דבר היום – פרק 09: אילן עלה מן הארץ – על חלום האילן בספר דניאל

'חלום האילן' בספר דניאל הוא חלום המצריך פתרון של מומחה מיוחד. דניאל במקרה זה.

שם המלך הבבלי הנזכר בפרק (נבוכדנאצר) הינו משובש, והכוונה היא לנבונאיד, מלכה האחרון של בבל.

במערה 4 מקומרן, התגלתה מגילה הקרויה 'תפילת נבונאיד'. המגילה מגלה זיקה הדוקה לפרק זה.

האזנה נעימה.

הורדה

(האזנה בשרת חלופי).

קריאת הפרק:

אין כמו ט"ו בשבט על מנת לדון בעצים מקראיים, ומה מתבקש יותר, מאשר האזכור היחיד של השם 'אילן' במקרא? אילן הוא 'עץ' בארמית כידוע. סיפור החלום מתחיל בדניאל ג' 31 וגולש לפרק ד'.

פרקים ב' עד ז' בספר דניאל כתובים בארמית (שהיא השפה הבינלאומית בתקופה הפרסית, התקופה בה נכתב ספר דניאל, ועל כן גם השפה המדוברת בחלקים רחבים במרחב). לא רק שספר דניאל מוכר בקושי לציבור הרחב (למעט דניאל בגוב האריות, והביטוי 'הכתובת על הקיר'), הרי הפרקים הארמיים מוכרים עוד פחות.

ראוי לציין שלוש נקודות מרכזיות בחלום האילן. הראשונה היא שהאילן הוא משל למלך גדול ותקיף (כמו ביחזקאל ל"א, אגב, שם יש עץ המדומה לפרעה מלך מצרים). השניה היא גירוש המלך, שהוא מוטיב ספרותי נפוץ. השלישית היא ששמו של מלך בבל בפרק 'נבוכדנאצר' הוא שגוי. המלך עליו מדובר הוא נבונאיד מלכה האחרון של בבל, ובהמשך אסביר גם מדוע. נבונאיד לא נזכר כלל במקורות יהודיים, למעט יוסף בן מתתיהו שציטט את ברוסוס (כהן בבלי שחי כמה מאות שנים לפני יוסף בן מתתיהו). המלך היה ידוע ומוכר בעם ישראל, והעובדה שלא נזכר במקורות שהגיעו לידנו היא יד המקרה. הראיה היא, כי במערה 4 בקומרן התגלתה מגילה המכונה 'תפילת נָבֻּנַי', הוא נבונאיד, המגלה זיקה רבה לדניאל פרק ד'. ונזכיר את הקטע בהמשך.

סביר שבטקסט המקורי הופיע נבונאיד, מלכה האחרון של בבל כגיבור הסיפור, אך עורך או מעתיק מאוחרים, שלא השקיע בלימודי ההסיטוריה, לא הכיר את השם 'נבונאיד' ושינה ל'נבוכדנאצר', שהוא שם מוכר יותר. סוף סוך נבוכדנאצר (מלך בין 605 עד 562 לפני הספירה) "מככב" במרכאות בסיפורי חורבן בית ראשון…

נבונאיד היה מלכה האחרון של בבל (מלך בין השנים 556 עד 539 לפני הספירה, לאחר שרצח את המלך הקודם, שהיה ילד בן 9). הוא העלה את סִין, אל הירח, לדרגת האל הראשי, תוך דחיקת מרדוך ממעמדו כראש האלים. בכך הוא עיצבן את כהני מרדוך בבבל. לא זאת אף זאת, נבונאיד נטש את הבירה בבל, וישב עשר שנים (ויש הטוענים שבע) בתימא, נוה מדבר בצפון ערב. כשהמלך , נציג האלים עלי אדמות, איננו לא ניתן לחגוג את האָכִּתֻ, ראש השנה הבבלי, החל בא' בניסן כידוע לכולנו. חג בו האלים מתכנסים לישיבה חגיגית, ומחליטים מי יחיה ומי ימות במהלך השנה הבאה…

בשנת 539 לפני הספירה, כשכורש מלך פרס הגיע עם צבאו לעיר בבל, כהני מרדוך מיהרו לפתוח לו את השערים, ולהיפטר סוף סוף מ'הדפוק הזה' במרכאות. לגבי גורל נבונאיד – יש שתי גרסאות. הראשונה הוא שהוא נרצח, והשניה שהוא הוגלה על ידי כורש. אבל כמו שנאמר בסרט המופת 'גבעת חלפון': 'ג'ינג'י, לעסק, לעסק'. אז נפנה לחלום.

לפי המסופר, המלך נבוכדנאצר (שהוא נבונאיד, אבל אקרא לו כפי שהטקסט המקראי מכנה אותו) חלם חלום שמאוד הבהילו. הוא קרא לפותרי החלומות, וגם לדניאל. וזה תוכן החלום (בתרגום לעברית, כזכור) (ציטוט):

(ז) רוֹאֶה הָיִיתִי וְהִנֵּה אִילָן בְּתוֹךְ הָאָרֶץ, וְגָבְהוֹ רָב.

(ח) גָּדַל הָאִילָן וְחָזַק, וְגָבְהוֹ יַגִּיעַ לַשָּׁמַיִם, וּמַרְאֵהוּ לְסוֹף כָּל הָאָרֶץ.

(ט) עָפְיוֹ (ענפו הכוונה) יָפֶה וּפִרְיוֹ רַב, וּמָזוֹן לַכֹּל בּוֹ. תַּחְתָּיו תִּצְלַל (תמצא צל הכוונה) חַיַּת הַשָּׂדֶה, וּבַעֲנָפָיו תָּדֹרְנָה צִפֳּרֵי הַשָּׁמִים, וּמִמֶּנּוּ יִזּוֹן כָּל בָּשָׂר.

(י) רוֹאֶה הָיִיתִי בְּחֶזְיוֹנוֹת רֹאשִׁי עַל מִשְׁכָּבִי, וְהִנֵּה מַלְאָךְ וְקָדוֹשׁ מִשָּׁמַיִם יוֹרֵד.

(יא) קוֹרֵא בְכֹחַ וְכֵן אוֹמֵר: גֹּזוּ הָאִילָן וְקַצְּצוּ עֲנָפָיו! הַשִּׁירוּ עָפְיוֹ וּפַזְּרוּ פִרְיוֹ! תָּנוּד הַחַיָּה מִתַּחְתָּיו וְהַצִּפֳּרִים מֵעֲנָפָיו!

(יב) אַךְ עִקַּר שָׁרָשָׁיו בָּאָרֶץ הַנִּיחוּ, וּבֶאֱסוּר שֶׁל בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת בְּדֶשֶׁא הַשָּׂדֶה. וּבְטַל הַשָּׁמַיִם יִטְבֹּל, וְעִם הַחַיָּה חֶלְקוֹ בְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ.

(יג) לִבּוֹ מֵאֱנוֹשׁ יְשַׁנּוּ וְלֵב חַיָּה יִנָּתֵן לוֹ, וְשִׁבְעָה מוֹעֲדִים יַחְלְפוּ עָלָיו.

(יד) בִּגְזֵרַת מַלְאָכִים הַדָּבָר, וּמַאֲמַר קְדוֹשִׁים הַמִּשְׁאָלָה. לְמַעַן אֲשֶׁר יֵדְעוּ הַחַיִּים כִּי שׁוֹלֵט הָעֶלְיוֹן בְּמַלְכוּת אֱנוֹשׁ, וּלְמִי אֲשֶׁר יִּרְצֶה יִתְּנֶנָּה, וּשְׁפַל אֲנָשִׁים יָקִים עָלֶיהָ

(סוף ציטוט. דניאל ד' 7 – 14).

חלום מוזר, ללא ספק. וכבר אמרו חז"ל בנוגע לחלומות, ש'אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו'. דניאל נבהל מהחלום, ועוד יותר מהפתרון אליו הוא הגיע, בכל זאת מדובר במלך בבל! אבל המלך הרגיעו, על מנת שימסור את דבר הפתרון אליו הגיע. דניאל תיאר את האילן ומסקנתו היא (ציטוט):

(יט) אַתָּה הוּא הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר גָּדַלְתָּ וְחָזַקְתָּ, וּגְדֻלָּתְךָ גָּדְלָה וְהִגִּיעָה לַשָּׁמַיִם וְשִׁלְטוֹנְךָ לְסוֹף הָאָרֶץ. דלגתי על קטע בו דניאל תיאר את המלאך. חזרה מדויקת על מה שתואר כבר. ונמשיך:

(כא) זֶה הַפִּתְרוֹן, הַמֶּלֶךְ, וּגְזֵרַת עֶלְיוֹן הִיא, שֶׁהִגִּיעָה אֶל אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ.

(כב) וְאוֹתְךָ מְגָרְשִׁים מֵאֱנוֹשׁ, וְעִם חַיַּת הַבָּר יִהְיֶה מְדוֹרְךָ, וְעֵשֶׂב כִּשְׁוָרִים אוֹתְךָ יַאֲכִילוּ, וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם יִטְבְּלוּךָ, וְשִׁבְעָה מוֹעֲדִים יַחְלְפוּ עָלֶיךָ עַד שֶׁתֵּדַע, כִּי שׁוֹלֵט עֶלְיוֹן בְּמַלְכוּת אֱנוֹשׁ, וּלְמִי שֶׁיִּרְצֶה יִתְּנֶנָּה.

(כג) וַאֲשֶׁר אָמְרוּ לְהַנִּיחַ עִקַּר שָׁרָשָׁיו שֶׁל הָאִילָן, הַמַּלְכוּת לְךָ קַיֶּמֶת, מִשֶּׁתֵּדַע כִּי שׁוֹלְטִים הַשָּׁמַיִם. (סוף ציטוט דניאל ד' 19 – 23).

לאחר פתרון החלום דניאל יעץ למלך מה לעשות על מנת לחמוק מרוע הגזירה – להכיר בגדולת האל, שהכל נהיה ממנו. זה הכל. לאחר מכן המלך אמנם שיבח את אלהי השמים, והכל בא על מקומו בשלום.

סיפור זה מזכיר מאוד את הסיפור על יוסף שפתר את חלומות פרעה. גם שם דובר בחלום מטריד (חלום כפול, אבל המסר הוא אחד), כל החרטומים (גם בדניאל נזכרו חרטומים, על מנת ליצור זיקה ברורה בין דניאל ליוסף) לא פתרו את החלומות, ורק צאצאו של יעקב אבינו הצליח לפתור את החלום, וגם המליץ מה לעשות. בפרק עתידי על חלומות במזרח הקדום נרחיב בנקודה זו.

בשנת 1956 התפרסם קטע ממגילה שהתגלתה במערה 4 בקומרן כאמור. הקטע קרוי 'תפילת נבונאיד'. הקטע כתוב בארמית, אך אקרא אותו בתרגום. הקטע עצמו פגום בשוליו ויש כמה השלמות. אקרא יחד עם ההשלמות (ציטוט):

דברי תפילה אשר התפלל נָבֻּנַי מלך ארץ בבל,המלך הגדול כאשר נוגע בשחין רע, בדבר האל העליון בתימן בשחין רע. מנוגע הייתי שבע שנים ול[אנשים] לא דומה הייתי. והתפללתי לאל עליון. וחטאי נשא לו. והיה [איש] יהודי מבני הגלות ואמר לי, הגד וכתוב לעשות כבוד וגדולת הדר לשם אל עליון. וכן כתבתי. הייתי מנוגע בשחין רע בתימן, ולאנשים לא דומה הייתי. שבע שנים מתפלל הייתי לכל אלוהי כסף וזהב, נחושת וברזל, עץ ואבן וחרס, משום שהייתי חושב שאלהים המה (סוף ציטוט).

קטע מרתק זה מגלה זיקה ברורה גם לחלום האילן, בקשר לגירוש המלך מחברת בני האדם, וגם לפרק ה' בספר דניאל, בו נזכרו אלהי זהב, כסף, נחושת, ברזל, אבן וחרס. אגב, פרק ה' אחראי לביטוי' הכתובת על הקיר'.

כך או אחרת, קטע זה חושף את הסיבה, לכאורה, מדוע נבונאיד עזב את הבירה. הוא היה חולה בשחין. מהות השחין לא ברורה, מעבר לעובדה שמדובר בנגע עור כלשהו. כפי הנראה מדובר בפצעים יבשים וחמים, מלשון 'שחון'.

חלום זה, המתאר את ירידת בבל מתקשר לחזיונות המופיעים בחלקו השני של ספר דניאל. חזיונות המתארים את חילופי הממלכות השולטות בארץ ישראל, ובעיקר בעם ישראל (בבל, פרס, אלכסנדר, בית תלמי ובית סלוקווס). מבחינת החזיונות הללו יש חוקיות היסטורית בנוגע לשליטה נכרית בארץ ישראל ובעם ישראל. חוקיות שתסתיים בתקומת עם ישראל בארצו. הם אמנם התכוונו, ככל הנראה, לחשמונאים, אבל המסקנה תקפה גם לימנו אנו.