פרק 95 – דבר היום: שש עשרה שנה מלך בירושלים – על אחז מלך יהודה

אחז מלך יהודה הוא אחד המלכים המושמצים במקרא. שלא בצדק. מדובר במלך נבון, ומרחיק ראות, שדחה את חורבן ירושלים ב-140 שנה בערך. חבל שממשיכיו לא היו נבונים כמהו.

על מלך מרתק זה, ומעט צדק היסטורי שצריך לעשות לו, בפרק זה. האזנה נעימה 🙂


powered by podcast garden

הורדת הפרק


קריאת הפרק:

אחז הֶחֱלִיף את אביו יותם: וַיִּשְׁכַּב יוֹתָם, עִם-אֲבֹתָיו, וַיִּקָּבֵר עִם-אֲבֹתָיו, בְּעִיר דָּוִד אָבִיו; וַיִּמְלֹךְ אָחָז בְּנוֹ, תַּחְתָּיו. א בִּשְׁנַת שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לְפֶקַח בֶּן-רְמַלְיָהוּ, מָלַךְ אָחָז בֶּן-יוֹתָם, מֶלֶךְ יְהוּדָה.  ב בֶּן-עֶשְׂרִים שָׁנָה, אָחָז בְּמָלְכוֹ, וְשֵׁשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם; וְלֹא-עָשָׂה הַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי יְהוָה אֱלֹהָיו–כְּדָוִד אָבִי. ג וַיֵּלֶךְ, בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל; וְגַם אֶת-בְּנוֹ, הֶעֱבִיר בָּאֵשׁ, כְּתֹעֲבוֹת הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהוָה אֹתָם מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  ד וַיְזַבֵּחַ וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת, וְעַל-הַגְּבָעוֹת, וְתַחַת, כָּל-עֵץ רַעֲנָן (מלכים ב' ט"ו 38 – ט"ז 4).

אחז מתואר כמלך רשע במיוחד, למזלו מנשה שנחשב מלך רשע עוד יותר האפיל עליו… ושימו לב לִתְנועת המטוטלת. יותם – צדיק. אחז בנו – רשע. חזקיהו בנו – צדיק. מנשה בנו – רשע מרושע. יאשיהו נכדו – צדיק (אמון אבי יאשיהו מלך שנתיים, ולא באמת נחשב). ראוי לציין שהמלכים הצדיקים הם אלו שהיו כושלים מבחינה מדינת, ולהיפך. אבל בעל מלכים שופט את המלכים לפי אמונה, ולא לפי פוליטיקה.

ההמשך הוא מעניין, ובו דיווח על מאבק בין ארם וישראל לִיהוּדה. מה שמכונה במחקר המלחמה 'הסורית – אפריימית' (כלומר של שבט אפרים, כלומר ממלכת ישראל הצפונית): אָז יַעֲלֶה רְצִין מֶלֶךְ-אֲרָם וּפֶקַח בֶּן-רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל, יְרוּשָׁלִַם–לַמִּלְחָמָה; וַיָּצֻרוּ, עַל-אָחָז, וְלֹא יָכְלוּ, לְהִלָּחֵם וַיִּשְׁלַח אָחָז מַלְאָכִים, אֶל-תִּגְלַת פְּלֶסֶר מֶלֶךְ-אַשּׁוּר לֵאמֹר, עַבְדְּךָ וּבִנְךָ, אָנִי; עֲלֵה וְהוֹשִׁעֵנִי מִכַּף מֶלֶךְ-אֲרָם, וּמִכַּף מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, הַקּוֹמִים, עָלָי ח. וַיִּקַּח אָחָז אֶת-הַכֶּסֶף וְאֶת-הַזָּהָב, הַנִּמְצָא בֵּית יְהוָה, וּבְאֹצְרוֹת, בֵּית הַמֶּלֶךְ; וַיִּשְׁלַח לְמֶלֶךְ-אַשּׁוּר, שֹׁחַד (מילה בעלת הקשר שלילי, וּבָזֹאת בעל מלכים הביע את בקורתו על המהלך של אחז) ט וַיִּשְׁמַע אֵלָיו, מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיַּעַל מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶל-דַּמֶּשֶׂק וַיִּתְפְּשֶׂהָ, וַיַּגְלֶהָ קִירָה; וְאֶת-רְצִין, הֵמִית (מלכים ב' ט"ז 7 – 9).

מפשוטו של מקרא עולה, כי פקח מלך ישראל וּרְצִין מלך ארם דמשק, איימו על מלך יהודה. בצר לו, מלך יהודה התנהג כַּחֲמוֹר קופץ בראש, ומיהר להשתעבד לאשור.

בספר ישעיה תואר האירוע בצורה ציורית משהו:  וַיְהִי בִּימֵי אָחָז בֶּן-יוֹתָם בֶּן-עֻזִּיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, עָלָה רְצִין מֶלֶךְ-אֲרָם וּפֶקַח בֶּן-רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם, לַמִּלְחָמָה, עָלֶיהָ; וְלֹא יָכֹל, לְהִלָּחֵם עָלֶיהָג וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-יְשַׁעְיָהוּ, צֵא-נָא לִקְרַאת אָחָז, אַתָּה וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ: אֶל-קְצֵה, תְּעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה–אֶל-מְסִלַּת, שְׂדֵה כוֹבֵס.  ד וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט אַל-תִּירָא, וּלְבָבְךָ אַל-יֵרַךְ, מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים, הָאֵלֶּה–בָּחֳרִי-אַף רְצִין וַאֲרָם, וּבֶן-רְמַלְיָהוּ… ו. נַעֲלֶה בִיהוּדָה וּנְקִיצֶנָּה, וְנַבְקִעֶנָּה אֵלֵינוּ; וְנַמְלִיךְ מֶלֶךְ בְּתוֹכָהּ, אֵת בֶּן-טָבְאַל (ישעיה ז' 1).

כלומר הם רצו לכבוש את ירושלים, למנות בה את בן טבאל (מי שזה לא יהיה), ולצרף את יהודה למאבק באשור.

אבל, מותר לנו לְפַקְפֵּק האם אחז באמת היה חמור קופץ בראש. תגלת פלאסר השלישי מלך אשור, מייסדה של האימפריה האשורית החדשה, נקט מדיניות שונה משל קודמיו. בעוד מלכי אשור הקודמים, ערכו מסעות למערב, על מנת לשלול שלל, ולחזור לאשור, הרי תגלת פלאסר הג' בא על מנת להשאר. הוא שעבד את הממלכות במרחב (כלומר שיעלו לו מסים), ואם היה צורך בכך, הקים  שלטון אשורי ישיר בדמות פחווה (בלשון ימנו: נציבות)

רצין מארם ופקח מישראל, לא הבינו ש'הממזרים שינו את הכללים', שהאשורים פה על מנת להשאר, וניסו לארגן קואליציה נגד אשור. בדיוק כמו הקואליציה שארגנו אחאב מישראל, הדדעזר מדמשק ואירחולני מחמת 120 שנה קודם לכן, בקרב קרקר (לו נקדיש פרק מיוחד).

אחז לעומת זאת, הבין בדיוק מיהו הבריון עם הנבוט הכי גדול בשכונה. השאלה היא, לא האם יהודה תשתעבד לאשור? אלא מתי? כלומר, האם אחז יכנע לאשור מִ"רְצונו החופשי", או שאשור פשוט תמחץ את יהודה? אחז בחר להכנע מִרְצונו החופשי…

כך או אחרת, פנית אחז הייתה רק תירוץ, וגם זה לא בטוח, לכיבוש ארם דמשק על ידי האשורים, וקריעת שטחים גדולים ממלכת ישראל: בִּימֵי פֶּקַח מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל, בָּא תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיִּקַּח אֶת-עִיּוֹן (מרג' עיון) וְאֶת-אָבֵל בֵּית-מַעֲכָה (ליד מטולה) וְאֶת-יָנוֹחַ וְאֶת-קֶדֶשׁ וְאֶת-חָצוֹר וְאֶת-הַגִּלְעָד וְאֶת-הַגָּלִילָה, כֹּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי; וַיַּגְלֵם, אַשּׁוּרָהל וַיִּקְשָׁר-קֶשֶׁר הוֹשֵׁעַ בֶּן-אֵלָה, עַל-פֶּקַח בֶּן-רְמַלְיָהוּ, וַיַּכֵּהוּ וַיְמִיתֵהוּ, וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו–בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים, לְיוֹתָם בֶּן-עֻזִּיָּה (מלכים ב' ט"ו 29 – 31).

ההימור של פקח נגד הסוס האשורי עלה לו בחייו…

ענין כניעת אחז נזכר גם בִּכְתוֹבוֹתָיו של תגלת פלאסר הג': מנחה ] מאת דלגתי קצת…  מתנבעל מארוד, סניפו מבית עמון , שלמנו ממואב, מיתנתי מאשקלון , יהואחז מיהודה, קוסמלך מאדום ופה יש רשימת פריטים.

והנה מתברר, ששמו המלא הוא יהו-אחז. כלור שם תיאופרי (המכיל את רכיב האל) כשר למהדרין. בעל מלכים קיצץ את שמו, והוריד למלך החוטא את רכיב ה' בשם…

לאחר הכניעה מהר אחז לדמשק על מנת לפגוש את תגלת פלאסר הג': וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ אָחָז לִקְרַאת תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ-אַשּׁוּר, דּוּמֶּשֶׂק, וַיַּרְא אֶת-הַמִּזְבֵּחַ, אֲשֶׁר בְּדַמָּשֶׂק; וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ אָחָז אֶל-אוּרִיָּה הַכֹּהֵן, אֶת-דְּמוּת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת-תַּבְנִיתוֹ–לְכָל-מַעֲשֵׂהוּיא וַיִּבֶן אוּרִיָּה הַכֹּהֵן, אֶת-הַמִּזְבֵּחַ: כְּכֹל אֲשֶׁר-שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אָחָז מִדַּמֶּשֶׂק, כֵּן עָשָׂה אוּרִיָּה הַכֹּהֵן, עַד-בּוֹא הַמֶּלֶךְ-אָחָז, מִדַּמָּשֶׂקיב וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ מִדַּמֶּשֶׂק, וַיַּרְא הַמֶּלֶךְ אֶת-הַמִּזְבֵּחַ; וַיִּקְרַב הַמֶּלֶךְ עַל-הַמִּזְבֵּחַ, וַיַּעַל עָלָיויג וַיַּקְטֵר אֶת-עֹלָתוֹ וְאֶת-מִנְחָתוֹ, וַיַּסֵּךְ אֶת-נִסְכּו (מלכים ב' ט"ז 10 – 13).

אחז ראה בדמשק מזבח, שהלהיב אותו. הוא שלח את תכניתו אל אוריה הכהן בירושלים, עם הוראה 'כזה אני רוצה!'. אוריה בנה את המזבח החדש, והמלך השתמש בו לִצְרכים  פולחניים. אפשר, כי שינוי סדרי הפולחן, ההשפעה הארמית, והזיקה לאשור (וכידוע קשר צבאי מוליך להשפעה תרבותית. ואני מזכיר את פרק 20 ישימך אלהים כאפרים? כמנשה – על מנשה מלך יהודה) – גרמו לבעל מלכים לשפוך אש וגופרית על ראשו של אחז, וּלְתַאֲרוֹ כמלך חוטא במיוחד.

נראה שהמזבח זכה למקום של כבוד במקדש. בתיאור רפורמת יאשיהו נכתב: וְאֶת-הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר עַל-הַגָּג עֲלִיַּת אָחָז אֲשֶׁר-עָשׂוּ מַלְכֵי יְהוּדָה, וְאֶת-הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר-עָשָׂה מְנַשֶּׁה בִּשְׁתֵּי חַצְרוֹת בֵּית-יְהוָה–נָתַץ הַמֶּלֶךְ (מלכים ב' 12).

מפה אנו למדים, שהייתה עליה שנבנתה על ידי אחז, ובה, ככל הנראה הוקם המזבח. מזבח, שנותץ על ידי יאשיהו. אני מקדים את המאוחר, ואגלה, כי התחלתי לכתוב פרק על רפורמת יאשיהו.

סיפור חביב יש בנוגע למנין שנות המלוכה של אביו. על יותם מלך יהודה, אביו של אחז, סופר כי הוא מלך שש עשרה שנה. והנה בתיאור מלכות פקח נכתב: וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו–בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים, לְיוֹתָם בֶּן-עֻזִּיָּה (מל"ב ט"ו 30). כיצד פקח יכול היה לעלות לשלטון בשנה ה-20 ליותם, שמלך רק 16 שנה? כמו בזמן פציעות בכדורגל 16 + 4.

 לרש"י יש פתרון חד ומבריק (כהרגלו): שרצה הכתוב למנות ליותם בקבר ולא לאחז בחיים. יותם הצדיק עדיף על אחז הרשע.