וַיַּכּוּ אֶת-גְּדַלְיָהוּ, וַיָּמֹת – על רצח גדליה בן אחיקם

רצח גדליה בן אחיקם אירע בשנה לא ידועה, סמוך ולאחר חורבן ירושלים (אשר אירע בשנת 586 לפני הספירה). הרצח מתואר בשני מקומות במקרא. הראשון הוא במלכים ב כ"ה 22 – 26 (5 פסוקים). השני הוא בירמיה מ' 6 – מ"א (29 פסוקים).

תוכן התיאורים דומה באופן כללי, ואין סתירה בין המקורות. על כן עולה השאלה האם התיאור במלכים הוא תמצות הכתוב בירמיה, או שמא התיאור בירמיה הינו הרחבה של הכתוב במלכים?

בשל שיקולים שונים, שאת תמציתם אביא בקצרה הרי, הקטע בספר ירמיה אינו פרי קולמוסו של ירמיהו, אלא סיפור היסטוריוגרפי, בעל קישוטים ספרותיים. ואלו הם:

  • אזהרה הנופלת על אזניים ערלות (כמו איש האלהים מיהודה. מלכים א' י"ג 8 – 9, 19).
  • רצח לאחר משתה (כמסופר על אמנון בן דוד. שמואל ב' י"ג 28 – 29).
  • הלך תמים הנקלע לאירוע (כשאול בחיפוש האתונות. שמואל א' ט' 17).
  • הרג המוני (כבני אחאב. מלכים ב' י' 7) באמצעות שחיטה (בדומה לאחי אחזיה מלך יהודה. מלכים ב' י' 12 – 14).
  • המספר הטיפולוגי שבעים (שמונים עולי רגל שנשחטו, פחות עשרה ניצולים).
  • אזכור שמם של גדליה וישמעאל שלושים ותשע פעמים (גדליה נזכר 18 פעמים וישמעאל 21). אזכור השמות, מעל ומעבר לנדרש לצורך העברת מידע, מדגיש ומחדד את העימות בין גדליה לישמעאל.
  • איזכור הַבּוֹר… אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ אָסָא (פס' 9) ומַיִם רַבִּים אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן (פס' 12) רומזים למלחמות אחים בתולדות ישראל (מלחמת יואב ואבנר. שמואל ב' ב' 12 – 32. מלחמת אסא – בעשא. מלכים א' ט"ו 16 – 22).
  • אפיון ישמעאל כאדם תאב שררה על ידי רמיזה לסיפורי אבימלך ויהוא (שופטים ט' 1 – 5 ומלכים ב' י' 1 – 14 בהתאמה).

אי לכך נראה כי, הכתוב בירמיהו הוא הרחבה ספרותית ניכרת של הכתוב במלכים. על כן הכתוב במלכים יהווה את הבסיס לשחזור האירועים, תוך התחשבות במידע מירמיה.

כמו כן עולה השאלה האם איזכור בעליס והמעורבות העמונית בגרסה שבירמיה הינם הרחבה סיפורית או נשענים על בסיס היסטורי?

השם בעליס הוא יחודי למלכי עמון (ומזכיר שם הנזכר בטביעת חותם עמונית: למלכומאור עבד בעלישע). בנוסף, ידועה המעורבות העמונית בהכנות למרד (ירמיה כ"ז 1 – 3. יחזקאל כ"א 24 – 27), על כן נראה כי, אזכור בעליס והמעורבות העמונית ברצח אינה בדיה ספרותית.

גדליה הופקד על שארית הפליטה לאחר חורבן ירושלים, קבע את מושבו במצפה (מזוהה עם תל א-נצבה ליד שדה התעופה עטרות שמצפון לירושלים. יש המזהים אותה בנבי סמואל) אך מעמדו הרשמי אינו ברור לחלוטין (כפי הנראה היה פחה, אולם אין הדבר יוצא מכלל השערה).

ועולות השאלות: מה היה המניע לרצח של ישמעאל? ומה המניע העמוני לתמוך בישמעאל בן נתניה?

מניע אפשרי לרצח מצוי בתוארו של ישמעאל בן נתניה 'מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה' (מלכים ב כ"ה 25 וכן ירמיה מ"א 1).

אפשר שישמעאל סבר, שהוא ראוי למשול ולא גדליהו.

יתכן שישמעאל התנגד לכל שיתוף פעולה עם בבל והרצח היה נקמה על שיתוף פעולה זה.

גדליה היה מראשי התומכים בבבל (וכן אביו, כנרמז בסיפור על הצלת ירמיהו מלינץ'. ירמיה כ"ו 25). זו כנראה הסיבה שדוקא הוא הופקד על שארית הפליטה:

"הָעָם, הַנִּשְׁאָר בְּאֶרֶץ יְהוּדָה… וַיַּפְקֵד (מלך בבל) עֲלֵיהֶם, אֶת-גְּדַלְיָהוּ בֶּן-אֲחִיקָם" (מלכים ב כ"ה 22).

ניתן לשער איפוא כי, ישמעאל רצחו משיקולים אישיים ואנטי בבליים כאחד.

כלומר הרצון לשנות את מדיניות הפיוס של גדליה, משולב, אולי, באכזבת השררה שלא ניתנה.

התיאור במלכים:

"וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי (כלומר תשרי. השנה בתקופת המקרא התחילה בניסן. השנה לא צוינה), בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה… וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ, וַיַּכּוּ אֶת-גְּדַלְיָהוּ, וַיָּמֹת; וְאֶת-הַיְּהוּדִים, וְאֶת-הַכַּשְׂדִּים, אֲשֶׁר-הָיוּ אִתּוֹ, בַּמִּצְפָּה" (מלכים ב כ"ה 25).

התיאור בירמיה מפורט יחסית:

"וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה בֶן-אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וְרַבֵּי הַמֶּלֶךְ וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ אֶל-גְּדַלְיָהוּ בֶן-אֲחִיקָם—הַמִּצְפָּתָה… וַיָּקָם יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה וַעֲשֶׂרֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-הָיוּ אִתּוֹ, וַיַּכּוּ אֶת-גְּדַלְיָהוּ בֶן-אֲחִיקָם בֶּן-שָׁפָן בַּחֶרֶב–וַיָּמֶת אֹתוֹ… וְאֵת כָּל-הַיְּהוּדִים, אֲשֶׁר-הָיוּ אִתּוֹ אֶת-גְּדַלְיָהוּ בַּמִּצְפָּה, וְאֶת-הַכַּשְׂדִּים… אֵת אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, הִכָּה יִשְׁמָעֵאל" (ירמיה מ"א 1 – 3).

אך פירוט זה הוא סיפורי ברובו, הכולל את האזהרה של יוחנן בן קרח לגדליה כי, בעליס וישמעאל זוממים לרצחו נפש (ירמיה מ' 13 – 16). ועולה השאלה מדוע לא נשמר גדליה לנפשו?

סביר כי, גדליה לא העלה בדעתו כי, הוא מטרה להתנקשות, או שישמעאל יעשה מעשה, שיעורר את זעם הבבלים, שזה עתה החריבו את ירושלים.

לפי המסופר ירדה שארית הפליטה מצרימה מאימת הכשדים (מלכים ב כ"ה 26, ירמיה מ"ג 5 – 7). רצח גדליה סתם את הגולל על אפשרות שיקום יהודה כישות מדינית לתקופה ממושכת.

בעיני חז"ל הרצח נתפס כאסון גדול, ונקבע צום מיוחד לזכרו. בתוספתא (בדיון על הצומות הנזכרים בזכריה): "…צום השביעי זה השלשה בתשרי יום שנהרג בו גדליה בן אחיקם. שהרגו ישמעאל בן נתניה. ללמדך שקשה מיתתן של צדיקים לפני המקום כחורבן בית המקדש" (תוספתא סוטה ו' ז'. בראש השנה י"ח ע"ב הנוסח הוא 'כשריפת בית אלהינו').