דוד ברח מפני אבשלום בנו.
בריחה מבוהלת.
מנוסה חפוזה.
מנוסה עצובה.
"וְדָוִד עֹלֶה בְמַעֲלֵה הַזֵּיתִים
עֹלֶה וּבוֹכֶה, וְרֹאשׁ לוֹ חָפוּי,
וְהוּא, הֹלֵךְ יָחֵף;
וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ,
חָפוּ אִישׁ רֹאשׁוֹ,
וְעָלוּ עָלֹה, וּבָכֹה".
אבל לא כולם היו עצובים.
היו כמה שדווקא שמחו
לראות את דוד בורח.
"וּבָא הַמֶּלֶךְ דָּוִד, עַד-בַּחוּרִים;
וְהִנֵּה מִשָּׁם אִישׁ יוֹצֵא
מִמִּשְׁפַּחַת בֵּית-שָׁאוּל,
וּשְׁמוֹ שִׁמְעִי בֶן-גֵּרָא,
יֹצֵא יָצוֹא, וּמְקַלֵּל.
וַיְסַקֵּל בָּאֲבָנִים אֶת-דָּוִד,
וְאֶת-כָּל-עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ דָּוִד;
וְכָל-הָעָם, וְכָל-הַגִּבֹּרִים,
מִימִינוֹ, וּמִשְּׂמֹאלוֹ
וְכֹה-אָמַר שִׁמְעִי, בְּקַלְלוֹ:
'צֵא צֵא אִישׁ הַדָּמִים, וְאִישׁ הַבְּלִיָּעַל
הֵשִׁיב עָלֶיךָ יְהוָה כֹּל דְּמֵי בֵית-שָׁאוּל,
אֲשֶׁר מָלַכְתָּ תַּחְתָּו,
וַיִּתֵּן יְהוָה אֶת-הַמְּלוּכָה,
בְּיַד אַבְשָׁלוֹם בְּנֶךָ;
וְהִנְּךָ, בְּרָעָתֶךָ, כִּי אִישׁ דָּמִים, אָתָּה".
שמעי בן גרא ממשפחת שאול
לא התאפק ושמח לאידו של דוד.
כשהאריה פצוע גם החמור דורך עליו.
אז שמעי קילל, זרק עפר והשליך אבנים.
'דוד, כל כאלב ביג'י יומו!
ויומך הגיע.
אלהים שילם לך כגמולך!'.
למרות מצבו הירוד של דוד
שמעי הפגין אומץ לא מבוטל.
דוד לא היה לבד.
הלוא וְכָל-הַגִּבֹּרִים מִימִינוֹ, וּמִשְּׂמֹאלוֹ
אחד מהם לא קיבל את דברי שמעי בנחת:
"וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי בֶּן-צְרוּיָה, אֶל-הַמֶּלֶךְ:
'לָמָּה יְקַלֵּל הַכֶּלֶב הַמֵּת הַזֶּה, אֶת-אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ?
אֶעְבְּרָה-נָּא, וְאָסִירָה אֶת-רֹאשׁוֹ".
'בחייך דוד,
מה אתה נותן לכלב המת הזה לקלל אותך.
שני רגעים, אני אוריד לו את הראש.
תן לי לסגור לך את הפינה הזו'.
דוד לא התרגש מהקללות.
הוא הבין מה שאנשיו לא הבינו.
אז אמר:
"וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-אֲבִישַׁי וְאֶל-כָּל-עֲבָדָיו:
'הִנֵּה בְנִי אֲשֶׁר-יָצָא מִמֵּעַי מְבַקֵּשׁ אֶת-נַפְשִׁי;
וְאַף כִּי-עַתָּה בֶּן-הַיְמִינִי, הַנִּחוּ לוֹ וִיקַלֵּל—
כִּי אָמַר-לוֹ, יְהוָה".
'חברים, בוא נרגיע.
הוא מקלל? אומר דברים לא יפים?
אז מה?
בני עצמי ובשרי רוצה להרוג אותי.
אז הבחור המקלל הזה
לא ממש מטריד אותי.
הוא מקלל כי זה רצון האל.
אז אמר. אז מה?'
זאת ועוד דוד הבין מה שאנשיו לא הבינו.
גורם הזמן הוא חיוני מאין כמותו.
דוד חייב לברוח ולהרוויח זמן.
זמן חיוני לארגון תומכיו.
הזמן משחק לטובת אבשלום.
לשמעי יש משפחה וקרובים.
אם יהרגו את שמעי, קרוביו עלולים להתערב.
וגם אם יהרגו אותם,
הרי גם להם יש קרובים.
אז בכפר הבא יחכו לדוד
עוד אנשים חמושים ועצבנים.,
וכך תחת מנוסה מהירה וחפוזה
דוד ינהל סדרת תגרות חתולים.
הוא אולי ינצח בכולן,
אבל את הזמן האבוד – אין להשיב.
שמעי הפגין דבקות במשימה:
"וְשִׁמְעִי הֹלֵךְ בְּצֵלַע הָהָר לְעֻמָּתוֹ,
הָלוֹךְ וַיְקַלֵּל, וַיְסַקֵּל בָּאֲבָנִים לְעֻמָּתוֹ,
וְעִפַּר בֶּעָפָר".
לאחר דיכוי מרד אבשלום
התנצל שמעי.
דוד הבטיח לו שלא יהרוג אותו.
את החשבון איתו יסגור שלמה.
הלקח מסיפור זה ברור.
לא כל אמירה מחייבת התייחסות.
אז אמר. אז מה?
גורם הזמן הוא חיוני מאין כמותו.
ואתם, האם אתם מבינים שלא כל אמירה שווה התייחסות?
האם אתם יודעים להתעלם מדיבורי סרק?
האם אתם מבינים שזמן מבוזבז הוא חסר תחליף?
לא פעם נאמרים לנו דברים לא נחמדים.
רובם המכריע אינם חשובים בעליל
או מפי אנשים חשובים עוד פחות.
הנטיה הטבעית היא להתרגז ולקחת ללב.
אבל בכך אנו משקיעים משאבים נפשיים
ובעיקר זמן שלא יחזור
באמירה לא חשובה ו / או באיש לא חשוב.
אז אמר. אז מה?
אם נשכיל להתעלם מהרעש הלא חשוב הזה
נרוויח זמן ונחסוך עצבים מיותרים.
נכון, קל להגיד קשה לבצע.
אבל זה ענין של תרגול. הרבה תרגול.
אבל שוה את ההשקעה.
(בתמונה: שמעי מקלל את דוד.
חיתוך עץ מאת יוליוס שנור פון קרולספלד.
מאת יוליוס שנור פון קרולספלד - Die Bibel in Bildern, נחלת הכלל, https/commons.wikimediaorg/w/index.phpcurid=5490709).
אנא שתפו והמליצו על הדיוורים שלי. תודה.
האם תרצו תכנים נוספים שמאירים את התנ"ך וההיסטוריה באור מוחשי ומעשי יותר?
או אולי תחפצו ליטול חלק בסיורים הסדירים שלי?
או שמא תבקשו להזמין סיורי איכות מהנים ומעניינים ברחבי ארצנו המופלאה ואתריה ההיסטוריים?
כמובן שתמיד כדאי להזמין הרצאות והדרכות לארגון, לקבוצה או לחברה שלכם!
והכי מומלץ לעשות מנוי לאתר שלי!
)למנויי האתר יש הנחה בסיורים!!!)
כתבו לי בדואל חוזר או לדואל ilan@ilanabc.co.il את הנייד שלכם
ואתקשר אליכם בהקדם –
או התקשרו עכשיו ל- 052-3464376
שלכם,
ד"ר אילן אבקסיס
סופר, היסטוריון, מורה דרך מוסמך ומומחה בינלאומי לתנ"ך ולמזרח קדום.
