פרק 100!!! – הפוך גוטה! הפוך! – על ההיסטוריה של דברי הימים

אני גאה, נרגש וגם מתרגש להעלות את פרק 100.

בפרק חגיגי זה ראיין אותי אח יקר מהמילואים, וחבר מועצת החכמים, עמית פלצ'י, על ההיסטוריה של ההסכת.

ראיון בו יש הצצה נדירה אל אחורי הקלעים של התכנית. כיצד התכנית נולדה, עם אלו אתגרים המודדתי, וכיצד פתרתי אתם (את חלקם לפחות…).

כמו כן, בסוף הפרק יש שתי הפתעות. יש למה לחכות.

האזנה נעימה:


powered by podcast garden

הורדה

קריאת הפרק:

לראיון הראשון כתבתי רק שאלות, והוא היה חופשי. דהיינו עמית שאל (בערך), ואילו אני עניתי באופן ספונטני. זו הייתה בוקה, מבוקה ומבולקה, כדברי הנביא. שכחתי שמות, כמו גם מקומות, התשובות היו מבולבלות וקפצו מנושא לנושא, והאיכות הטכנית הייתה לא טובה.

לראיון השני כבר כתבתי את השאלות וגם את התשובות. זהו ראיון מתוסרט. אבל ההבדל זועק לשמיים.

באופן טבעי יש סטיות כאלה ואחרות בין הנאמר לבין הכתוב. בסוף עמית שאל 2 – 3 שאלות לא מתכוננות. יחד עם זאת הכתוב משקף במידה רבה את מהלך הראיון.

אילן: אני שמח ונרגש בפרק המאה. פרק הפוך, בו אח יקר, רע בנפש, וחבר מועצת החכמים (די נחבא אל הכלים יש להודות), עמית פלצ'י יראיין אותי.

עמית ואני היינו קציני מרגמות בגדוד 577 מנוחתו עדן. התקן במחלקת המרגמות הוא שני מ"מים. אני הוא האדם האחרון, שגרם לעמית לרוץ מעל 20 מטרים, ונותר בחיים לספר על זה.

עמית יספר על האירוע… (אוגוסט. צאלים. 10 בבוקר. חום אימים. נסענו בג'יפ, שבגלל חלודה שלנו שקע בחול שוב ושוב. בסוף למדנו כיצד להחלץ, ובעיקר כיצד לא להתקע. בפעם האחרונה שנתקענו, עמי ירד לדחוף את הג'יפ ואני נהגתי. הג'יפ חולץ, אבל לא העזתי לעצור פן נשקע שוב. נסעתי הכי לאט שיכולתי מעגלים על הדיונה, עמית אץ רץ אחרי הג'יפ. בסוף הודות לישוב מסוך מסלולינו הצטלבו, הוא זרק את הנשק פנימה, ואז זינק גם כן. ביד אחת נהגתי, וביד השניה משכתי אותו, בעוד רגליו מתנפנפות בחוץ. איכשהו הוא נכנס פנימה. נתתי גז ועברנו את הדיונה)

אילן: יספר את האירוע מנקודת מבטו

עמית: כיצד בעצם התחיל כל ענין התכנית?

אילן: זה התחיל עם אחד מאבות המזון בתחום, האיש שנחשב למייסד הפודקאסטים בישראל, רן לוי. למעשה רן לוי הוא המייפלאוור של הפודקאסטים.

עמית: לטובת המאזינים שאינם בקיאים, המייפלאוור הייתה ספינה בריטית, ובה, מי שנחשבו בדיעבד, לאבות המייסדים של ארצות הברית.

אילן: נכון. כשנתקלתי בתכנית של רן לוי 'עושים היסטוריה', התמלאתי תדהמה. תכנית רדיו, שלא תלויה בזמן ומרחב, לה ניתן להאזין בכל מקום ובכל זמן, ועוד על נושא שמעניין אותי (היסטוריה). זו הייתה הארה בשבילי.

וזו הזדמנות לשמוע את ברכתו של רן לוי לתכנית המאה

הברכה של רן…

בתחילה חשבתי להצטרף לרן כאיש צוות כלשהו. בהתנדבות כמובן. אבל משום מה, דחיתי את זה שוב ושוב. לא היה לי נעים. מי אני הקטן, שאעז להטריד את רן לוי?

בעודי מתבייש ביני לבין עצמי (לא אופייני לי אגב, כמו שאתה יודע).

עמית: נכון.

אילן: והנה פרץ לרשת גם יובל מלחי עם 'קטעים בהיסטוריה'. פה נחתה ההכרה, שאם הוא יכול, והוא זה רן, ואם גם הוא יכול, והוא זה יובל, הרי גם אני יכול!

יצרתי קשר עם רן, שמאוד מאוד עזר לי בתחילת הדרך. וזו הזדמנות להודות מקרב לב לרן על כל העזרה והתמיכה שלו בתחילת הדרך ובמהלכה.

באתר של רן יש מדריך לשדר המתחיל. וזה מבחינתי היה התנ"ך. כזה ראה וקדש. דברי אלהים חיים. תורה למשה מסיני.

הקשבתי לכל הפרקים של רן, וגם לכל הפרקים של יובל מלחי

העצה הכי משמעותית מרן הייתה – להעלות פרק בכל פרק זמן קבוע. להרגיל את המאזינים שפעם בכך וכך זמן – עולה פרק. כל יום, כל שבוע, כל חודש, כל חצי שנה… העיקר שיהיה קבוע. וזו עצת זהב. עמידה בזמנים מראה למאזינים שלי, שאני מכבד אותם ואת הזמן שלהם.

עמית: רגע, איך הגעת דווקא לנושא של המזרח הקדום? מתי התחלת להתעסק בתנ"ך?

אילן: בכיתה י' הייתי במגמה ריאלית, ולא ממש התחברתי. אני נורא אוהב מדע פופולארי, אבל פחות הסתדרתי עם זה בתיכון. ובי"א עברתי להומאני.

נרשמתי להיסטוריה 5 יחידות לימוד. אבל שבועיים לפני פתיחת השנה הודיעו לי שאין מספיק נרשמים. הברירה הייתה ספרות, סוציולוגיה או תנ"ך. 5 יח"ל לימוד. מי שהייתה חברתי באותה עת, הלכה למגמת תנ"ך. אז אמרתי לעצמי 'יאללה, שיהיה תנ"ך. לפחות נהיה עם החברה'. אמנם שבועיים לאחר תחילת השנה נפרדנו, אבל אני כבר הייתי עמוק בתנ"ך. ומאז, אני הולך, פחות או יותר בקו ישר בתחום המקרא. אמנם היו סטיות פה ושם, אבל תמיד ההיסטוריה התערבה והחזירה אותי לתחום.

יש לי תואר ראשון בארכיאולוגיה ומקרא מהאוניברסיטה העברית. יש לי תואר שני במקרא מהאוניברסיטה העברית. כתבתי את התזה על שכירי חרב בישראל בתקופת המקרא. ויש לי תואר שלישי באוניברסיטת בן גוריון שבנגב במקרא ומזרח קדום.

עמית: ובגלל זה, בחרת בנושא המזרח הקדום והמקרא לתכנית שלך?

אני: בדיוק! נושא המזרח הקדום הוא נושא עלום כמעט לחלוטין. המזרח הקדום הוא כמו כח הכבידה. הוא משפיע עלינו כל הזמן, ואנחנו לא חושבים עליו. והתנ"ך הוא טקסט מזרח קדמוני קלאסי. התנ"ך הוא חלק מהמזרח הקדום. תנ"ך יש הרבה. חוגים, אתרים, בתי מדרש, 929… אבל מזרח קדום אין! איך שר יהורם גאון? ומי אם לא אני?

הקטע מהשיר על מונטיפיורי.

מי יחשוף את העולם המדהים הזה, שאנחנו במידה רבה עדיין חיים בו. כמה דוגמאות. מה השעה?

עמית: יגיד את השעה.

אילן: בדיוק. החלוקה ל-60 היא חלוקה מסופוטמית. אנחנו עובדים בבסיס 10, הם עבדו בבסיס שישים. חלוקת השנה ל-12 חודשים. המצאת הכתב. המצאת הבירה!

ועוד דוגמה שמשפיעה לך על הכיס באופן ישיר. יש בספר ויקרא פרק נידח למדי. פרק י"א, שמשפיע באופן מהותי על מחיר המזון שאתה צורך. בפרק מופיעים העקרונות המכשירים חיה למאכל.

עמית: מעלה גרה, מפריסה פרסה ושוסעת שסע?

אילן: בדיוק. כלומר מהן החיות הכשרות למאכל ומהן החיות הטמאות למאכל. פרק זה הוא אחד האדנים עליהם מונחות הלכות הכשרות. לא רק (למשל 'לא 'תבשל גדי בחלב אמו' מופיע בפרקים אחרים), אבל פרק חשוב מאוד. גם אם אתה אוכל גדי בחלב אמו וחזיר באבי אביו, הרי רוב המזון שאתה צורך בארץ הוא כשר. לכשרות יש גם משמעות כלכלית לא קטנה. זה לא טוב או רע. זו עובדה.

וזו רק דוגמה אחת לטקסט מזרח קדמוני שמשפיע עלינו פה כאן ועכשיו.

לכן כל כך חשוב לי להביא את המזרח הקדום אל קדמת הבמה. אני רואה בזה סוג של שליחות. איך אמר הנביא ירמיהו?: וְהָיָה בְלִבִּי כְּאֵשׁ בֹּעֶרֶת, עָצֻר בְּעַצְמֹתָי; וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל, וְלֹא אוּכָל (ירמיה כ' 9).

עמית: ואני מניח שהעובדה שאתה מעלה פרקים בראש חודש עברי ובאמצע חודש עברי קשורה למזרח הקדום?

אילן: תיקון קטן. א' וט"ו בחודש בבלי. לוח השנה שלנו הוא לוח שנה בבלי. שמות החודשים הם בבליים. ואכן אתה צודק. היה לי ברור, שתכנית על המזרח הקדום תתבסס על לוח השנה הבבלי, שעבר גיור ועתה הוא לוח שנה עברי כשר למהדרין. אמנם לוח קצת מסובך, אבל כמו שאומרים: אם זה עובד אל תיגע.

עמית: מה הכוונה לוח קצת מסובך?

אילן: אנחנו מנהלים את הזמן לפי שלושה גורמים קוסמיים שלא ממש מסונכרנים זה עם זה. כדור הארץ, שהקפה את סביב צירו היא יום. הירח, שמקיף את כדור הארץ ב29 ימים וחצי (בערך), והשמש, שכדור הארץ מקיף אותה ב365 ימים ורבע. המוסלמים הלכו על לוח ירח, והתעלמו מהשמש ומכדור הארץ. הנוצרים הלכו על לוח שמש והתעלמו מהירח, תוך התחבות בכדור הארץ (עשרים ותשעה באפריל). ואנחנו, בפשרה מפא"יניקית טובה, גם וגם. אז הגם וגם הזה הוליד את מנגנון העיבור, המוסיף כל 19 שנה שבעה חודשים. אחרת החגים שלנו, שהם חגים חקלאיים ברובם, היו נודדים על פני השנה. כמו הרמאדן שכל שנה נסוג אחורה ב11 ימים.

עמית: אתה גם מתארך כל פרק לפי אירוע היסטורי מהמזרח הקדום.

אילן: נכון. בדיוק כמו במזרח הקדום, שתיארכו לפי שנות המלוכה של המלכים, כך אני מתארך לפי אירועים שונים, ולא פעם לפי עליית או מות מלך מסוים. אם כבר מזרח קדום, אז כמה שיותר קרוב למקור J

עמית: איך בחרת את אות הפתיחה?

אילן: בחרתי את הטוקטה בפוגה ברה מינור של יוהן סבסטיאן באך, כמחוות כבוד לסדרת המופת…

עמית: היה היה J

אילן: כן. יצירה 565 ברשימת יצירות באך. ואם תשים לב, לפני כמה חודשים החלפתי את הביצוע הראשוני בביצוע אחר, חד ונקי יותר. ביצוע ששלח לי אביב מלכה, עורך הקול של הפודקאסט של התנ"ך. תודה איש יקר.

עמית: פעם היו לך קטעי מעבר של מוזיקה קלאסית.

אילן: נכון. הפסקתי עם זה.

עמית: למה?

אילן: למה מוזיקה קלאסית או למה הפסקתי עם זה?

עמית: גם וגם.

אילן: הסיבה שבחרתי במוזיקה קלאסית היא זכויות יוצרים. הקפדתי לקחת יצירות שמחבריהן מתו כבר מזמן. כמו כן, השתדלתי להשתמש בביצוע נידח של התזמורת הסימפונית של המתנ"ס בצפון מזרח בירוביג'אן. כלומר, הסיכוי שמישהו משם יעלה עלי וגם יתבע הוא אפסי.

הפסקתי כי… אתה יודע מי זה דן קרליין?

עמית: לא

אילן: אז הוא השדרן של ההסכת המאוד מוצלח hardcore history. הוא מוציא פרק פעם בכמה חודשים. כל פרק הוא 4 שעות בערך…, ואין לו שם ציוץ אחד של מוזיקת מעבר. הוא מדבר אוטוסטרדה מבלי לסור ימינה ושמאלה. כיון שאני לא ממש בקיא במוזיקה קלאסית (למרות שאותות המעבר יצרו דאווין כאילו אני מבין בזה משהו), ומשימת החיפוש הייתה עבורי תיק פלילי, החלטתי להפסיק עם זה. לתת למאזינים להצביע בטופס צור קשר.

אז באחד הפרקים פשוט לא שמתי מוזיקת מעבר, אלא חיכיתי עוד 2 שניות.

הייתי משוכנע שהמוני מאזינים נזעמים יסתערו עלי במוטות ואלות, בדרישה להחזיר את אותות המעבר.

עמית: ואף אחד לא צייץ?

אילן: בדיוק J היות והקהל קבל זאת בהבנה – אז המשכתי לא לשים אותות מעבר.

עמית: איפה אתה מקליט את התכנית?

אילןף באולפני גבעת ישעיהו. שם מכובד לחדר העבודה שלי. אני תולה שמיכות על הארון, מפזר כריות ליד הקירות, תולה מגבת על הדלת, ומפזר עוד סופגי רעש.

עמית קרטונים של ביצים בתקרה?

אילן: רציתי לשים. אבל לא רציתי להתגרש. כך אני משיג אקוסטיקה מיטבית ביחס לתנאים. אם כי השיפור העיקרי היה ברכישת מיקרופון אמיתי. בשעתו כשדברתי עם רן לוי, הוא אמר לי 'תתחיל, אחרי כמה פרקים תראה אם זה מתאים לך. ואז תחשוב על מיקרופון אמיתי'. ואכן התחלתי. ולאוזן הלא מקצועית שלי, זה נשמע בסדר גמור בהתחלה. אבל אז שמתי לב לתופעה מעניינת. את הפרקים העליתי בשעתו לאייקאסט. אתר מופלא, אבל עבר לעולם האמת. האתר קיים, אבל מבחינת הסכתים הוא זכר צדיק לברכה. וזו הזדמנות להודות לאתר ומפעיליו, שעשו הכל ללא תשלום, כך שאין לי אליהם בדל טענה.

בכל אופן, ראיתי שלפרק הראשון יש X האזנות. אני זוכר כמה התלהבתי כשהגעתי ל100 האזנות. זה נראה מרשים J

אבל לפרק השני היו כבר חצי X האזנות, ומהפרק השלישי זה התייצב על שליש X. במהלך הזמן כבר פיתחתי אוזן רגישה לדיבורים, ובהשוואה לעושים היסטוריה או קטעים בהיסטוריה, הצליל המופק אצלי היה מזעזע. הבנתי שהפרק הראשון הוא חלון הראווה של התכנית. אנשים מוכנים לתת הזדמנות למשהו חדש. אבל אחרי דקה, עם איכות קול גרועה, הם נוטשים. אנשים התרגלו לראות בHD וגם לשמוע בHD. וכשיש אפשרויות כה רבות, מי שנשמע רע – לא נשמע. נכון, יש כאלה שפחות חשובה איכות הקול – אני אקשיב בכל מקרה. נאומים של צ'רצ'יל למשל. אבל אני לא צ'רצ'יל.

עמית: אז מה עשית?

אילן: הקלטתי מחדש את כל הפרקים הנגועים, וגם קיצרתי בתוכן. בוא נשמע קטע של פרק ישן ואת הקטע המקביל לו בפרק שהוקלט שוב. רוב המאזינים לא הכירו את הפרקים האבודים. רגע של נוסטלגיה: קטע ישן

ועכשיו נאזין לקטע המקביל החדש: קטע חדש

עמית: אמרת שקיצרת בתוכן. מה הכוונה?

אילן: כן. לי יש מחשבה מאוד אסוציאטיבית, ואני יכול לדלג מנושא לנושא לעשות סיבוב שלם, ולחזור לנושא הראשון, ולהמשיך כאילו לא קרה דבר. לחלק מהמאזינים זה קשה. נהגתי להוסיף מידע מעניין, אבל כזה שלא ממש תורם לפרק, וגם מסיט את המאזינים. וכגודל הסטיה כן גודל הקושי להחזיר את המאזין אובד העצות אל התלם. לכן מחקתי קטעים שלמים לפני ההקלטה המחודשת. בנוסף, לקחתי סדנה לדיבור איטי.  כך שהפרקים המחודשים היו קצרים בתוכן אבל ארוכים בזמן, כי דברתי לאט.

באותו שלב, גם שוחחתי עם יפתח מזור מההסכת 'פה ושם בארץ ישראל', והנה הזדמנות לשמוע את ברכתו של יפתח לפרק המאה

הברכה של יפתח

תודה רבה ליפתח. הוא הציע לי הצעה פשוטה אבל מבריקה. להקים לי 'מועצת חכמים' שתעבור על הטקסט לפני ההקלטה, תתקן טעויות, תעיר הערות, ובעיקר תדאג שאתעסק בעיקר ולא בטפל. חברי המועצה אחראים לשעות שידור רבות שנחסכו, הודות להערותיהם. וזו הזדמנות להודות להם. חלקם עמנו במועצה וחלקם לא. אזכיר אותם לפי סדר כרונולוגי. קודם כל אתה עמית, החבר הותיק ביותר. אריק קליין, שי בארד וחברה חשובה דנה שטיר. אלה חברים מהמעגל החברתי הקרוב.

עמית: אני זוכר שבקשת מתנדבים.

אילן: נכון. ואז הגיע איש יקר וחשוב אבי הרטמן, ידען מופלג ואיש מקסים, הוא טייס חובב ויש לו אתר מרתק בשם 'מבט על'. בדף הפרק אשים קישורים לכל מה שנזכר פה. והנה הזדמנות לשמוע את ברכתו של אבי הרטמן

הברכה של אבי הרטמן

בהשמך הצטרפו חיים ארמון ואורן קריסטל. כך המועצה זרמה לה בשלווה. יום אחד קבלתי דואל מליאור סלע. אני זוכר, זה היה בתחנת הרכבת בנהריה. הוא שאל שאלה. התחילה התכתבות, בסופה הצעתי לו להצטרף למועצה, כנציג הציבור שלא ממש מבין, אבל מאוד מתעניין. בוא נשמע את הברכה של ליאור.

הברכה של ליאור

המצטרפים האחרונים הם בחור הקרוי אזוב הקיר. יש לו בלוג בשם זה, והוא בקש להקרא כך גם בקרדיטים. והאחרון הוא אלון גלוסקא, שכתב לי על כמה טעויות בהגיה, והתנדב לנקד לי את המילים הבעייתיות, ולעקור שיבושי הגיה.

עמית: ברשותך נעבור לנושא אחר. אתה מלמד באקדמיה.

אילן: נכון במכללה האקדמית גורדון בחיפה. זו מכללה להכשרת מורים.

עמית: האקדמיה והפודקאסט קשורים זה לזה?

אילן: בטח. אני מתקדם בשני צירים, כאשר כל מאמץ תומך במאמץ השני. מערכי שיעור הפכו לפרקים, ופרקים הפכו למערכי שיעור. איך אמרו חז"ל? זה נהנה וזה לא חסר.

עמית: אני זוכר שהיה לך לוגו

אילן: סמליל…

עמית: מה שתגיד, של מגילה ואוזניות, אבל עכשיו יש לך סמליל אחר. מדוע החלפת?

אילן: את הסמליל הראשון עיצבה עבורי בתי נילי (זו שביקשה ממני פרק על מנשה מלך יהודה כזכור). הכל היה בסדר, עד שניסיתי להרשם לאייטיונס, על מנת שמשתמשי אייפון כמוך יוכלו לשמוע את התכנית ללא סיבוכים. אחת הדרישות שלהם הייתה סמל בגודל 1400 על 1400 פיקסלים לפחות. היות והסמליל היה קטן בהרבה, וכל הנסיונות להגדילו עלו בתוהו. כלומר יצא משהו מטושטש ועלוב, החלטתי על סמליל חדש. לא נעים לי להגיש לך כמה זמן לקח לי לעצב אותו משלב הרעיון עד שלב הביצוע.

עמית: עשר שניות?

אילן: בערך… אבל יצא יפה, מובן ובעיקר מעביר את המסר.

עמית: מתי החלטת שאתה רוצה אתר משלך, ולא להביא קישורים מאייקאסט.

אילן: לקח לי בערך שנה להבין שזה רציני. רן לוי הצדיק, המליץ בחום על אתר משלי. התלבטתי בין חברה לבניית אתרים, או אתר עצמאי בוויקס או וורדפרס. בהתחלה פניתי לחברה לבניית אתרים. הם גבו סכום יפה מאוד, והבטיחו להרים אתר תוך חודש. עבר חודש עברו חודשיים ודבר לא קרה. הם אמרו שההיא בהריון וההוא במילואים ולשלישי נאכלו הסקיצות על ידי הכלב… אחרי ארבעה חודשים פניתי לחברת האשראי וביקשתי ביטול עסקה.

למחרת הגיעה טלפון מהחברה. 'לא ידענו, לא הבנו, לא ראינו, היה ערפל בקיטבג…'. הם הבטיחו אתר שיהיה מוכן למחרת. זה רק הרגיז אותי עוד יותר, כי הבנתי שבכל הזמן הזה הם לא נקפו אצבע.

ואז נותרתי עם וויקס או וורדפרס. בהתחלה וויקס נראתה החלופה המועדפת. פשוט, קל, נוח, ובעיקר מהיר. אבל בסופו של דבר בחרתי בוורדפרס. הסיבה היא, שאתר וויקס שייך לחברת וויקס. הוא לא אתר שלך. כמו פייסבוק. דף הפייסבוק הוא לא שלך אלא של פייסבוק. לכן הם יכולים לחסום, למחוק, להשעות ועוד מרעין בישין, כי זה שלהם לא שלך. כן אגב, לדף של דברי הימים בפייסבוק יש שלושה מנהלים. שאם אחסם מכל סיבה שהיא, שהדף ימשיך.

עמית: המנהל השני אני יודע מי זה. מי השלישי?

אילן: רעייתי שתחייה J

עמית: מימי.

אילן: בדיוק. מי השני?

עמית: אחאב בן עמרי כמובן.

אילן: נכון J

עמית: אתה יכול לספר קצת על אחאב בן עמרי? על הדמות בפייסבוק?

אילן: בשעתו הייתי מדריך פדגוגי במכללה כלשהי באזור המרכז. אז הפייסבוק פרץ בקול תרועה רמה, והתלבטנו בצוות כיצד לרתום את הענין לטובת לימודי התנ"ך. אחת המדריכות, אשה יקרה בשם יעל קשתן, הציעה, שהסטודנטים יפתחו פרופילי פייסבוק של דמויות מקראיות, כאשר עצם פתיחת הדמות מלווה בעבודת חקר על הדמות, ובאמצעות הדמות המקראית הם יתקשרו עם התלמידים בבית הספר בו הסטודנטים מתאמנים.

כיון שאני מאמים בדוגמה אישית, מהרתי לפתוח פרופיל לאחת הדמויות המקראיות האהובות עלי ביותר.

עמית: אחאב בן עמרי.

אילן: אמת. למעשה היו כמה שנים, שהפרופיל של אילן היה מורדם מונשם, ואילו אחאב הכוכב בעט והשתולל. אחאב אגב, הקים את דף הפייסבוק של דברי הימים. אבל בשלב מסוים התעייפתי מאחאב, ועתה הוא מורדם ומונשם.

עמית: אבל ההזדהות שלך עם אחאב המשיכה מעבר.

אילן: נכון. חלק מהחברים במציאות, שהיו ברים של אחאב, החלו לכנות אותי אחאב במציאות. והנה נתקלתי בפרופיל של אדם אמיתי בשם אחאב זמרי זכרונו לברכה. איש יקר ומקסים, שנפטר פני חודשים ספורים. הוא אביו של יותם זמרי, אושיית הפייסבוק, אם אתה מכיר. בהתחלה חשבתי שזו בדיחה, שם שמורכב משמות של שני מלכים מקראיים. אבל לא, מדובר באדם אמיתי. אפילו פגשתי אותו פעמיים.
לא אאריך, אבל באחד מימי הולדתי, הענקתי לעצמי מתנה – שם נוסף. עתה בתועדות הזהות אני: אילן – ניסים (ע"ש סבי ז"ל)- אחאב.

עמית: לכל איש יש שם שנתנו לו הוריו, ושנתן לו הפייסבוק J

אילן: בהחלט. אבל בו נחזור לאתר. לעומת וויקס שם האר שייך לחברת וויקס כאמור, הרי  בוורדפרס לעומת זאת, האתר הוא שלך. אתה יכול לקחת את האתר כמו שהוא, ולעבור משרת לשרת, והגולש לא יודע מזה בכלל. ועוד שיקול, ברגע שהאתר שלך, הרי הRSS הוא של האתר, ונודד איתך לכל מקום.

עמית: מה זה RSS?

אילן: אמצעי הפצת תוכן. יש אורמים שזה ראשי תיבות של  really simple syndication אתה מזין כתובת מסוימת (הRSS), בישומון שמיעת הסכתים, ואז בכל פעם שעולה פרק חדש, האתר שלי "דוחף" במרכאות אליך את הפרק. אתה לא צריך לבדוק האם עלה פרק חדש א לא, זה מגיע אליך לבד.

אגב, כשהתחלתי לשדר, היה לי RSS של אייקאסט. אבל כשאני לא מעלה יותר פרקים לאייקאסט, הרי מי שמנוי שם – כבר לא מקבל ממני עדכונים.

עמית: בגלל זה אתה כל הזמן אומר בשידור לעבור לRSS שלך.

אילן: כן. וזו הזדמנות להודות לאורי הרטמן, בנו של אבי הרטמן, שסידר לי RSS לאתר. אגב, זו הייתה דרישה  נופת של אייטיונס. RSS לאתר שלי וגם כזה שאשכרה עובד J

הRSS הוא: http://ilanabc.co.il/podcast/

בקיצור, השקעתי חצי יום בלימוד וורדפרס.

עמית: פעם היית בונה אתרים, לא?

אילן: כן. וזה בהחלט עזר להבין מי נגד מי. בחרתי שם מתחם (דומיין בלעז). כל הilan נקודה משהו היו תפוסים או לא מושכים במיוחד. ואז מימי, רעייתי שתחיה.

עמית: שתחיה

אילן: הציעה את Ilanabc, כאשר abc מייצג את שם המשפחה אבקסיס. אתר משלך משדר רצינות. בעיקר בתיבת הדואל. יש הבדל בין ilan173@gmail לבין ilan@ilanabc.co.il זה משדר רצינות ומכובדות.

עמית: כמה זמן לוקח לך להכין פרק?

אילן: התחקיר לוקח כמה שעות. סביב 20. מעבר לזה, הפרק מתפצל לחלק א', ב', ג' ואצל גלגמש גם ד'.. צריך לזכור אגב, שרוב התחקירים כבר התחילו בתיכון…, וחלקם מהם נעשה כבר באקדמיה. הקלטה של פרק בדברי הימים לוקחת בערך שעה וחצי, ודבר היום חצי שעה. ואז מגיע הקטע הכי חשוב. העריכה. פעם לא אהבתי, אבל היום זה בסדר לי. העריכה הוא האופן בו אני אורז ומגיש את המוצר למאזין.

העריכה חשובה במיוחד, גם לנפות החוצה רעשים, אההה, שיעולים, טעויות בשמות וכו', וגם ובעיקר על מנת לשמור על עברית תקינה ככל האפשר. זכר ונקבה, דגשים, שואים נחים וכו'. אתן לך דוגמה. בפרק על חורבת תימן חלק א', אמרתי כל הזמן 'נביאי הכתב' בכ"ף רפה. בעריכה חשכו עיניי, או אוזניי במקרה זה. הרי אחרי ה"א הידיעה בא דגש חזק. נביאי הכתב (בכ"ף דגושה). אז כל כ"ף רפה הוקלטה מחדש ככ"ף דגושה. ופה אגב, נכנס לתמונה אלון גלוסקא, שמסמן לי בצהוב את המלכודות של השואים, ו"ו החיבור והדגשים, וכותב לי כיצד יש להגות נכון.

עמית: אי אפשר שלא לשים לב לחי"ת ול עי"ן שלך לבטא עי"ן כמו תימנים J

אילן: כן. זה התחיל בציטוטים מהמקרא. כשחשוב להבדיל בין עי"ן לאל"ף במילים שנכתבו בשתי הצורות. 'אם' ו'עם' (לבטא עי"ן), המשיך לשאר המילים בציטוטים, וגלש לכל הטקסט. הרי בהקלטה אני לא מדבר חופשי אלא קורא מהדף. ואז העי"ן נוטה להתבטא כמו שצריך. הענין הוא, שזה גלש כבר לשפת הדיבור שלי…. לפעמים בהקלטה אני סובל מהגיית יתר. היה בפרק על חלום האילן בספר דניאל אמרתי כמה פעמים 'דניעל' (לבטא עי"ן). מזל שיש עריכה J

עמית: ברשותך שאלה קצת אישית

אילן: כן

עמית: מהו הספר המקראי הכי אהוב עליך?

אילן: פווו, שאלה קשה. כולם היו בני. אבל אם תצמיד לי אקדח לרקה, הרי יש ארבעה בולטים: מלכים, כי זה היסטוריה. ישעיהו, ירמיהו ועמוס בגלל העברית.

עמית: והמנצח הוא…?

אילן: אם תצמיד לי אקדח לרקה אז עמוס. עברית מדהימה. אלו תקבולות! איזה אוצר מילים! אלו משחקי מילים ומצלולים.

ברשותך ציטוט קצר: שִׁמְעוּ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה עֲלֵיכֶם–בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  עַל כָּל-הַמִּשְׁפָּחָה, אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר.  ב רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי, מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה!  עַל-כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם, אֵת כָּל-עֲו‍ֹנֹתֵיכֶם!.  ג הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם, יַחְדָּו, בִּלְתִּי, אִם-נוֹעָדוּ?

ד הֲיִשְׁאַג אַרְיֵה בַּיַּעַר, וְטֶרֶף אֵין לוֹ? הֲיִתֵּן כְּפִיר קוֹלוֹ מִמְּעֹנָתוֹ, בִּלְתִּי אִם-לָכָד?.  ה הֲתִפֹּל צִפּוֹר עַל-פַּח הָאָרֶץ, וּמוֹקֵשׁ אֵין לָהּ? הֲיַעֲלֶה-פַּח, מִן-הָאֲדָמָה, וְלָכוֹד, לֹא יִלְכּוֹד?.  ו אִם-יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר, וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ? אִם-תִּהְיֶה רָעָה בְּעִיר, וַיהוָה לֹא עָשָׂה?.  ז כִּי לֹא יַעֲשֶׂה אֲדֹנָי יְהוִה, דָּבָר, כִּי אִם-גָּלָה סוֹדוֹ, אֶל-עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים! ח אַרְיֵה שָׁאָג, מִי לֹא יִירָא? אֲדֹנָי יְהוִה דִּבֶּר, מִי לֹא יִנָּבֵא? (עמוס ג' 1 – 8).

עמית: איזה יופי.

אילן: מה הספר הכי אהוב עליך?

עמית: קהלת.

אילן: ספר מרתק, וחתרני מאוד. הכל הבל הבלים. אתה יודע שהיה ויכוח אצל חז"ל האם ספר קהלת קדוש וראוי להכלל בכתבי הקודש, ובלשון חז"ל 'מטמא את הידיים', או שיש לגנוז אותו. רק התוספת בסוף שצריך להאמין באל, הכניסה אותו לכתבי הקודש.

עמית: יש מערכו מעולה של היהודים באים בדיוק על זה?

אילן: נכון. בוא נשמע את המערכון:

היהודים באים – קהלת J

עמית: וברשותך הקטע האהוב עלי מקהלת.

לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם.

ב        עֵת לָלֶדֶת,        וְעֵת לָמוּת;
עֵת לָטַעַת,        וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ.
ג        עֵת לַהֲרוֹג        וְעֵת לִרְפּוֹא,
עֵת לִפְרוֹץ        וְעֵת לִבְנוֹת.
ד        עֵת לִבְכּוֹת          וְעֵת לִשְׂחוֹק,
עֵת סְפוֹד         וְעֵת רְקוֹד.
ה        עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים,        וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים;
עֵת לַחֲבוֹק,         וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק.
ו        עֵת לְבַקֵּשׁ         וְעֵת לְאַבֵּד,
עֵת לִשְׁמוֹר        וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ.
ז        עֵת לִקְרוֹעַ        וְעֵת לִתְפּוֹר,
עֵת לַחֲשׁוֹת        וְעֵת לְדַבֵּר.
ח        עֵת לֶאֱהֹב         וְעֵת לִשְׂנֹא,
עֵת מִלְחָמָה        וְעֵת שָׁלוֹם (קהלת ג' 1 – 8).

אילן: הקטע הולחן על ידי…

עמית: הבירדס

אילן: נכון. בוא נשמע קטע מ-turn turn turn.

Turn Turn Turn 30 שניות

עמית: קלאסיקה!

אילן: אמת.

עמית: תחום הפודקאסטים.

אילן: הסכתים

עמית: תחום ההסכתים בתנ"ך הוא די מצומצם. יש אותך ויש את עושים תנ"ך, וגם הפודקאסט של התנ"ך. בשעתו ליאורה רביד עשתה את עושים תנ"ך ואז הצטרפה אליך.

אילן: נכון. ליאורה ואני  שידרנו במקביל. ועל הרקע המקצועי צמחה ביננו חברות טובה, שכללה טיולים משותפים ושיחות קבועות על תנ"ך. יום אחד היא התקשרה אלי, בדיוק עמדתי להיכנס לשיעור במכללה, וזרקה את הפצצה, שהיא עוזבת את עושים תנ"ך.

עמית: למה היא עזבה?

אילן: לא הסתדרו. קורה. שנינו גרושים כידוע לך.

עמית: כן, אבל אתה עשית את הטעות שוב, והתחתנת שוב.

אילן: כן… בכל אופן, היא שאלה האם אוכל לסייע לה. ונעניתי בשמחה. לכאורה היא מתחרה שלי, ומה פתאום שאסייע לה? אבל לא ראיתי בה מתחרה שלי. ההיפך. הלוואי שיהיו עוד עשרות הסכתים על המקרא. התנ"ך הרבה יותר גדול ממני, ממנה ומשנינו יחד. גם אם תשים את כל שדרני ההסכתים בארץ על כף מאזנים אחת, ואת התנ"ך בכף השניה – מכריע את כולנו.

הבנתי שיש פה הזדמנות לשיתוף פעולה. ורק אציין, שמאז החבירה לליאורה מספר מאזיניי גדל ב20% בערך. הטבלה לא משקרת. ליאורה הייתה בעצם תינוק בן יומו שהגיח מהרחם של רשת 'עושים היסטוריה'. היא הייתה תינוק שנשבה, שלא מבחין בין ימינו ושמאלו. יש בספר יחזקאל נבואה יפה, שתמיד מזכירה לי את מה שקרה. בנבואה יחזקאל דיבר על ירושלים כתינוקת אסופית שנמצאה בשדה. וכך נאמר, לאחר שהוא מצא את התינוקת:

וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן.  י וָאַלְבִּישֵׁךְ רִקְמָה, וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ; וָאֶחְבְּשֵׁךְ בַּשֵּׁשׁ, וַאֲכַסֵּךְ מֶשִׁי.  יא וָאֶעְדֵּךְ, עֶדִי; וָאֶתְּנָה צְמִידִים עַל-יָדַיִךְ, וְרָבִיד עַל-גְּרוֹנֵךְ.  יב וָאֶתֵּן נֶזֶם, עַל-אַפֵּךְ, וַעֲגִילִים, עַל-אָזְנָיִךְ; וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת, בְּרֹאשֵׁךְ.  יג וַתַּעְדִּי זָהָב וָכֶסֶף, וּמַלְבּוּשֵׁךְ ששי (שֵׁשׁ) וָמֶשִׁי וְרִקְמָה, סֹלֶת וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן, אכלתי (אָכָלְתְּ); וַתִּיפִי בִּמְאֹד מְאֹד, וַתִּצְלְחִי לִמְלוּכָה (יחזקאל ט"ז 9 – 13).

שתבין, ב'עושים תנ"ך' היא אפילו לא לחצה על כפתור 'הקלט'. היא באה, דיברה והלכה. שם היא בישלה ומישהו אחר שטף את הכלים ועשה ספונג'ה. עכשיו היא גם מבשלת, גם רוחצת כלים, גם מנקה את הרצפה וגם עושה פאנלים.

כיום היא מעלה פרקים עם השחקן שרון אלכסנדר, שמוסיף הרבה עמוק וחן לשידור. הזיווג הקולי והרעיוני בינהם הוא מעולה.

בוא נשמע את הברכה של ליאורה:

הברכה של ליאורה

עמית: מהן התכניות לעתיד?

אילן: מנוח המפתח הוא שיתופי פעולה. אני קטנטן. ליאורה קטנה. רוב ההסכתים הם קטנים. רק שיתופי פעולה ונוכל לדגדג את הגדולים כמו התאגיד וערוץ 2.

עמית: שמעתי כמה פרקים שעשית עם ליאורה ותמר עילם גינדין.

אילן: ד"ר ליאורה רביד וד"ר ר תמר עילם גינדין. תמר תמיד אומרת שהיא לא למדה 23 שנה על מנת להיקרא גברת.

עמית: אני מתנצל בפני תמר.

אילן: אני מקבל את ההתנצלות בשם תמר. את תמר פגשתי בכנס שדרי ההסכת שהיה לפני כמה חודשים. בכנס היו כמה וכמה הרצאות מרתקות, והכרתי שדרים חדשים. אחת מהן היא דנית בן דוד, מההסכת 'פודקאסט על עקבים – על יזמות ואמהות'. בחורה מקסימה, והנה הברכה שלה.

הברכה של דנית

באחת ההפסקות ליאורה ניגשה לתמר, והציעה פרק משותף, ותמר, שיש לה הסכת בשם אירניום מועשר על אירן, נרתמה למשימה. הוחלט שנפיק סדרת פרקים על מלכי פרס הנזכרים במקרא. כורש, דריוש, אחשורוש וארתחשסתא. תמר תביא את הפן הפרסי. ליאורה תביא את הפן המקראי. ואני אביא את הפן ההיסטורי.

בינתיים יצאו שני פרקים. על כורש, ועל דריוש הראשון.

וזו הזדמנות לשמוע אתה ברכה של תמר עילם גינדין

הברכה של תמר

עמית: שמתי לב, שמלבד האתר יש לך ערוץ יוטיוב.

אילן: נכון. זה היה פתרון זמני לאנשי אייפון, בטרם נרשמתי לאייטיונס. שלפחות יוכלו לשמוע באמצעות היוטיוב. ולהפתעתי, כמה אנשים כבר כתבו לי שהוא מאזינים לי רק ביוטיוב. ויש לערוץ מעל 20 נרשמים. ובאייטיונס יש לי 73 נרשמים. כבוד J

עמית: מה יש בערוץ.

אילן: בעיקר את קובץ השמע עם תמונה של שם הפרק. לא משהו מתוחכם מידי.

עמית: מהן התכניות לעתיד?

אילן: אני עומד להשיק (בין הקלטת הפרק לבין העלאתו לרשת כבר השקתי) פינה בשם 'ד"ר אני רק שאלה'. פינה מצולמת בה אני עונה על שאלות שנשאלתי במהלך השנים. פינה קצרה בת 3 -4 דקות לכל היותר. כולל אות פתיחה.

עמית: תן לי דוגמה לשאלה בבקשה.

אילן: השאלה הכי נפוצה: האם דוד היה הומו? משום מה זה טורד את מנוחתם של אנשים רבים.

עמית: הוא היה?

אילן: לא. ובפינה הסברתי / אסביר מדוע לא. שאלה אחרת: למה עצת אחיתופל נחשבת רעה? מהו הספר הכי ארוך בתנ"ך (רמז: לא תהילים), מה זה קרי וכתיב. מה ההבדל בין קראים לשומרונים ועוד ועוד.

בנוסף אני מחפש דרכים להרוויח כמה שקלים מיצירת התוכן הזו. אז אני מוכר ספרים, וזה בסדר, אבל זה ממש בקטנה.

אגב, אם למי מהמאזינים יש רעיון כיצד ניתן להרוויח כסף – מוזמן לפנות אלי.

מלבד זאת, אני מרצה בכמה מקומות, ולאחרונה אני פעיל בתחום ההרצאות בבתי אבות. מעבר לרווח הכספי (הדי צנוע יש להודות), יש פה גם סוג של תרומה לקהילה. לדבר אל קשישים, ובמשך שעה – שעה וחצי להשכיח מהם את צרותיהם. זה קהל מאתגר מאוד. רובם חכמים, ידענים, יש להם זמן אז הם מתכוננים היטב היטב והרצאה. אי אפשר להרדם בשמירה. מאתגר מאוד.

כך, שאם המאזינים יכולים להמליץ עלי בפני הגורמים שנראים להם רלוונטיים – אודה להם מאוד.

עמית: חשבת על חוגי בית?

אילן: בהחלט. אני מנסה לפלס את דרכי גם בתחום זה. אז מי מהמאזינים שיכול לסייע – תבוא עליו הברכה.

עמית: ולא סתם. של מרדוך ונבו!
אילן: וגם סין, אישתר , שמש ונרגל.

עמית: חשבת על פרסומות?

אילן: כן. וגם לשלב מנוע חיפוש של גוגל, שיניב קצת הכנסה. ההתלבטות היא, האם הכיעור של הפרסומות שוה את השקלים הבודדים בחודש שיגיעו אלי? רן לוי המליץ חד משמעית שלא. אז אני מתלבט.

עמית: לא מזמן היה כנס מאזינים. איך היה?

אילן: היה מעולה! המאזין מוטי יחזקאלי זרק לי את הרעיון לקיים מפגש מאזינים במוזיאון ישראל, בינות למוצגים שנכרו בפרקים השונים. רעיון מדליק. קבעתי תאריך, יצרתי אירוע בפייסבוק, וקדימה הסתער.

המוצגים המחישו היטב את המדובר בפרק. הם העניקו לפרק הקולי עומק חזותי שלדעתי הרים תרומה אדירה להבנת הפרק. לאחר הסיור, ראיתי שהפרקים הרלוונטים רשמו גידול בהאזנה. ואין מדובר אלא בהאזנות חוזרות של מאזינים, שהפעם נהנו מהפרק הרבה יותר.

עמית: שתי שאלות חופשיות של עמית.

אילן: זהו. זממנו תם. עמית, תודה רבה לך היה לי גם העונג וגם הכבוד להתראיין אצליJ

עמית: אתה מכיר את הבדיחה על אבישג השונמית?

אילן: בטח! ולמרות שזו חצי בדיחת קרש אספר אותה. אבישג השונמית הייתה פילגש דוד, וכתוב שהמלך חא ידעה. כלומר לא שכב איתה, מחמת זקנתו. כשאבישג חזרה לשונם, שאלו אותה החבר'ה: נו אבישג, איך זה לחלוק את יצועו של דוד המלך? נעים זמירות ישראל?'. אבישג ענתה: 'עכשיו אני מבינה את ההבדל בין היה לי הכבוד לבין היה לי העונג'.

עמית: תודה רבה לך.

אילן: בבקשה J ואשמח אם אתה תסיים את הפרק….

 

הדף של רועי אזולאי

השיר של רועי אזולאי על לידת שמשון:

וַיְהִי אִישׁ מִצָּרְעָה מִשֵּׁבֶט-דָּן וּשְׁמוֹ מָנוֹחַ,
וַעֲקָרָה אִשְׁתּוֹ וְאֵין לַשְּׁנַיִם יְלָדִים,
וַיֵרָאֶה מַלְאָךְ אֶל הָאִשָּׁה בְּאֵין מַשְׁגּוֹחַ,
וַיַבְטִיחָהּ כִּי תֵּלֵד בֵּן, נָזִיר לֵאלֹהִים,

וַיֹּאמֶר הַמַּלְאָךְ אָז לָאִשָּׁה: רַק הִשָּׁמְרִי לָךְ,
לֹא לֶאֱכוֹל טָמֵא וְכֹל שֵׁכָר גַּם לֹא תִּשְׁתִּי,
וְתַעַר לֹא יִרְאֶה רֹאשׁוֹ, אֶת שְׂעָרוֹ יַצְמִיחַ,
וְהוּא יוֹשִׁיעַ יִשְׂרָאֵל מִיַּד-הַפְּלִשְׁתִּים,

וַתָּשָׁב הָאִשָּׁה אָז לְבֵיתָהּ וְהִיא נִרְגֶּשֶׁת,
לְבַעֲלָהּ סִיפְּרָה בְּתֹם עַל אִישׁ-הָאֱלֹהִים,
וַיֶּעְתַּר לָאֵל מָנוֹחַ בִּתְפִילָּה עִיקֶּשֶׁת,
לָשׁוּב וּלְשַׁלְּחוֹ כְּדֵי לְבַאֵר הַדְּבָרִים,

וַיְמַלֵּא הָאֱלֹהִים אֶת מִשְׁאֲלַת-מָנוֹחַ,
לִשְׁלוֹחַ שׁוּב אֶת הַמַּלְאָךְ לְבַד אֶל הָאִשָּׁה,
וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בַּשָּׂדֶה וְעוֹד נוֹתַר בָּהּ כֹּחַ,
וַתְּמַהֵר וַתָּרָץ וַתַּגֵּד גַּם לְאִישָׁהּ,

וַיָּקָם אָז מָנוֹחַ וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ,
אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נִגְלָה אֵלֶיהָ הַמַּלְאָךְ,
וּכְשֶׁהִגִּיעוּ יַחַד אֶל הָאִישׁ, וּבִרְאוֹתוֹ,
וַיִּשְׁאָלֵהוּ: הַאַתָּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ כָּךְ?

וַיְשִׁיבֵהוּ אִישׁ-הָאֱלֹהִים: אָכֵן אֲנִי הוּא,
וַיִּשְׁאָלֵהוּ עוֹד: וּמַה דְּבָרֶיךָ לַעֲשׂוֹת?
וַיְשִׁיבֵהוּ: כֹּל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, אִם תֵּיטִיבוּ,
לֹא לֶאֱכוֹל טָמֵא וְכֹל שֵׁכָר גַּם לֹא לִשְׁתּוֹת,

וַיֹּאמֶר לוֹ מָנוֹחַ: לוּ בְּקוֹרָתֵנוּ שֵׁב נָא,
וְסוּר לְהִתְאָרֵחַ, נַעֲשֶׂה גַּם גְּדִי-עִזִּים,
וַיְשִׁיבֵהוּ: תָּמָּה שְׁלִיחוּתִי לְפֹה עַד הֵנָּה,
וְאֶת הַגְּדִי עֲשֵׂה עֹלָה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים,

וַיִּשְׁאָלֵהוּ אָז: וּמַה שִׁמְךָ? וְכִבַּדְנוּךָ,
לְהַזְמִינְךָ לְשִׂמְחָתֵנוּ עִם הוּלֶּדֶת בְּנִי,
וַיְשִׁיבֵהוּ אִישׁ-הָאֱלֹהִים: עַמִּים יוֹדוּךָ,
אַךְ לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל אוֹתִי לִשְׁמִי וְהוּא פִּלְאִי?!

וַיַּעַשׂ אָז מָנוֹחַ אֶת הַגְּדִי עַל הַמִּזְבֵּחַ,
וּבַעֲלוֹת הַלֶּהָבָה וַיַּעַל הַמַּלְאָךְ,
וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם גַּם לְהַלֵּל וּלְשַׁבֵּחַ,
הָאֵל הַטּוֹב שֶׁבְּחַסְדּוֹ אֶת גּוֹרָלָם בֵּרַךְ.

וּלְיָמִים וַתַּהַר הָאִשָּׁה כְּפִי שֶׁהִבְטִיחַ,
וְאֶת דִּבְרֵי הָאִישׁ הִקְפִּידָה בִּמְסִירוּת לִשְׁמוֹר,
וַתֵּלֶד בֵּן אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים דַּרְכּוֹ הִצְלִיחַ,
אֶת שְׁמוֹ קָרְאָה שִׁמְשׁוֹן וַיְכוּנֶּה גַּם הַגִּיבּוֹר

(שופטים י"ג, 2 – 24).