Skip to content

אי לקיחת אחריות – פרעה ויציאת מצרים

לאחר סדרה של עשר מכות

כולל אחת שפגעה בו אישית

פרעה שילח את בני ישראל ממצרים

"וַיִּקְרָא (פרעה) לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה,

 וַיֹּאמֶר: 'קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי!

גַּם-אַתֶּם, גַּם-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

וכך היה.

"וַיִּסְעוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס, סֻכֹּתָה".

טוב. בני ישראל יצאו.

מכה נוספת בסדר גודל של

מכת בכורות לא נראית באופק.

אפשר להרגע.

נרגע.

מהר מאוד צצו ספקות בנוגע

לשחרור בני עבדים.

תחת הרושם של הבכורים המתים

ההחלטה לשחרר את העבדים

התקבלה בחופזה.

עכשיו מתחוורות השלכות המהלך.

וזה נראה מקח טעות.

לוותר על כח העבודה הזה.

איזו טעות איומה ונוראה.

ממש בכיה לדורות.

"וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם, כִּי בָרַח הָעָם".

רגע רגע רגע!

מה זאת אומרת וַיֻּגַּד?

הלוא הוא עצמו שחרר אותם.

הוא ולא מלאך,

הוא ולא שרף,

הוא ולא שליח

הוא אמר להם ללכת.

מדוע צריך להגיד לו?

יותר מזה:

בָרַח הָעָם.

מה ברח? מי ברח?

פרעה בעצמו שחרר אותם.

הוא ולא מלאך,

הוא ולא שרף,

הוא ולא שליח.

הוא במו פיו

נתן לעם את ברכת הדרך.

מה קורה פה?

מה קרה?

השתחררו או ברחו?

פרעה שחרר את העם.

אבל התחרט.

לא יעלה על הדעת שפרעה טעה.

פשוט לא ייתכן.

פרעה הוא מחזיק השיא האולימפי

בהטלת אחריות באולם סגור.

היה מקרה מצער.

אבל הוא לא אשם.

הו, לא! ממש לא אשם.

פרעה שחרר אותם?

מה פתאום!

מאיפה השטויות הללו?

הם ברחו.

פרעה היה בסדר.

זה אלה מתחתיו שהתרשלו.

הדרגים בשטח נרדמו בשמירה.

הם איפשרו לבני ישראל לברוח.

לא פרעה חס וחלילה.

הם!

לא פרעה אשם, אלא הם ורק הם.

אבל אל חשש.

פרעה הגדול, הגיבור והנורא –

הוא כבר יתקן את הפדיחה.

הוא כבר יחזיר את הבורחים.

הסוף ידוע.

פרעה הלך להחזיר את הבורחים ולא שב.

הלקח מסיפור זה ברור:

מי שלא לוקח אחריות על החלטותיו – המציאות תשטוף אותו.

 

ואתם האם את ישועים לקחת אחריות על מעשיכם?

האם אתם מבינים שלקיחת אחריות היא חיונית להתפתחות?

 

אנחנו מחליטים החלטות רבות.

חלקן טובות. חלקן מצוינות. חלקן בינוניות.

חלקן רעות. חלקן ממש אבל ממש גרועות.

ככה זה.

לא תמיד אנו יכולים לדעת מראש

מה תהיינה ההשלכות של החלטותינו.

יש והחלטה מתבררת בדיעבד כגרועה במיוחד.

קורה. אין מה לעשות.

החיים הם משוואה ענקית עם המון פרמטרים לא ידועים.

אי אפשר לקבל 100% החלטות טובות.

כשמתברר שהחלטה כלשהי הביאה

לתוצאה גרועה, הנטיה הטבעית היא

לנסות ולצמצם את חלקנו בפדיחה.

לנסות להתנער מאחריות.

להסביר שזה לא אני אלא הנסיבות / המזל/

משבר האקלים / פריחת הדובדבנים / מגפת כלבת....

כל אלה יכולים להיות הסברים נכונים

אבל הם מחמיצים את הנקודה.

בסוף זה אנחנו ואנחנו בלבד.

מי שישכיל לקחת אחריות גם על ההחלטות הגרועות שלו,

ויפיק את הלקח הנכון לפעם הבא –

יתקדם בכל תחום בחיים.

ומי שלא – המציאות תשטוף אותו.

(בתמונה: רעמסס השני אשר לימיו מתוארכת יציאת מצרים. מתוך 'תורת המלחמה בארצות המקרא מאת יגאל ידין. רעמסס השני מת בשיבה טובה סביב גיל 90).

נגישות
How can I help you?