דבר היום – פרק 06: שוטי שוטי תיבתי – על לידת סרגון מלך אכד

סרגון מלך אכד, מייסדה של האימפריה הראשונה בהיסטוריה, זכה לסיפור לידה מאוד יוצא דופן.

סיפור, שהדמיון בינו לבין סיפור לידת משה רבנו הוא גדול, עצום ורב.

האזנה נעימה 🙂

הורדה

(האזנה בשרת חלופי).

קריאת הפרק:

סרגון מלך אכד (עיר שמקומה לא ידוע, ולא להתבלבל עם סרגון השני מלך אשור הנזכר במקרא, וגם לא עם סרגון הראשון, מלך אשורי מהמאה ה19 לפני הספירה), חי במאות ה-24 – 23 לפני הספירה, ונחשב למייסד האימפריה הראשונה בתולדות העולם. האימפריה האכדית. כיבושיו והאימפריה שבנה – הפכו אותו לדמות מיתולוגית במזרח הקדום במשך דורות רבים. עיקר המידע עליו התגלה דווקא בשושן, בירת עילם, (בדרום מערב אירן של ימנו).

העילמים בזזו בבבל תעודות באכדית (שהן העתקי העתקים של התעודות המקוריות) מעל 1000 שנה לאחר מות סרגון. עדות למעמדו האגדי במרחב.

עצם שמו רומז על הדרך המפוקפקת בה הוא הגיע לכס. סרגון באכדית: šaru – kinu כלומר המלך הנכון או המלך הצודק (מלכיצדק אם תרצו). ומי שקורא לעצמו 'המלך הנכון' – מתגונן כנגד אשמת אי חוקיות שלטונו. כלומר הוא אינו נסיך מבטן ומלידה, אלא אחד שעלה לכס באמצעות תמרונים צבאיים ופוליטיים כאחד. אני מזכיר, שהמלך בימי קדם (וגם היום) נחשב כבחיר האל, וסרגון, לא היה כזה. ברשימת המלכים השומרית סרגון תואר כבנו של גנן, וכשר המשקים בחצר מלך קיש. כלומר לא מזרע המלוכה. טקסט מהמאה השביעית לפני הספירה, שהתגלה בנינוה בירת אשור (ליד מוסול של ימנו) -מתאר את לידת סרגון בגוף ראשון כביכול. הדעה הרווחת היא, שהטקסט חובר בימי סרגון השני מלך אשור (מלך בין 722 ל-705 לפני הספירה), וזאת על מנת לרומם ולפאר את שמו של סרגון, שגם הוא, כנרמז משמו, הגיע לכס בדרכים עקלקלות. אם כי, סרגון היה בנו של תגלת פלאסר השלישי מלך אשור, אך מאחת הפילגשים.

לפי הסיפור, ולמרבה ההפתעה, סרגון מלך אכד, לא רק שלא התבייש במוצאו הלא מלכותי (כלומר הוא לא בן מלך), אלא תיאר את נסיבות הולדתו והצלתו ממות. והנה הקטע הדן בלידתו והצלתו הפלאית:

אנוכי סרגון המלך החזק מלך אכד.

אמי כהנת גדולה (ממעמד ה'נדיתום'. כהנות שאסור להן להתעבר). את אבי לא ידעתי (גיבור חסר אב).

אחי אבי ישבו בהרים (כלומר התכחשו לו).

עירי אוזרפני אשר לחוף נהר פרת תשכון.

אמי הכהנת הגדולה חִבָּלְתָנִי (כמו שקורה לפעמים כתוצאה מיחסי מין – קרה פנצ'ר והיא התעברה), בסתר ילדתני (דינה ודינו מות).

שמתני בתיבת גומא, ותאטום את הפתח בזפת.

השליכתני לנהר (ואני) שוקע ועולה (הפוך ממשה: וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר. התיבה נסחפה בזרם).

נשאני הנהר אל אקי שואב המים (למרבה המזל הוא נמצא ע"י אקי).

אקי שואב המים בהשקיעו את הדלי אשר לו, העלני.

אקי שואב המים כבנו גדלני… (סוף ציטוט. בימים הרחוקים ההם, 632).

אני בטוח שכל אחד ואחת נזכר מיד במשה רבנו. ואכן הדמיון בין סרגון למשה רבנו הוא רב.

נקודות הדמיון הן: 1) האם הסתירה את התינוק (וַתִּצְפְּנֵהוּ – אצל משה). 2) סכנת מות רחפה על התינוק (אצל סרגון גם על האם). 3) אם סרגון גילתה יוזמה ותושיה והכינה תיבת גומא אטומה בזפת. מזכיר את וַתִּקַּח-לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד. 4) התיבה הונחה במים. 5) אדם זר גילה את התינוק במקרה וגדל אותו.

אך יש גם כמה נקודות שוני:

1) אם משה לא הרתה בסתר. 2) אביו של משה לא התכחש לו. 3) יוכבד פעלה עם מרים, ולא לבד. 4) משה הונח בין קני הסוף (דומם נחה! ולא דומם שטה, בניגוד לטעות הרווחת בגני הילדים). סרגון נשטף עם הזרם. 5) משה נמצא ע"י נסיכה, סרגון ע"י שואב המים (דרכו של משה לצמרת קצרה יותר).

העובדה שסרגון (שחי לפחות 1000 שנה לפני יציאת מצרים) ומשה מתהדרים בסיפור הצלה דומה עד מאוד – רומזת לתשתית התרבותית השמית המשותפת לאכד ולישראל.