דבר היום – פרק 25: של נעלך מעל רגלך – על עיצוב דמויות מקראיות כמשה שני

משה רבנו, אדון הנביאים שמש השארה ספרותית לעיצוב דמויות מקראיות אחרות.

דמויות שעוצבו בזיקה ברורה וישירה למשה.

המפורסמים הם יהושע, אליהו, וישו (בברית החדשה).

אולם ישנם עוד דמויות שעוצבו כמשה שני כאדד האדומי וירבעם בן נבט מלך ישראל.

האזנה נעימה 🙂

הורדת הפרק

 

קריאת הפרק:

משה רבנו, המכונה אדון הנביאים, שימש דמות מופת עבור כותבי המקרא לדורותיהם. מספר דמויות מקראיות, עוצבו בזיקה ישירה או עקיפה למשה רבנו עליו השלום.

הזיקה למשה יכולה להתבטא הן בביטויי לשון, צירופי מילים, או מילים בודדות ונדירות, הן במעשים דומים עד זהים, והן בתמונת ראי למשה.

זהות הדמויות המעוצבות בזיקה למשה היא מפתיעה בחלקה. נזכיר את הדמויות המוכרות, ונסיים בדמויות המפתיעות.

בפרק זה נסקור כמה מהזיקות (לא את כולן) בין משה רבנו, לבין ממשיכי דרכו הספרותיים.

ראש וראשון ל'שכפול הספרותי' במרכאות הוא יהושע בן נון. אך טבעי הדבר, שבין יהושע למשה יתקיימו יחסי גומלין הדוקים. יהושע מוצג במקרא כיורשו וממשיכו של משה.

בעת שמשה רעה את צאן חותנו סופר: וַיַּרְא יְהוָה, כִּי סָר לִרְאוֹת; וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה–וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי.  ה וַיֹּאמֶר, אַל-תִּקְרַב הֲלֹם; שַׁל-נְעָלֶיךָ, מֵעַל רַגְלֶיךָ–כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו, אַדְמַת-קֹדֶשׁ הוּא (שמות ג'  4 – 5).

והנה, כשיהושע פגש את שר צבא ה' סופר: וַיֹּאמֶר שַׂר-צְבָא יְהוָה אֶל-יְהוֹשֻׁעַ, שַׁל-נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ, כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עֹמֵד עָלָיו, קֹדֶשׁ הוּא; וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ, כֵּן (יהושע ה' 15).

כמעט מילה במילה. ברור שמי שכתב את הסיפור על יהושע, הכיר, ידע ויצר בכוונת מכון זיקה בין יהושע למשה.

בתיאור חציית ים סוף נכתב: וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, עַל-הַיָּם, וַיּוֹלֶךְ יְהוָה אֶת-הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל-הַלַּיְלָה, וַיָּשֶׂם אֶת-הַיָּם לֶחָרָבָה; וַיִּבָּקְעוּ, הַמָּיִם.  כב וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה; וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה, מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם (שמות י"ד 21 – 22).

ובשירת הים נכתב: וּבְרוּחַ  אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם, נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד (קיר) נֹזְלִים;  קָפְאוּ תְהֹמֹת, בְּלֶב-יָם (שמות ט"ו 8).

והנה, בחציית הירדן על ידי בני ישראל בעת הכניסה לארץ כנען נכתב: וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמַעְלָה קָמוּ נֵד-אֶחָד… יז וַיַּעַמְדוּ הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן בְּרִית-יְהוָה בֶּחָרָבָה, בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן–הָכֵן; וְכָל-יִשְׂרָאֵל, עֹבְרִים בֶּחָרָבָה, עַד אֲשֶׁר-תַּמּוּ כָּל-הַגּוֹי, לַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן  (יהושע ג' 16 – 17).

השימוש ב'חרבה' וב'נד' יוצר קשר ברור בין שתי חציות אלו. המילה נד היא נדירה מאוד, ומופיעה בנוסף רק בתהילים מזמור ע"ח (13) בפסוק הדן בחצית ים סוף, וכן בתהילים ל"ג (7), בפסוק הרומז לחציית ים סוף.

קשר נוסף, ואחרון לעניננו הוא קבלת התורה. משה קבל את התורה בהר סיני כידוע. על יהושע סופר שהוא קבל את התורה בשכם. והדברים ידועים. אני מזכיר את הפרק האלה אשר עם שכם – על מקדש שכם , בו דנו בנושא.

דמות מקראית אחרת המגלה זיקה אל משה הוא אליהו הנביא. מפאת קוצר הזמן, לא נקרא את הפסוקים, רק נסקור בקצרה חלק מהזיקות. משה בלה ארבעים יום וארבעים לילה בהר סיני, וזהו פרק הזמן בו אליהו הלך להר סיני. משה היה בנקרת הצור, וגם אליהו היה בנקרת הצור. משה חצה את הים, ואליהו חצה את הירדן (בשני המקרים נזכרה המילה 'חרבה').

במאמר מוסגר, שעוד נדון בו פחות, אזכיר את ישו המעוצב כמשה שני: ארבעים יום וארבעים לילה, חולל ניסים, עלה להר וכו'. ולא נרחיב.

דמות שולית וזניחה, שאינה ישראלית (!) הוא אדד (או הדד) האדומי. וכך סופר עליו בספר מלכים: וַיָּקֶם יְהוָה שָׂטָן לִשְׁלֹמֹה, אֵת הֲדַד הָאֲדֹמִי:  מִזֶּרַע הַמֶּלֶךְ הוּא, בֶּאֱדוֹם.  טו וַיְהִי, בִּהְיוֹת דָּוִד אֶת-אֱדוֹם, בַּעֲלוֹת יוֹאָב שַׂר הַצָּבָא, לְקַבֵּר אֶת-הַחֲלָלִים; וַיַּךְ כָּל-זָכָר, בֶּאֱדוֹם.  טז כִּי שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב-שָׁם יוֹאָב, וְכָל-יִשְׂרָאֵל, עַד-הִכְרִית כָּל-זָכָר, בֶּאֱדוֹם.  יז וַיִּבְרַח אֲדַד הוּא וַאֲנָשִׁים אֲדֹמִיִּים מֵעַבְדֵי אָבִיו, אִתּוֹ–לָבוֹא מִצְרָיִם; וַהֲדַד, נַעַר קָטָן.  יח וַיָּקֻמוּ, מִמִּדְיָן, וַיָּבֹאוּ, פָּארָן; וַיִּקְחוּ אֲנָשִׁים עִמָּם מִפָּארָן, וַיָּבֹאוּ מִצְרַיִם אֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, וַיִּתֶּן-לוֹ בַיִת וְלֶחֶם אָמַר לוֹ, וְאֶרֶץ נָתַן לוֹ.  יט וַיִּמְצָא הֲדַד חֵן בְּעֵינֵי פַרְעֹה, מְאֹד; וַיִּתֶּן-לוֹ אִשָּׁה אֶת-אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, אֲחוֹת תַּחְפְּנֵיס הַגְּבִירָה.  כ וַתֵּלֶד לוֹ אֲחוֹת תַּחְפְּנֵיס, אֵת גְּנֻבַת בְּנוֹ, וַתִּגְמְלֵהוּ תַחְפְּנֵס, בְּתוֹךְ בֵּית פַּרְעֹה; וַיְהִי גְנֻבַת בֵּית פַּרְעֹה, בְּתוֹךְ בְּנֵי פַרְעֹה.  כא וַהֲדַד שָׁמַע בְּמִצְרַיִם, כִּי-שָׁכַב דָּוִד עִם-אֲבֹתָיו, וְכִי-מֵת, יוֹאָב שַׂר-הַצָּבָא; וַיֹּאמֶר הֲדַד אֶל-פַּרְעֹה, שַׁלְּחֵנִי וְאֵלֵךְ אֶל-אַרְצִי.  כב וַיֹּאמֶר לוֹ פַרְעֹה, כִּי מָה-אַתָּה חָסֵר עִמִּי, וְהִנְּךָ מְבַקֵּשׁ, לָלֶכֶת אֶל-אַרְצֶךָ; וַיֹּאמֶר לֹא, כִּי שַׁלֵּחַ תְּשַׁלְּחֵנִי (מלכים א' י"א 14 – 23).

אצל אדד מצאנו כמה זיקות לסיפורים על ירידת בני ישראל למצרים ומשה.

אדד ברח למצרים בגלל הרג הזכרים באדום, דבר המזכיר את גזרת פרעה: כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ (שמות א' 22). אדד ברח מאדום למדין, ומשה ברח ממצרים למדין. מלך מצרים קצב מזון וארץ לאדד, דבר המזכיר את פרעה שקצב מזון וארץ לבני יעקב. אדד מצא חן בעיני פרעה, דבר המזכיר את יוסף, שמצא חן בעיני שר בית הסוהר. לבנו של אדד קראו 'גנובת', שם המדהד את דברי יוסף: כִּי-גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי, מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים (בראשית מ' 15).

אדד נספח למשפחת המלוכה, כמו משה שאומץ על ידי בת פרעה.

אבל דמות המגלה זיקה עמוקה אל משה הוא ירבעם בן נבט מלך ישראל הראשון. בספר מלכים, שנערך בממלכת יהודה, רואים בירבעם בן נבט את אבי אבות הטומאה. סביר כי, בממלכת ישראל, ראו בו את גואלם ומושיעם של ישראל מעולו של בית דודו השנוא. אבל גם עריכה יהודאית אנטי ישראלית, לא הצליחה לטשטש את קוי הדמיון בין ירבעם למשה רבנו.

על ירבעם סופר בספר מלכים א': וְיָרָבְעָם בֶּן-נְבָט אֶפְרָתִי מִן-הַצְּרֵדָה, וְשֵׁם אִמּוֹ צְרוּעָה אִשָּׁה אַלְמָנָה, עֶבֶד, לִשְׁלֹמֹה; וַיָּרֶם יָד, בַּמֶּלֶךְ.  כז וְזֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר-הֵרִים יָד בַּמֶּלֶךְ:  שְׁלֹמֹה, בָּנָה אֶת-הַמִּלּוֹא–סָגַר, אֶת-פֶּרֶץ עִיר דָּוִד אָבִיו.  כח וְהָאִישׁ יָרָבְעָם, גִּבּוֹר חָיִל; וַיַּרְא שְׁלֹמֹה אֶת-הַנַּעַר, כִּי-עֹשֵׂה מְלָאכָה הוּא, וַיַּפְקֵד אֹתוֹ, לְכָל-סֵבֶל (מלשון סָבָּל) בֵּית יוֹסֵף.  כט וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא, וְיָרָבְעָם יָצָא מִירוּשָׁלִָם; וַיִּמְצָא אֹתוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי הַנָּבִיא בַּדֶּרֶךְ, וְהוּא מִתְכַּסֶּה בְּשַׂלְמָה חֲדָשָׁה, וּשְׁנֵיהֶם לְבַדָּם, בַּשָּׂדֶה. ל וַיִּתְפֹּשׂ אֲחִיָּה, בַּשַּׂלְמָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר עָלָיו; וַיִּקְרָעֶהָ–שְׁנֵים עָשָׂר, קְרָעִים.  לא וַיֹּאמֶר, לְיָרָבְעָם, קַח-לְךָ, עֲשָׂרָה קְרָעִים: כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת-הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלֹמֹה, וְנָתַתִּי לְךָ, אֵת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים.  לב וְהַשֵּׁבֶט הָאֶחָד, יִהְיֶה-לּוֹ–לְמַעַן עַבְדִּי דָוִדמ וַיְבַקֵּשׁ שְׁלֹמֹה, לְהָמִית אֶת-יָרָבְעָם; וַיָּקָם יָרָבְעָם, וַיִּבְרַח מִצְרַיִם אֶל-שִׁישַׁק מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, וַיְהִי בְמִצְרַיִם, עַד-מוֹת שְׁלֹמֹה (מלכים א' 26 – 40).

כמה נקודות דמיון עולות בין ירבעם לבין משה. משה היה מנהיגם של עבדים שעסקו בבניה, וירבעם גם הוא מנהיגם של בני ישראל, ששועבדו על ידי שלמה: וַיַּפְקֵד אֹתוֹ, לְכָל-סֵבֶל (מלשון סָבָּל כאמור) בֵּית יוֹסֵף. המילה סֵבֶל מזכירה את: וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל-אֶחָיו, וַיַּרְא, בְּסִבְלֹתָם (שמות ב' 11).

אם ירבעם הוא משה, אז ברור כי, שלמה ורחבעם הם פרעה.

זאת ועוד. בני ישראל בנו לפרעה 'ערי מסכנות' והנה הזדמנות להרוג ג'וק אימתני. ערי מסכנות. לא פירמידות). ועל בני ישראל בימי שלמה נכתב: וְזֶה דְבַר-הַמַּס אֲשֶׁר-הֶעֱלָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, לִבְנוֹת אֶת-בֵּית יְהוָה וְאֶת-בֵּיתוֹ וְאֶת-הַמִּלּוֹא, וְאֵת, חוֹמַת יְרוּשָׁלִָם… וְאֵת כָּל-עָרֵי הַמִּסְכְּנוֹת, אֲשֶׁר הָיוּ לִשְׁלֹמֹה… )מלכים א' ט' 15 – 19).

פרעה ביקש להרוג את משה, שהרג את המצרי, ואילו שלמה: וַיְבַקֵּשׁ שְׁלֹמֹה, לְהָמִית אֶת-יָרָבְעָם.

הן משה והן ירבעם בורחים על נפשם. משה ברח ממצרים, וירבעם ברח אל מצרים.

עם מות פרעה, משה שב למצרים. ועם מות שלמה ירבעם שב ממצרים.

משה נבחר על ידי האל, וגם ירבעם נבחר על ידי שליח האל אחיה השילוני.

משה בקש מפרעה: שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר (שמות ה' 1) והתוצאה היא הכבדת העול: וַיְצַו פַּרְעֹה, בַּיּוֹם הַהוּא, אֶת-הַנֹּגְשִׂים בָּעָם, וְאֶת-שֹׁטְרָיו לֵאמֹר.  ז לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם, לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים–כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם:  הֵם, יֵלְכוּ, וְקֹשְׁשׁוּ לָהֶם, תֶּבֶן.  ח וְאֶת-מַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם, תָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם–לֹא תִגְרְעוּ, מִמֶּנּוּ:  כִּי-נִרְפִּים הֵם–עַל-כֵּן הֵם צֹעֲקִים לֵאמֹר, נֵלְכָה נִזְבְּחָה לֵאלֹהֵינוּ.  ט תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל-הָאֲנָשִׁים, וְיַעֲשׂוּ-בָהּ; וְאַל-יִשְׁעוּ, בְּדִבְרֵי-שָׁקֶר (שמות ה' 6 – 9).

ירבעם ביקש את הקלת העול: ויבאו (וַיָּבֹא) יָרָבְעָם, וְכָל-קְהַל יִשְׂרָאֵל; וַיְדַבְּרוּ, אֶל-רְחַבְעָם לֵאמֹר.  ד אָבִיךָ, הִקְשָׁה אֶת-עֻלֵּנוּ; וְאַתָּה עַתָּה הָקֵל מֵעֲבֹדַת אָבִיךָ הַקָּשָׁה, וּמֵעֻלּוֹ הַכָּבֵד אֲשֶׁר-נָתַן עָלֵינוּ–וְנַעַבְדֶךָּ (מלכים א' י"ב 3 – 4). והתוצאה היא הכבדת העול: וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, כַּעֲצַת הַיְלָדִים לֵאמֹר, אָבִי הִכְבִּיד אֶת-עֻלְּכֶם, וַאֲנִי אֹסִיף עַל-עֻלְּכֶם; אָבִי, יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים, וַאֲנִי, אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים (מלכים א' י"ב 14).

קשר נוסף ומוכר הם עגלי הזהב של ירבעם לעומת עגל הזהב של אהרון. והדברים ידועים.

נזכר בסיפור על אדד האדומי, ונעיין בקטע המופיע בתרגום השבעים למלכים א' פרק י"א. קטע המופיע בנוסף למסורת על ירבעם. קטע המכיל מסורת דומה מאוד למסופר על אדד. למרות שהקטע הוא יוני, מקורו העברי ברור לכל (ציטוט. בתרגום חזרה לעברית). קטע זה נמצא במקביל למסורת על ירבעם המופיעה בנוסח המסורה, שציטטנו לעיל וכופלת אותה: ויהי איש מהר אפרים עבד לשלמה, ושמו ירבעם, ושם אמו צרועה זונה. ויתן אותו שלמה לנמיב על סבל בית יוסף. ויתן אותו שלמה לנציב על סבל בית יוסף... הוא בנה את המילוא בסבל בית אפריםויבקש המלך שלמה להמיתו, ויירא ויברח אל שישק מלך מצרים, ויהי עמו עד מות שלמה (עד כאן אין חידושים. פה זה נהיה מעניין) וישמע ירבעם במצרים כי מת שלמה, וידבר באזני שישק מלך מצרים לאמור: ' שלחני ואלך אל ארצי'. ויאמר לו שישק: 'שאל, מה הנך מבקש ואתן לך'. ושישק נתן לירבעם את אנו אחות תחפנס הגבירה אשתו, לו לאשה. והיא גדלה בתוך בנות המלך ותלד לירבעם את אביה בנו. ויאמר ירבעם אל שישק: 'לא! כי שלח תשלחני ואלך. ויצא ממצרים.

למרות הגישה השלילית כלפי ירבעם (בן אשה זונה שברח. כמו יפתח הגלעדי בשעתו), ניכרת בקטע זה זיקה ברורה למשה: שניהם היו חלק ממשפחת המלוכה. אם באימוץ ואם בנישואים. משה ברח למדין, התחתן ונולדו ו ילדים. ירבעם ברח למצרים, התחתן, ונולד לו ילד. ירבעם ביקש משישק לחזור למכורתו, ומשה ביקש מיתרו לחזור למכורתו.

הדמיון של קטע זה לסיפור על אדד הוא רב מכדי שיהיה מקרי. כפי הנראה, עורך יהודאי ששטם את ירבעם, העביר את הסיפור, שכה מזכיר את משה רבנו, מירבעם השנוא

אל דמות שולית וחסרת חשיבות כאדד.