דבר היום – פרק 31: האיכר – על נסיון ההתנקשות באֵסַרחַדֹּן מלך אשור

סנחריב אבי  אסרחדון נרצח על ידי בנו (אחיו של אסרחדון). לאסרחדון ציפה גורל דומה.

אולם צעדי מנע, קורטוב מזל, ומודיעין טוב – דנו את ההתנקשות לכשלון.

על נסיון התנקשות ברוטב עשיר של אמונות טפלות – בפרק זה.

האזנה נעימה 🙂

הורדת הפרק


קריאת הפרק:

אסחרדון מלך אשור מלך בין השנים 681 עד 669 לפני הספירה. הוא ירש את סנחריב אביו. לאחר רצח אביו (עליו נדבר בפרק הבא של דברי הימים), התחולל מאבק בין אסרחדון לאחיו על הכס. מאבק בו יצא אסרחדון וידו על העליונה. הפרק הבא בדברי הימים מוקדש לרצח סנחריב. יש למה לחכות. נראה כי, החוגים שתמכו ברצח סנחריב, לא טמנו ידם בצלחת, וניסו להגות גם את אסרחדון מהמסילה (הביטוי 'להגות מן המסילה' מופיע בסיפור רצח עמשא על ידי יואב. הכוונה היא לסלק מישהו מהדרך. שם הכוונה היא סילוק מהדרך באופן פיזי, ומשם זה הפך דימוי לסילוק באופן כללי).

נסיון ההתנקשות באֵסַרחַדֹּן נזכר בארבעה מכתבים שונים, שהתגלו בחפירות נינוה בירת האימפריה האשורית.

שלושה מכתבים הם מאדם בשם נַבּוּ רֶחְתוּ אֻצֻר. וכן מכתב בודד מאת בחור שענה לשם נָבּוּ זֶרוּ לֶשִיר. כל המכתבים יועדו אל אֵסַרחַדֹּן.

נקודה מעניינת היא, שבמכתב הבודד אֵסַרחַדֹּן מכונה בכינוי החינני: "האיכר". תואר לא מלכותי בעליל.

הסיבה לכינוי זה היא, שאֵסַרחַדֹּן היה אדם שטוף הבלים ואמונות טפלות, אפילו במונחי הימים ההם. אֵסַרחַדֹּן שחשש לעורו (אל נכון, גם בשל רצח אביו) הרבה להפנות שאילתות לאל שמש, אל השמש והצדק. שאילתות בנוגע לבטחונו האישי.

כל אימת שהחוזים בשירות אֵסַרחַדֹּן, חזו לו סכנה על בסיס הסימנים שנצפו באחת משיטות חיזוי העתיד (צפייה בכוכבים, קריאה בכבד וכו') – מונה מלך חלופי לאסרחדון. ההנחה הייתה, כי הסימנים מבשרי הרעות יעוטו על האדם היושב על הכס, וחובש כתר מלכות. כלומר האסון יתקיים במלך החלופי, ולא באֵסַרחַדֹּן עצמו. המלך החלופי היה למעשה כליא ברק לפגעי הגורל.

לפיכך, אחד מגנני החצר הולבש בבגדי המלך, חבש כתר על ראשו, ישב על כס המלך, וניהל את הממלכה, לכל דבר וענין. מלך או לא מלך? אֵסַרחַדֹּן לעומת זאת לבש את בגדי הגנן, עבר להתגורר בבקתת הגנן, וטיפל בגינה. על כן הוא זכה לכינוי 'האיכר'.

במכתבו הבודד של נָבּוּ זֶרוּ לֶשִיר דווח על קשר שנרקם נגד אֵסַרחַדֹּן. במכתב סופר, כי המלך החלופי צווה עליו (על נָבּוּ זֶרוּ לֶשִיר) לדווח ל"איכר" (אֵסַרחַדֹּן) כי, הוא (המלך החלופי) גילה קנוניה נגד המלך אסרחדון. כפי ששמתם לב, המלך החלופי התייחס לתפקידו ברצינות (מלך או לא מלך?), היה עירני, וגילה את הקשר שלא כוון נגדו כלל! אז נא לא לזלזל באמונות הטפלות של אסרחדון. התרגיל הצליח, ככלות הכל.

מהמכתב הבודד עולה, כי אדם בשם צִלַיָה שִיחד את משרתו (משרת או לא, מידע שוה טובות הנאה), וחקר אותו על שלושה אנשים (הנקראים: נִיכַּל אִידִינָה, שָמַש אִיבְּנִי, ונָאִיד מַרְדוּך), אשר תכננו לבצע הפיכה נגד אסרחדון. תפקיד אנשים אלה לא ברור אמנם, אבל ברור שהם בכירים דיים במנגנון, על מנת שיוכלו לתכנן הפיכה נגד המלך.

במכתב נכתב: מדברים (נִיכַּל אִידִינָה, שָמַש אִיבְּנִי, ונָאִיד מַרְדוּך כאמור) על הפיכה בארץ: 'תִפְסוּ את המקומות המבוצרים אחד אחר השני'.

מכתבי נַבּוּ רֶחְתוּ אֻצֻר לעומת זאת הם מכתבי אזהרה אל המלך. במכתבים דווח נַבּוּ רֶחְתוּ אֻצֻר על נבואה שניתנה בחרן (דרום תורכיה של ימנו, לא רחוק מהגבול עם סוריה), ועל קשר הנרקם נגד אסרחדון. מהות הנבואה לא ברורה, אבל כפי הנראה גם נבואה זו ניתנה בנוגע לקשר. ראוי להזכיר, שאמו של אסרחדון היא אשה ארמית. וחרן היא עיר ארמית גם כן. כך שאולי יש קשר בין הדברים. באחד המכתבים נזכרת מעורבות בקשר של אדם בשם סַסִי (מילה המוכרת לפותרי תשבצים. פרפר 2 אותיות: סס. ניתן לתרגם את שמו כ'פרפרי'). התמונה בנוגע לססי אינה ברורה די הצורך. אדם בשם ססי נזכר במסמכים שונים לאחר כשלון המרד. ועולה השאלה, מדוע ססי לא הוצא להורג? בעוד שמעורבים אחרים הומתו גם הומתו?

אפשר כי, מדובר באנשים שונים בעלי שם זהה (ובהעדר שמות משפחה, אין להוציא זאת מכלל אפשרות). בנוסף, יתכן כי, הקשר לא עבר את שלב התכנון, וססי ממילא היה פעיל זוטר למדי. מי יודע? אולי ססי כלל לא היה מעורב, בניגוד לאמור במכתב. לא מן הנמנע, שססי היה מודיע מאת המלך בכלל. לשָמַש הפתרונים.

נַבּוּ רֶחְתוּ אֻצֻר הפציר במלך להקדים תרופה למכה ולהמית את הקושרים נגדו.

במכתב אחד בו נזכר דבר הקשר, הפציר נַבּוּ רֶחְתוּ אֻצֻר באֵסַרחַדֹּן כי, מפקד המשמר יפעל כנגד קושרי הקשר (אָרדָה, אִיסָר נָדִין אָפּלִי, אַווְיַנֻ ונָבּוּ אֶטִיר) בטרם יהיה מאוחר מידי: [האנשים אש]ר קשרו עמם (עם אָרדָה, אִיסָר נָדִין אָפּלִי, אַווְיַנֻ ונָבּוּ אֶטִיר כאמור) ועם סַסִי יומתו!

במכתב אחר נזכרת תכנית הפעולה: הצל את חיי המלך אדוני! אנשיו של סַסִי אורבים, באומרם: ברגע שהמלך ידבר עמנו, נהרגהו, בטרם יקדים אותנו.

במכתב נוסף נזכר עצם הקשר: [אלה שחטאו נגד טוּב] אביך, [נגד ברית אביך ובריתך], ואלה שק[שרו] נגד חייך, שיונחו בי[דיך] ושתמחה את שמ[ם מאשור] ומא[רמונך].

ממכתבו הבודד של נָבּוּ זֶרוּ לַשִיר עולה בבירור המזימה לחולל הפיכה כאמור. מכתב זה מצטרף לעולה ממכתבי נַבּוּ רֶחְתוּ אֻצֻר.

למרבה הצער, לא כל הפרטים וההקשרים של האירועים נהירים לחלוטין. במכתבים נזכרים חמישה עשר שמות שונים, ולא תמיד ברור מי עשה מה (ובעיקר מי מאשים את מי במה?). אולם ישנם כמה מקורות נוספים, מהם ניתן ללמוד בעקיפין על נסיון ההתנקשות באֵסַרחַדֹּן:

יש ידיעה בכרוניקה על אֵסַרחַדֹּן אשר הוציא להורג רבים מקציני צבאו. ככתוב: "מלך אשור הוציא להורג רבים מקציניו". מאליה עולה השאלה: מדוע מלך אשור יוציא להורג רבים מקציניו, אלא אם הם מרדו נגדו? דבר זה מזכיר את הטיהורים הגדולים בצבא האדום שערך יוסף סטאלין.

הזכרנו כבר את השאילתות רבות לשָמַש (אל השמש והצדק כזכור), בנוגע לבטחון המלך. מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין כידוע.

ישנו מכתב מאֻרָד נָנַיַה (הרופא הראשי של המלך) אל אֵסַרחַדֹּן עצמו. אֻרָד נָנַיַה נער חוצנו מהקשר. כלומר הקשר הכושל הוא עובדה קיימת, וכולם מנסים להתרחק ממנו.

התגלו כמה מכתבים (לא מתוארכים) בהם נזכרים אנשים החשודים באי נאמנות למלך.

נמצא מכתב נוסף מאת שֻמֻ – אִדִנָה. במכתב נזכרים סריסים אשר נמלטו מאשור לבבל. מדוע הסריסים צריכים לברוח מאשור לבבל? כפי הנראה קשורים הסריסים הללו לקשר.

ולבסוף: מכתב (כפי הנראה קשור לקודם) מבחור בשם כֻּדֻרֻ. במכתב נזכר תפקיד הסריס הראשי בקשר נגד אסרחדון.

מהמכתבים שצוטטו, ומשאר העדויות עולה, כי נגד אֵסַרחַדֹּן נרקם קשר. קשר אותו הצליח המלך החלופי (!) לחשוף בזמן.

הרקע לקשר אינו מתחוור מהעדויות. נראה כי תאוות השלטון היא שהניעה את הקושרים.

לאחר שנסיון ההתנקשות כשל, מלך אֵסַרחַדֹּן עד יום מותו.

אחד מהלקחים של נסיון ההתנקשות הוא 'חוזה הירושה של אֵסַרחַדֹּן'. בעבר נחשב חוזה זה כחוזה וסלים בין אֵסַרחַדֹּן לממלכת מדי. אולם כיום ברור כי, זה חוזה בין אֵסַרחַדֹּן לשומרי ראשו המדיים. כמקובל לא פעם, מלכים העדיפו להעסיק שומרי ראש זרים, שנאמנותם היא למשלם שכרם, ואין להם יד ורגל בתככי החצר. כך דוד נשמר על ידי הכרתי והפלתי הפלשתיים, אלכסנדר ינאי החשמונאי נשמר על ידי תרקאים, וקיסרי רומא השונים נשמרו גם כן על ידי זרים.

בחוזה זה יש סעיף מיוחד הנוגע להתנקשות במלך. מה שומרי הראש הזרים צריכים לעשות במקרה של גילוי קשר נגד המלך? זהו לקח ברור ממה, שקרה לאביו סנחריב, וכמעט לו עצמו: אם מן דהוא ידבר עמכם על מרד והתקוממות (מתוך כוונה) להר[וג], להתנקש והמתת אַשוּרבָּנִיפַּל [יורש העצר] המיועד בן אֵסַרחַדֹּן מלך אשור, אדוניכם, הדואג לברית עמכם. או אם תשמעו מפי מישהוא, עליכם לתפוס את המתקוממים, ולהביאם בפני אשורבניפל נסיך העצר המיועד.