דבר היום – פרק 26: שתי גדות לירדן. זו שלנו, זו גם כן? – על ארץ ישראל המזרחית

כולם יודעים ,שהירדן חוצה את ארץ ישראל, כשם שרחוב יפו חוצה את ירושלים.

אבל עיון במקרא מגלה, שלא תמיד ולא כולם חשבו שהירדן חוצה את ארץ ישראל. ההיפך! הירדן הוא הגבול המזרחי.

על שאלת גבולה המזרחי של ארץ ישראל בפרק זה.

האזנה נעימה 🙂

הורדת הפרק

קריאת הפרק:

שירו של זאב ז'בוטינסקי: שתי גדות לירדן זו שלנו זו גם כן? (בביצוע של שלמה ארצי, הא?) משקף את התפיסה, כי כשם שרחוב יפו חוצה את ירושלים, כך הירדן חוצה את ארץ ישראל.

ארץ ישראל המזרחית (הידועה בשמה 'הגלעד') נזכרת במגוון כתובים כגון סיפורי יעקב, סיפורי גדעון ויפתח, מרד אבשלום ועוד. אולם עיון במקורות המקראיים מראה, כי קיים ויכוח בין המקורות בנוגע לגבולה של ארץ כנען, והאם עבר הירדן המזרחי, כלומר הגלעד, הוא חלק מארץ ישראל אם לאו.

בתיאור גבולות הארץ המובטחת בספר במדבר נכתב: וְהָיָה לָכֶם פְּאַת-נֶגֶב מִמִּדְבַּר-צִן עַל-יְדֵי אֱדוֹם וְהָיָה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב מִקְצֵה יָם-הַמֶּלַח קֵדְמָה וְיָרַד הַגְּבֻל וּמָחָה עַל-כֶּתֶף יָם-כִּנֶּרֶת קֵדְמָה.  יב וְיָרַד הַגְּבוּל הַיַּרְדֵּנָה וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו יָם הַמֶּלַח זֹאת תִּהְיֶה לָכֶם הָאָרֶץ לִגְבֻלֹתֶיהָ סָבִיב. (במדבר ל"ד 3 – 12).

הגבול מקיף את ארץ ישראל מדרום, ממערב, מצפון (עמוק בלבנון של ימנו), מגיע לכנרת, ומשם עובר על נהר הירדן עד ים המלח. כלומר הגלעד, דהיינו ארץ ישראל המזרחית אינו נכלל בתחומי הארץ!

תיאור גבול זה הוא מעניין, היות וזהו בדיוק, אבל בדיוק הגבול של הנציבות המצרית 'כנען'. כנען נכבשה על ידי תחותמיס השלישי בתחילת תקופת הברונזה המאוחרת. במשך קרוב ל300 שנה הייתה כנען נציבות מצרית. גבולות הנציבות 'כנען' המצרי, זהים לחלוטין לתיאור הגבולות בספר במדבר. כלומר הגובל המצרי עבר בירושה לספרות המקרא. אתם יודעים, 300 שנה זה שם, למה להזיז?

התפיסה כי עבר הירדן המזרחי אינו חלק מארץ ישראל באה לביטוי עם הכניסה לארץ כנען: וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ וְלֹא-הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן וַיֹּאכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא (יהושע ה' 12).

כל עוד בני ישראל היו מחוץ לארץ ישראל ירד המן. עם חציית הירדן פסק המן.

כזכור לכל, לפני הכניסה לארץ כנעו העדיפו שבטי גד, ראובן וחצי המנשה לא לעבור את הירדן, אלא להתנחל ממזרח לירדן. לאחר כיבוש הארץ, פנו אנשי גד, ראובן וחצי המשנה לשוב אל נחלתם, והנה סופר: וַיָּשֻׁבוּ וַיֵּלְכוּ בְּנֵי-רְאוּבֵן וּבְנֵי-גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִשִּׁלֹה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ-כְּנָעַן לָלֶכֶת אֶל-אֶרֶץ הַגִּלְעָד אֶל-אֶרֶץ אֲחֻזָּתָם אֲשֶׁר נֹאחֲזוּ-בָהּ עַל-פִּי יְהוָה בְּיַד-מֹשֶׁה.  י וַיָּבֹאוּ אֶל-גְּלִילוֹת הַיַּרְדֵּן אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיִּבְנוּ בְנֵי-רְאוּבֵן וּבְנֵי-גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה שָׁם מִזְבֵּחַ עַל-הַיַּרְדֵּן מִזְבֵּחַ גָּדוֹל לְמַרְאֶה.  יא וַיִּשְׁמְעוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר  הִנֵּה בָנוּ בְנֵי-רְאוּבֵן וּבְנֵי-גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה אֶת-הַמִּזְבֵּחַ אֶל-מוּל אֶרֶץ כְּנַעַן אֶל-גְּלִילוֹת הַיַּרְדֵּן אֶל-עֵבֶר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  יב וַיִּשְׁמְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּקָּהֲלוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל שִׁלֹה לַעֲלוֹת עֲלֵיהֶם לַצָּבָא… טו וַיָּבֹאוּ אֶל-בְּנֵי-רְאוּבֵן וְאֶל-בְּנֵי-גָד וְאֶל-חֲצִי שֵׁבֶט-מְנַשֶּׁה אֶל-אֶרֶץ הַגִּלְעָד וַיְדַבְּרוּ אִתָּם לֵאמֹר.  טז כֹּה אָמְרוּ כֹּל עֲדַת יְהוָה מָה-הַמַּעַל הַזֶּה אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל? לָשׁוּב הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי יְהוָה בִּבְנוֹתְכֶם לָכֶם מִזְבֵּחַ לִמְרָדְכֶם הַיּוֹם בַּיהוָה. 

(מזבח ה' מחוץ לארץ ישראל נחשב כמעל!) יז הַמְעַט-לָנוּ אֶת-עֲו‍ֹן פְּעוֹר אֲשֶׁר לֹא-הִטַּהַרְנוּ מִמֶּנּוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיְהִי הַנֶּגֶף בַּעֲדַת יְהוָה… יח וְאַתֶּם תָּשֻׁבוּ הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי יְהוָה וְהָיָה אַתֶּם תִּמְרְדוּ הַיּוֹם בַּיהוָה וּמָחָר אֶל-כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִקְצֹף.  יט וְאַךְ אִם-טְמֵאָה אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם עִבְרוּ לָכֶם אֶל-אֶרֶץ אֲחֻזַּת יְהוָה אֲשֶׁר שָׁכַן-שָׁם מִשְׁכַּן יְהוָה וְהֵאָחֲזוּ בְּתוֹכֵנוּ וּבַיהוָה אַל-תִּמְרֹדוּ וְאֹתָנוּ אַל-תִּמְרֹדוּ בִּבְנֹתְכֶם לָכֶם מִזְבֵּחַ מִבַּלְעֲדֵי מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֵינוּ  (יהושע כ"ב 9 – 18).

לפי תפיסת העם המובעת פה, ארץ גד, ראובן וחצי המנשה אינה נחלת ה', אלא אדמה טמאה! אין זאת, כי עבר הירדן המזרחי לא נתפס כחלק מארץ ישראל.

על יעקב אבינו עליו השלום סופר: וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת-שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת-שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת-אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק (הנחל המרכזי בגלעד הנשפך לירדן)… כה וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר.  כו וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף-יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף-יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ. כז וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם-בֵּרַכְתָּנִי.  כח וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה-שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב.  כט וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל  כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים וַתּוּכָל.  ל וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה-נָּא שְׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם.  לא וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי-רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל-פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי (בראשית ל"ג 23 – 31). זהו הסיפור המפורסם על שינוי השם מיעקב לישראל והדברים ידועים.

סיפור זה מכיר בכך, שעבר הירדן המזרחי הוא חלק בלתי נפרד מארץ ישראל. חלק בו האל (או נציגו) מתגלה ליעקב אבינו.

אולם, ישנה מסורת אחרת על המקום בו יעקב קבל את השם ישראל. וזה קרה, כמה מפתיע, ממערב לירדן: וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל-יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ.  י וַיֹּאמֶר-לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב  לֹא-יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל דלגתי קצת… יד וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-דִּבֶּר אִתּוֹ מַצֶּבֶת אָבֶן וַיַּסֵּךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְ וַיִּצֹק עָלֶיהָ שָׁמֶן. טו וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶת-שֵׁם הַמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ שָׁם אֱלֹהִים בֵּית-אֵל (בראשית ל"ה 9 – 15).

סיפור זה, "מתקן" במרכאות את הסיפור הקודם, ודואג ששינוי השם יקרה ממערב לירדן. כמו שצריך.

אבל המציאות חזקה מהכל. ההתיישבות הישראלית בעבר הירדן המזרחי, הפכה את השטח דה פקטו לחלק בלתי נפרד מארץ ישראל.

גם כיום, חזקה על קרקע מעבר לתקופה מסוימת (15 שנה למיטב ידיעתי) מקנה זכויות לבעלי, בתנאי מסוימים.3000 שנה חלפו, ודברים לא באמת משתנים.

כך למשל, סופר על משה לפני מותו: וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל-הַר נְבוֹ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ וַיַּרְאֵהוּ יְהוָה אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֶת-הַגִּלְעָד עַד-דָּן.  ב וְאֵת כָּל-נַפְתָּלִי וְאֶת-אֶרֶץ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וְאֵת כָּל-אֶרֶץ יְהוּדָה עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן.  ג וְאֶת-הַנֶּגֶב וְאֶת-הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים עַד-צֹעַר (דברים ל"ד 1- 3).