פרק 102 – דבר היום: תזכירי לי מי את? – על נשים אלמוניות במקרא

במקרא יש כמה דמויות נשיות, שלא ננקבו בשמן, דבר שהותיר לפרשנים ולדרשנים במהלך הדורות לעסוק בזהות נשים אלו.

בפרק זה נתחקה אחרי ארבע נשים כאלה: אם אברהם, אם דוד, אם שמשון ואשת נח.

האזנה נעימה 🙂


powered by podcast garden

הורדה

 

קריאת הפרק:

במקרא נזכרו נשים לא מעטות. חלקן נזכרות בשמן, והן דמויות ספרותיות בזכות עצמן (שרה, רבקה, רחל ולאה הן דוגמאות מפורסמות), וחלקן נזכרו בשמן, ולהן תפקיד בקידום העלילה (למשל אסנת אשת יוסף ילדה את אפרים ומנשה, יוכבד ילדה את משה וכדומה).

אבל ישנן נשים שנזכרות במקרא אך ורק בתוארן וללא שמן. יש אפילו נשים שכלל לא נזכרות במקרא, אבל ברור שהן התקיימו (ולו בשל העובדה שהן ילדו דמות מקראית זו או אחרת).

כיתת נשים אלמונית זו תעמוד במרכז פרק זה. שמותיהן מופיעים החל בספרים החיצוניים וכלה במדרשים השונים.

אמו של אברהם אבינו נעדרת כליל מסיפור לידתו: וַיְחִי-תֶרַח, שִׁבְעִים שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, אֶת-אַבְרָם, אֶת-נָחוֹר, וְאֶת-הָרָן. כז וְאֵלֶּה, תּוֹלְדֹת תֶּרַח–תֶּרַח הוֹלִיד אֶת-אַבְרָם, אֶת-נָחוֹר וְאֶת-הָרָן; וְהָרָן, הוֹלִיד אֶת-לוֹט… דלגתי קצת לא וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ, וְאֶת-לוֹט בֶּן-הָרָן בֶּן-בְּנוֹ, וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ, אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ; וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ עַד-חָרָן, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. לב וַיִּהְיוּ יְמֵי-תֶרַח, חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה; וַיָּמָת תֶּרַח, בְּחָרָן (בראשית י"א 26 – 32).

אם אברהם  נזכרת בדרך אגב בסיפור לקיחת שרה אל אבימלך, כאשר אברהם הצטדק בפני אבימלך על כך שלא דייק בנוגע לטיב היחסים בינו לבין שרה: וְגַם-אָמְנָה, אֲחֹתִי בַת-אָבִי הִוא–אַךְ, לֹא בַת-אִמִּי; וַתְּהִי-לִי, לְאִשָּׁה (בראשית כ' 12).

רק בספרות הבתר מקראית (מדובר הן בספרים שנכתבו לאחר חתימת המקרא, והן בספרים שלא נכנסו למקרא. כלומר הספרים החיצוניים) יש ההתייחסות לשמה של אם אברהם. שמה מופיע לראשונה בספר היוֹבְלים: וביובל התשעה ושלושים בשבוע השני בשנה הראשונה, לקח לו תרח אשה ושמה עדנה בת ארם בת אחות אביו לו לאשה. ובשנה שביעית לשבוע ההוא, ילדה בן ויקרא את שמו אברם כשם אבי אמו, כי מת בטרם הרתה לבן (יובלים י"א  22 – 23).

בקטע זה מצוין באיזו שנה נישאו הורי אברהם ושנת לידתו (1870 ו-1876 לבריאת העולם בהתאמה). שמה של אם אברהם היא עדנה בת ארם. וכן מדוע ניתן לאברם שמו. אפשר שמדובר באבי אמו של תרח, ואז מדובר בסבא רבא של מצד אבא. אולם ניתן להבין גם כאבי אמו של אברהם, ואז מדובר על הסבא מצד האמא.

לא ברור האם מחבר ספר היובלים ייחס את מוצאה של עדנה לאחד מהאנשים הקרויים 'ארם' במקרא? במקרא נזכר ארם בנו של שם (ברא' י' 22), ארם בן קמואל (בראשית כ"ב 21), וכן ארם נינו של אשר בן יעקב (דברי הימים א' ז' 34). השניים האחרונים אינם באים בחשבון (ולו בשל העובדה שהם צאצאיה). כמו כן, ספק האם ארם בן שם הוא אבי עדנה. למרות שאין מוקדם ומאוחר בתורה, הרי בכל זאת הוא מבוגר ממנה בשבעה דורות! אפשר, כי בידי בעל היובלים הייתה מסורת על ארם נוסף בשרשרת הדורות המתאים מבחינה כרונולוגית, או שהכוונה היא להיותה אשה ממוצא ארמי. וזו דעתי.

העדרה של אם אברהם מספר בראשית היה כר פורה לדרשני חז"ל למלא את הפער. כך נכתב בתלמוד (בתרגום לעברית): ואמר רב חנן בר אבא: אמו של אברהם – אמתלאי בת כרנבו. אמו של המן – אמתלאי בת עורבתי. וסימנך: טמא- טמא. טהור – טהור. (בבא בתרא צא ע"א). לפי המדרש אמו של אברהם ואמו של המן הרשע נקראו באותו שם לא עלינו. ויש סימן להבדיל. סבו של המן נקרא עורבני, לפי מדרש זה, והעורב הוא חיה טמאה. כך שלא קשה לזכור שמהטמא (עורב) יצא טמא (המן הרשע. שם רשעים ירקב). ואילו כרנבו רומז למילה כר, שהוא כבש. כך שמהטהור (כרנבו) יצא טהור (אברהם אבינו עליו השלום). לא מצאתי אמתלה למקור השם אמתלאי.

באותה מובאה תלמודית נזכרות עוד שתי נשים: אמו של דוד- נצבת בת עדאל שמה. אמו של שמשון – צללפונית (בבא בתרא צא ע"א).

נתחיל באם שמשון שהיא אשת מנוח, שאינה נזכרת בשמה בספר שופטים, אלא רק בייחוסה: אשת מנוח או אמו של שמשון. בספר דברי הימים, ברשימת היחס של שבט יהודה נכתב: וּרְאָיָה בֶן-שׁוֹבָל, הֹלִיד אֶת-יַחַת, וְיַחַת הֹלִיד, אֶת-אֲחוּמַי וְאֶת-לָהַד; אֵלֶּה, מִשְׁפְּחוֹת הַצָּרְעָתִי. ג וְאֵלֶּה אֲבִי עֵיטָם, יִזְרְעֶאל וְיִשְׁמָא וְיִדְבָּשׁ; וְשֵׁם אֲחוֹתָם, הַצְלֶלְפּוֹנִי (דברי הימים א' ד' 2 – 3).

אזכור צרעה ועיטם בזה אחר זה, מקומות שנזכרו גם בקשר לשמשון, והופעת הצללפוני כאחותם (דבר שאינו נפוץ במקרא) גרמה לחז"ל לכרוך בין הצללפוני לבין שמשון, וכך היא הפכה לאם שמשון.

ברומן המפורסם של זאב ז'בוטניסקי 'שמשון', אם שמשון נקראת הצללפוני. מי שלא קרא את הספר המרתק הזה – אני ממליץ עליו בחום.

אמו של דוד נזכרת בעת בריחת דוד משאול: וַיֵּלֶךְ דָּוִד מִשָּׁם, מִצְפֵּה מוֹאָב; וַיֹּאמֶר אֶל-מֶלֶךְ מוֹאָב, יֵצֵא-נָא אָבִי וְאִמִּי אִתְּכֶם, עַד אֲשֶׁר אֵדַע, מַה-יַּעֲשֶׂה-לִּי אֱלֹהִים.  ד וַיַּנְחֵם, אֶת-פְּנֵי מֶלֶךְ מוֹאָב; וַיֵּשְׁבוּ עִמּוֹ, כָּל-יְמֵי הֱיוֹת-דָּוִד בַּמְּצוּדָה (שמואל א' כ"ב 3 – 4).

לאור השורשים המואביים המשוערים של דוד, הנזכרים במגילת רות, מובן מדוע דוד העביר את הוריו למואב דווקא. שם אימו אינו נזכר, ורק המדרש בתלמוד מכנה אותה נצבת בת עדאל. מקור השם אינו ברור.

בספר בראשית נזכרו צאצאיו של למך משתי נשותיו: וַיִּקַּח-לוֹ לֶמֶךְ, שְׁתֵּי נָשִׁים:  שֵׁם הָאַחַת עָדָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה.  כ וַתֵּלֶד עָדָה, אֶת-יָבָל….כא וְשֵׁם אָחִיו, יוּבָל… כב וְצִלָּה גַם-הִוא, יָלְדָה אֶת-תּוּבַל קַיִן… וַאֲחוֹת תּוּבַל-קַיִן, נַעֲמָה (בראשית ד' 19 – 22).

מן העבר השני נזכרה אשת נח האלמונית, כמי שעלתה אתו לתיבה. במדרש בראשית רבה חיברו בין שתיהן. שם נכתב: וַאֲחוֹת תּוּבַל-קַיִן, נַעֲמָה -אמר רבי אבא בר כהנא: נעמה אשתו של נח היתה, למה היו קורין אותה נעמה? שהיו מעשיה נעימים (בראשית רבה, כג ג').

יש פה בעיה, כי בפרק הבא (פרק ה') בספר בראשית, למך הוא אבי נח. כך שיש פה חשש לגילוי עריות…

בעקבות הערת מאזינים: יש הסבורים כי מדובר בשני אנשים שונים ששמם הוא למך. למך בן מתושאל משושלת קין. ולמך בן מתושלח משושלת שת. כלומר אין חשש לגילוי עריות. אני סבור כי מדובר באותו אדם, המופיע בשתי רשימות שונות, הנובעות ממקורות שונים. 

בספר החיצוני ספר היובלים נכתב: וביובל החמשה ועשרים לקח לו נוח אשה ושמה אמצרה (בנוסחים אחרים שמה הוא אמזרה או אמזרע) בת רקעיאל בת אחותו לו לאשה,  בשנה הראשונה בשבוע החמישי (היובלים ד' 46). בספר היובלים נח התחתן עם אחייניתו, בשנה 1177 לבריאת העולם. מזל טוב.

שירו של רועי אזולאי:     דף הפייסבוק של רועי

 

נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בדורותיו,

כִּי נִשְׁחָתוּ הָאָרֶץ וְיושביה בימיו,

וְיֵצֶר מַחְשְׁבות לב הָאָדָם רַק לְהָרַע,

וַיִּנָּחֶם הָאֵל על הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָא,

 

וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי הָאֱלֹהִים,

וְלו אישה טובה וְגם גידל שלושה בנים,

וַיֹּאמֶר לו הָאֵל: קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי,

מַבּוּל אֲנִי מֵבִיא לִמְחוֹת את מַעֲשֵׂי יָדַי,

 

וְעַתָּה שְּׁמָע קולי וּבנה לְךָ תֵּבָה,

וּבה תכניס מכל הַחַי זָכָר וּנְקֵבָה,

אתה וְהבנים, גם הַכָּלוֹת וְאשתךָ,

וְדַּע כי אקיים את בְּרִיתי הזאת איתךָ,

 

וּבְשִׁבְעָה עָשָׂר בַּחודש הַשֵּׁנִי בְּזֶה הַיּוֹם,

נִבְקְעוּ שָּׁמַיִם וְכל מַעְיְנוֹת תְּהוֹם,

וַיָּבוֹא הגשם במצוות הָאֱלֹהִים,

וַיֵּרֶד ברצף יום וַלַיִל אַרְבָּעִים,

 

וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה,

וַיִּגְוַע כָּל חַי אֲשֶׁר נותר בַּחָרָבָה,

וַיִּגְבְּרוּ מְאֹד וַיְכֻסּוּ גם הֶהָרִים,

ואז יזכור הַבְטָחָתוֹ לְנֹחַ, אֱלֹהִים,

 

וַיִּסָּכְרוּ שָּׁמָיִם וְהַמַּיִם יַחְסְרוּ,

ובחלוף חודשיים גם רָאשֵׁי הָרִים נִרְאוּ,

וְנֹחַ בַּתֵּבָה וּמְצַפֶּה לראשונה,

וַיִּפְתַּח את הצֹהַר וַיְשַׁלַּח את הַיּוֹנָה,

 

בחודש השני בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים בו,

בתום שנה וַעֲשָׂרָה ימים לחישובו,

דיבר הָאֵל אֶל נֹחַ וַיאמר לו: קוּם וְצֵא,

הנה יָבְשָׁה הארץ מקצה וְעַד קצה,

 

אֶזְכּוֹר את בְּרִיתי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם,

וְלא יבוא מַבּוּל עוד לְשַׁחֵת אַחֲרֵיכֶם,

כי נִרְצָה הָאֵל וְהִתְנַחֵם וגם חָנָן,

וַתהי לאות בינינו קֶשֶׁת בֶּעָנָן…

 

(בראשית ו' 5 עד ט' 17)