פרק 105 – דבר היום: בין צרעה ובין אשתאול: על העיר בית שמש

העיר בית שמש שוכנת בנחלת יהודה, ושימשה כזירת כמה וכמה התרחשויות מקראיות מרתקות.

על העיר בית שמש בפרק שמשי זה. האזנה נעימה.

מיזם המלכה של ד"ר תמר עילם גינדין ומעיין אשכולי בהד סטארט. מדובר בספר שהוא מארג מרהיב של עלילות, שככה נשזרות אחת בשניה, קורפוס עלילתי המובא באמצעות דימויים מרהיבים, תוך שימוש באמצעים פיגורטיביים.


powered by podcast garden

הורדה

קריאת הפרק:

במקרא נזכרות ארבע ערים בשם בית שמש. אנו נעסוק בבית שמש יהודה. בסוף הפרק אתייחס בקצרה לשלוש הערים האחרות בעלות השם הזהה. במאמר מוסגר אציין, כי התופעה בה ישובים שונים קרויים באותו שם ממש ידועה ונפוצה, כאשר לאחד מהם מוסיפים בד"כ עוד ציון מזהה. כך יש את בית לחם ובית לחם הגלילית, חצור וחצור הגלילית, באר שבע ובאר שבע הגלילית, גת, גת רימון, גת פדלה. והענין ברור.

התיאור המקראי ממקם את בית שמש באזור צרעה, אשתאול ועקרון. אב הכנסיה אוזביוס בישוף קיסריה, במאה השלישית, חיבר ספר הקרוי 'אונומסטיקון'. בניגוד לרושם הראשוני אין מדובר במסטיק אחד קטן, אלא ברשימה של שמות ישובים בארץ ישראל בתקופה הביזנטית, וזיהוי ישובים מקראיים ומהברית החדשה. לכל ישוב ישנם שלושה מאפיינים. המרחק מירושלים, גודל הישוב, ומיהם רוב תושביו (יהודים, שומרונים, נוצרים או עובדי אלילים). באונומסטיקון כתב אוזביוס, כי העיר בית שמש שוכנת 10 מיל צפונה מאלבתרופוליס (היא בית גוברין) סמוך לאמאוס (ליד מֶחלף לטרון). החוקר הנודע אדווארד רובינסון, בקר בארץ פעמיים בשנים 1838 ו-1852.הוא זיהה מקומות מקראיים רבים. בין השאר הוא זהה את תל רמיילה, ששכן ליד הכפר הערבי עין שמס, עם העיר העתיקה בית שמש. רובינסון נעזר באונומסטיקון, ובשם הכפר ששמר חלקית על השם העברי הקדום.

התל עצמו שוכן על הגדה הדרומית של נחל שורק, ושטחו כ-30 דונם בקירוב. פניתי לחופרי בית שמש, על מנת לראיין אותם לפרק גדול על הממצאים והחפירות באתר. ממתין לתשובתם.

ממזרח לתל, הוקמה עיירת הפיתוח הראשונה בישראל – בית שמש.

השם 'בית שמש' רומז, כי במקום היה מקדש לאל השמש. קל ופשוט. סביר, כי ישובים עתיקים הכוללים בשמם את הרכיב 'בית' + שם אלוהות כלשהו, הם ישובים בהם היה מקדש לאל הנזכר כגון: בית אל, בית ענת, בית בעל פעור, בית ירח, בית דגון, בית חורון וכו'.

התל נחפר לראשונה בשנים 1911-  1912 ומאז היו עוד כמה משלחות חפירה. המשלחת האחרונה החלה לפעול באתר ב-1990, והיא פעילה עד ימנו אלה. כמו כן, מתקיימות (בזמן הקלטת הפרק) חפירות הצלה באתר, לצורך הרחבת כביש 38. בין ממצאי האתר יש לציין מפעל מים תת קרקעי גדול בצורת צלב, ששימש את אנשי העיר בסוף תקופת המלוכה.

באתר התגלו שרידים החל מתקופת הברונזה הקדומה (3300 עד 2400 לפני הספירה בערך). אולם עיקר ענייננו מתמקד בבית שמש בתקופת הברזל (1200 עד 586 לפני הספירה) במילים אחרות: ימי המקרא.

בית שמש נזכרת לראשונה בתיאור גבול נחלת יהודה (ציטוט):  וְנָסַב הַגְּבוּל מִבַּעֲלָה יָמָּה, אֶל-הַר שֵׂעִיר, וְעָבַר אֶל-כֶּתֶף הַר-יְעָרִים מִצָּפוֹנָה, הִיא כְסָלוֹן; וְיָרַד בֵּית-שֶׁמֶשׁ, וְעָבַר תִּמְנָה  (סוף ציטוט. יהושע ט"ו 10). בהמשך נזכרת העיר כעיר לויים (חסרי הנחלה) בנחלת יהודה (ציטוט):  וְאֶת-עַיִן וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ, וְאֶת-יֻטָּה וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ, אֶת-בֵּית שֶׁמֶשׁ, וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ (סוף ציטוט. יהושע כ"א 16).  בספר דברי הימים (א' ו'44) נזכרת בית שמש כעיר מקלט לרוצח בשגגה.

אולם עיקר עניינינו הוא לא בהיות העיר נקודת ציון כזו או אחרת, אלא במה שהתרחש בה ובסביבתה.

הדמות הראשונה העולה על הדעת היא שמשון (ציטוט): וַתֵּלֶד הָאִשָּׁה בֵּן, וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שִׁמְשׁוֹן; וַיִּגְדַּל הַנַּעַר, וַיְבָרְכֵהוּ יְהוָה  כה וַתָּחֶל רוּחַ יְהוָה, לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה-דָן, בֵּין צָרְעָה, וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל (סוף ציטוט. שופטים י"ג 24 – 25). שימו לב לקרבת השם בין בית ש-מ-ש לבין ש-מ-שון. פירוש השם: 'שמש קטן' (שמש היא מילה גם בזכר וגם בנקבה כידוע).

בית שמש שוכנת על גדת נחל שורק. וכולנו זוכרים כי (ציטוט): וַיְהִי, אַחֲרֵי-כֵן, וַיֶּאֱהַב אִשָּׁה, בְּנַחַל שֹׂרֵק; וּשְׁמָהּ, דְּלִילָה (סוף ציטוט. שופטים ט"ז 4). מי יודע, אולי דלילה גרה בבית שמש. הלא לא נאמר מהו עמה. היא יכולה להיות פלשתית, יהודאית או מבנות דן. ראוי להזכיר, כי העיר שכנה בגבול המשולש שבין יהודה דן ופלשת, ולכן יש לנו עירוב בין ישראלים לפלשתים.

ארון הברית נפל בִּשְבי הפלשתים בקרב אבן העזר. ה' הכה את הפלשתים בִּנְגעים גדולים. כולל טחורים לא עלינו. אם כי הטחורים המקראיים אינם הטחורים במובנם כיום. אלא כנראה סוג של מכרסמים או מזיק כלשהו. מסופר, כי הפלשתים הכינו טחורי זהב כמנחת כפרה, ואני לא רואה מישהו יוצר טחורים במובנם המודרני מזהב כמנחת כפרה…

עקב הנגעים הגדולים התייעצו הפלשתים עם חכמיהם מה לעשות. וזו תשובתם (ציטוט): וְעַתָּה, קְחוּ וַעֲשׂוּ עֲגָלָה חֲדָשָׁה אֶחָת, וּשְׁתֵּי פָרוֹת עָלוֹת, אֲשֶׁר לֹא-עָלָה עֲלֵיהֶם עֹל; (שימו לב למצלול של עי"ן ולמ"ד)… דילגתי קצת ח וּלְקַחְתֶּם אֶת-אֲרוֹן יְהוָה, וּנְתַתֶּם אֹתוֹ אֶל-הָעֲגָלָה, וְאֵת כְּלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הֲשֵׁבֹתֶם לוֹ אָשָׁם, תָּשִׂימוּ בָאַרְגַּז מִצִּדּוֹ; וְשִׁלַּחְתֶּם אֹתוֹ, וְהָלָךְ.  ט וּרְאִיתֶם, אִם-דֶּרֶךְ גְּבוּלוֹ יַעֲלֶה בֵּית שֶׁמֶשׁ–הוּא עָשָׂה לָנוּ, אֶת-הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת; וְאִם-לֹא, וְיָדַעְנוּ כִּי לֹא יָדוֹ נָגְעָה בָּנוּ–מִקְרֶה הוּא, הָיָה לָנוּ (סוף ציטוט. שמואל א' ו' 7 – 9).

למיטב ידיעתי זהו המקרה המתועד הראשון של ניסוי ותעיה.

וכך היה (ציטוט): וַיַּעֲשׂוּ הָאֲנָשִׁים, כֵּן…דלגתי קצת.  יב וַיִּשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת בַּדֶּרֶךְ, עַל-דֶּרֶךְ בֵּית שֶׁמֶשׁ, בִּמְסִלָּה אַחַת הָלְכוּ הָלֹךְ וְגָעוֹ, וְלֹא-סָרוּ יָמִין וּשְׂמֹאול; וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים הֹלְכִים אַחֲרֵיהֶם, עַד-גְּבוּל בֵּית שָׁמֶשׁ(ליתר בטחון, כן?) יג וּבֵית שֶׁמֶשׁ, קֹצְרִים קְצִיר-חִטִּים בָּעֵמֶק; וַיִּשְׂאוּ אֶת-עֵינֵיהֶם, וַיִּרְאוּ אֶת-הָאָרוֹן, וַיִּשְׂמְחוּ, לִרְאוֹתיד וְהָעֲגָלָה בָּאָה אֶל-שְׂדֵה יְהוֹשֻׁעַ בֵּית-הַשִּׁמְשִׁי, וַתַּעֲמֹד שָׁם (הארון הגיע לגבול ישראל, והפרות יכולות לעצור), וְשָׁם, אֶבֶן גְּדוֹלָה; וַיְבַקְּעוּ, אֶת-עֲצֵי הָעֲגָלָה, וְאֶת-הַפָּרוֹת, הֶעֱלוּ עֹלָה לַיהוָה.  טו וְהַלְוִיִּם הוֹרִידוּ אֶת-אֲרוֹן יְהוָה, וְאֶת-הָאַרְגַּז אֲשֶׁר-אִתּוֹ אֲשֶׁר-בּוֹ כְלֵי-זָהָב, וַיָּשִׂמוּ, אֶל-הָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה; וְאַנְשֵׁי בֵית-שֶׁמֶשׁ, הֶעֱלוּ עֹלוֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים בַּיּוֹם הַהוּא–לַיהוָה (סוף ציטוט. שמואל א' ו' 10 – 15).

אבל השמחה לא ארכה זמן רב מידי. הארון שהכה בפלשתים, לא הפלה בינם לבין אנשי ישראל (ציטוט): וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית-שֶׁמֶשׁ, כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן יְהוָה, וַיַּךְ בָּעָם שִׁבְעִים אִישׁ, חֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ; וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם, כִּי-הִכָּה יְהוָה בָּעָם מַכָּה גְדוֹלָה.  כ וַיֹּאמְרוּ, אַנְשֵׁי בֵית-שֶׁמֶשׁ, מִי יוּכַל לַעֲמֹד, לִפְנֵי יְהוָה הָאֱלֹהִים הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה; וְאֶל-מִי, יַעֲלֶה מֵעָלֵינוּ.  כא וַיִּשְׁלְחוּ, מַלְאָכִים, אֶל-יוֹשְׁבֵי קִרְיַת-יְעָרִים, לֵאמֹר:  הֵשִׁבוּ פְלִשְׁתִּים, אֶת-אֲרוֹן יְהוָה–רְדוּ, הַעֲלוּ אֹתוֹ אֲלֵיכֶם. (סוף ציטוט. שמואל א' ו' 19 – 21).

בתיאור ניצבי שלמה נכתב (ציטוט): וְלִשְׁלֹמֹה שְׁנֵים-עָשָׂר נִצָּבִים, עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, וְכִלְכְּלוּ אֶת-הַמֶּלֶךְ, וְאֶת-בֵּיתוֹ:  חֹדֶשׁ בַּשָּׁנָה יִהְיֶה עַל-אחד (הָאֶחָד), לְכַלְכֵּל.  ח וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם, בֶּן-חוּר בְּהַר אֶפְרָיִם.  ט בֶּן-דֶּקֶר בְּמָקַץ וּבְשַׁעַלְבִים, וּבֵית שָׁמֶשׁ; וְאֵילוֹן, בֵּית חָנָן. וזה ממשיך אבל הנקודה ברורה (סוף ציטוט. מלכים א' ד' 7 – 9).

סיפור מעניין על בית שמש קיים בימי אמציה מלך יהודה. אמציה הכה את האדומים, ולא הבין את גבולות כוחו (ציטוט): אָז שָׁלַח אֲמַצְיָה מַלְאָכִים, אֶל-יְהוֹאָשׁ בֶּן-יְהוֹאָחָז בֶּן-יֵהוּא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: לְכָה, נִתְרָאֶה פָנִים(ביטוי לא מוכר, אך לפי ההקשר משמעו 'בוא נלך מכות'). ט וַיִּשְׁלַח יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל, אֶל-אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה לֵאמֹר, הַחוֹחַ אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן שָׁלַח אֶל-הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן לֵאמֹר, תְּנָה-אֶת-בִּתְּךָ לִבְנִי לְאִשָּׁה; וַתַּעֲבֹר חַיַּת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן, וַתִּרְמֹס, אֶת-הַחוֹחַי הַכֵּה הִכִּיתָ אֶת-אֱדוֹם, וּנְשָׂאֲךָ לִבֶּךָ; הִכָּבֵד, וְשֵׁב בְּבֵיתֶךָ, וְלָמָּה תִתְגָּרֶה בְּרָעָה, וְנָפַלְתָּה אַתָּה וִיהוּדָה עִמָּךְ.(מלך ישראל זלזל במלך יהודה. עם כל הכבוד שניצחת את הפועל מרמורק, פה זה מנצ'סטר יונייטד, כן?) יא וְלֹא-שָׁמַע אֲמַצְיָהוּ–וַיַּעַל יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל וַיִּתְרָאוּ פָנִים, הוּא וַאֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה: בְּבֵית שֶׁמֶשׁ, אֲשֶׁר לִיהוּדָה.

יב וַיִּנָּגֶף יְהוּדָה, לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיָּנֻסוּ, אִישׁ לְאֹהָלָו.  יג וְאֵת אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה בֶּן-יְהוֹאָשׁ בֶּן-אֲחַזְיָהוּ, תָּפַשׂ יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל–בְּבֵית שָׁמֶשׁ; ויבאו (וַיָּבֹא), יְרוּשָׁלִַם, וַיִּפְרֹץ בְּחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם בְּשַׁעַר אֶפְרַיִם עַד-שַׁעַר הַפִּנָּה, אַרְבַּע מֵאוֹת אַמָּה.  יד וְלָקַח אֶת-כָּל-הַזָּהָב-וְהַכֶּסֶף וְאֵת כָּל-הַכֵּלִים הַנִּמְצְאִים בֵּית-יְהוָה, וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ, וְאֵת, בְּנֵי הַתַּעֲרֻבוֹת; וַיָּשָׁב, שֹׁמְרוֹנָה (סוף ציטוט. מלכים ב' י"ד 8 – 14).

תוצאות המפלה היו קשות. ירושלים נכבשה, 200 מטרים מהחומה נהרסו כאות השפלה, המקדש נבזז, ובני הערובה, שלא ברור מהיכן צצו הוחזרו לשומרון. על כשלון צבאי זה, שילם אמציה בחייו, והוא נרצח על ידי עבדיו.

בספר דברי הימים נזכר אחז מלך יהודה כמלך חוטא (ואני מזכיר את הפרק על אחז מלך יהודה. בדף הפרק שמתי קישור). בעל דברי הימים העניש את אחז באופן ספרותי (ציטוט): וּפְלִשְׁתִּים פָּשְׁטוּ, בְּעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וְהַנֶּגֶב לִיהוּדָה, וַיִּלְכְּדוּ אֶת-בֵּית-שֶׁמֶשׁ וְאֶת-אַיָּלוֹן וְאֶת-הַגְּדֵרוֹת וְאֶת-שׂוֹכוֹ וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת-תִּמְנָה וּבְנוֹתֶיהָ, וְאֶת-גִּמְזוֹ וְאֶת-בְּנֹתֶיהָ; וַיֵּשְׁבוּ, שָׁם.  יטכִּי-הִכְנִיעַ יְהוָה אֶת-יְהוּדָה, בַּעֲבוּר אָחָז מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל:  כִּי הִפְרִיעַ בִּיהוּדָה, וּמָעוֹל מַעַל בַּיהוָה (סוף ציטוט. דברי הימים ב' כ"ח 18 – 19).

ונפנה עתה לשאר הערים הקרויות בית שמש הנזכרות במקרא.

בתיאור נחלת שבט נפתלי (ששכן בגליל המזרחי) נכתב (ציטוט):  וְיִרְאוֹן, וּמִגְדַּל-אֵל, חֳרֵם וּבֵית-עֲנָת, וּבֵית שָׁמֶשׁ… (סוף ציטוט. יהושע י"ט 38).

בתיאור גרעונות ההורשה של שבט נפתלי נכתב (ציטוט):  נַפְתָּלִי, לֹא-הוֹרִישׁ אֶת-יֹשְׁבֵי בֵית-שֶׁמֶשׁ וְאֶת-יֹשְׁבֵי בֵית-עֲנָת… דלגתי קצת וְיֹשְׁבֵי בֵית-שֶׁמֶשׁ וּבֵית עֲנָת, הָיוּ לָהֶם לָמַס (סוף ציטוט. שופטים א' 33).

עיר בשם בית שמש נזכרת גם בתיאור נחלת זבולון, בעמק יזרעאל (ציטוט):  וּפָגַע הַגְּבוּל בְּתָבוֹר ושחצומה (וְשַׁחֲצִימָה) וּבֵית שֶׁמֶשׁ (סוף ציטוט. יהושע י"ט 22).

בספר ירמיה נזכרת בית שמש ששכנה במצרים. לאחר שירמיהו גלה מצרימה, לאחר רצח גדליה בן אחיקם נכתב (ציטוט):  וְהִצַּתִּי אֵשׁ, בְּבָתֵּי אֱלֹהֵי מִצְרַיִם, וּשְׂרָפָם, וְשָׁבָם (נבוכדנאצר מלך בבל הכוונה); וְעָטָה אֶת-אֶרֶץ מִצְרַיִם כַּאֲשֶׁר-יַעְטֶה הָרֹעֶה, אֶת-בִּגְדוֹ, וְיָצָא מִשָּׁם, בְּשָׁלוֹם(כלומר נבוכדנאצר יכבוש ויבזוז את מצרים. מה שלא קרה, אגב) יג וְשִׁבַּר, אֶת-מַצְּבוֹת בֵּית שֶׁמֶשׁ, אֲשֶׁר, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; וְאֶת-בָּתֵּי אֱלֹהֵי-מִצְרַיִם, יִשְׂרֹף בָּאֵשׁ (סוף ציטוט. ירמ' מ"ג 12 – 13).

בית שמש זו מוכרת בשמה היווני: הליופוליס. עיר השמש, עירו של הליוס אל השמש. לא רחוק מקהיר. שמה המצרי של העיר הוא אָנוּ, ובמקרא און (ציטוט): וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם-יוֹסֵף, צָפְנַת פַּעְנֵחַ, וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת-אָסְנַת בַּת-פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן, לְאִשָּׁה (סוף ציטוט. בראשית מ"א 45).