לדוד הייתה בת יפה בשם תמר.
אמנון בכור דוד נדלק על תמר.
אמנון הבין שהוא לא יממש את אהבתו.
הוא נכנס לדכאון.
בן דודו יונדב תהה לפשר המצב:
"מַדּוּעַ אַתָּה כָּכָה דַּל בֶּן-הַמֶּלֶךְ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר?"
אמנון השיב ללא כחל וסרק:
"אֶת-תָּמָר אֲחוֹת אַבְשָׁלֹם אָחִי, אֲנִי אֹהֵב".
האחווה נקבעת לפי האב.
במקרה הזה תמר ואבשלום חלקו גם אם משותפת.
יונדב הבין את הבעיה ויעץ לאבשלום:
"שְׁכַב עַל-מִשְׁכָּבְךָ וְהִתְחָל;
וּבָא אָבִיךָ לִרְאוֹתֶךָ, וְאָמַרְתָּ אֵלָיו:
'תָּבֹא נָא תָמָר אֲחוֹתִי וְתַבְרֵנִי לֶחֶם,
וְעָשְׂתָה לְעֵינַי אֶת-הַבִּרְיָה,
לְמַעַן אֲשֶׁר אֶרְאֶה, וְאָכַלְתִּי מִיָּדָהּ".
'מה הבעיה?
עשה את עצמך חולה.
כשדוד אביך יבוא לבקר אצלך
תבקש ממנו שתמר תבוא ותאכיל אותך.
הוא יודע כמה חשוב לאדם חולה לאכול.
תהיה לך הזדמנות לדבר איתה תכל'ס.
מפה - זה אתה.
שיהיה בהצלחה'.
וכך היה.
אמנון התחזה לחולה, ותמר באה לבקר אצלו.
(לבקר אצלו. לא לבקר אותו.
לבקר אצל – משמעו ביקור.
לבקר את – משמעו ביקורת).
תמר לא חשדה בדבר.
אחיה מבקש טובה, מדוע לא?
"וַתֵּלֶךְ תָּמָר, בֵּית אַמְנוֹן אָחִיהָ...
וַתִּקַּח אֶת-הַבָּצֵק ותלוש (וַתָּלָשׁ)
וַתְּלַבֵּב לְעֵינָיו, וַתְּבַשֵּׁל אֶת-הַלְּבִבוֹת.
וַתִּקַּח אֶת-הַמַּשְׂרֵת וַתִּצֹק לְפָנָיו".
הלביבות המדוברות אינן הלביבות של חנוכה.
היא גם בישלה וגם יצקה.
מדבור בכופתאות כלשהן, ככל הנראה.
אבל אמנון:
"וַיְמָאֵן לֶאֱכוֹל".
הוא לא רצה לאכול.
דאגתה של תמר גברה.
היא נקראה על מנת להאכיל את החולה.
הוא אינו רוצה.
מה קרה?
"וַיֹּאמֶר אַמְנוֹן: 'הוֹצִיאוּ כָל-אִישׁ מֵעָלַי!'
וַיֵּצְאוּ כָל-אִישׁ, מֵעָלָיו.
וַיֹּאמֶר אַמְנוֹן אֶל-תָּמָר:
'הָבִיאִי הַבִּרְיָה הַחֶדֶר, וְאֶבְרֶה, מִיָּדֵךְ'.
וַתִּקַּח תָּמָר, אֶת-הַלְּבִבוֹת אֲשֶׁר עָשָׂתָה,
וַתָּבֵא לְאַמְנוֹן אָחִיהָ, הֶחָדְרָה.
וַתַּגֵּשׁ אֵלָיו, לֶאֱכֹל".
אמנון סילק את כל הגורמים המפריעים.
הוא ביקש מתמר שתאכיל אותו בחדר.
כששניהם לבד.
תמר עדיין לא חשדה בדבר.
אהבתה לאחיה עמעמה את סימני האזהרה.
אמנון ותמר סוף סוף היו לבד.
אמנון יכול היה להוציא את תכניתו לפועל.
"וַיַּחֲזֶק-בָּהּ וַיֹּאמֶר לָהּ:
'בּוֹאִי שִׁכְבִי עִמִּי אֲחוֹתִי'.
וַתֹּאמֶר לוֹ: 'אַל-אָחִי אַל-תְּעַנֵּנִי!
כִּי לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן, בְּיִשְׂרָאֵל:
אַל-תַּעֲשֵׂה, אֶת-הַנְּבָלָה הַזֹּאת.
וַאֲנִי, אָנָה אוֹלִיךְ אֶת-חֶרְפָּתִי?
וְאַתָּה תִּהְיֶה כְּאַחַד הַנְּבָלִים, בְּיִשְׂרָאֵל;
וְעַתָּה דַּבֶּר-נָא אֶל-הַמֶּלֶךְ,
כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ".
אמנון היה ישר וגלוי.
'אחותי, בוא נשכב!'.
תמר ההמומה הבינה באיחור
את המלכודת אליה היא נקלעה.
היא ניסתה לדבר בהגיון,
בנוסף, לפנות ללב אמנון.
וגם להציע פתרון.
'אחי, אל תעשה זאת!
לא עושים ככה בישראל.
אל תעשה מעשה נבלה!!!
מה יהיה איתי? חשבת על זה?
אני אהיה מוכתמת לכל החיים.
מי ירצה אותי אחר כך?
אבל יש לי רעיון.
אין לי בעיה עקרונית לשכב איתך.
אבל דבר עם אבא.
שזה יהיה מסודר וחוקי'.
(לא ברור האם באמת
דוד היה מחתן אותם.
או שתמר ניסתה להרוויח זמן).
"וְלֹא אָבָה, לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלָהּ;
וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּה וַיְעַנֶּהָ, וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ".
דברי תמר נפלו על אזניים ערלות.
אמנון היה אחוז תשוקה,
ולא שמע דבר וחצי דבר.
תמר התנגדה, אך הוא גבר עליה
(וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּה).
הוא הפעיל כח רב (וַיְעַנֶּהָ.
לפועל 'לענות' במקרא
יש גם משמעות של כפיה.
כמו המצרים שעינו את בני ישראל במצרים).
ובסוף ביצע את זממו (וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ).
פה אמנון 'התהפך'.
"וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן, שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד
כִּי גְדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ,
מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ".
אמנון, כמו רבים רבים התבלבל.
הוא התבלבל בין אהבה לבין תשוקה.
(חתונות רבות היו נמנעות מלכתחילה
אילו המין האנושי לא היה מתבלבל בין השתיים...).
אמנון לא אהב את תמר אלא חשק בה.
לאחר שתשוקתו סופקה – תמר אינה חשובה.
"וַיֹּאמֶר-לָהּ אַמְנוֹן: 'קוּמִי לֵכִי!'...
(תמר ניסתה לבטל את הגירוש)
וְלֹא אָבָה, לִשְׁמֹעַ לָהּ.
וַיִּקְרָא, אֶת-נַעֲרוֹ מְשָׁרְתוֹ, וַיֹּאמֶר:
'שִׁלְחוּ-נָא אֶת-זֹאת מֵעָלַי הַחוּצָה!
וּנְעֹל הַדֶּלֶת, אַחֲרֶיהָ".
תמר עשתה את שלה.
תמר יכולה כבר ללכת.
ואמנון?
דוד לא נקף אצבע בענין.
אבל אבשלום אחי תמר
כבר יוציא אותו להורג.
הלקח מסיפור זה ברור.
קרבה משפחתית עלולה להאפיל על השכל הישר.
ואתם, האם אתם יודעים ש'לא עושים עסקים עם משפחה'?
האם אתם מודעים להטיה הרגשית הכרוכה בעניני המשפחה?
תמר ואמנון חלקו אב משותף.
עובדה זו גרמה לה להתעלם מסימני השאלה.
מדוע דווקא היא צריכה ללכת לאמנון?
מדוע הוא לא רוצה לאכול?
מדוע הוא רוצה להיות איתה לבד בחדר?
עובדה זו גרמה לו לנצל את תמימות תמר.
הרגש וההגיון דרים אצלנו בכפיפה אחת.
הרגש הוא חלק חשוב מחיינו.
אבל יש תחומים בהם הרגש עלול להזיק.
הדוגמה הקלאסית היא עסקים.
לא לשוא נקבעה הקלישה לפיה
'לא עושים עסקים עם משפחה'.
המשפחה היא גורם רגשי חשוב בחיינו.
רגשות שעלולים לשבש את שיקול הדעת שלנו.
אם נשכיל להבין את השפעה הרגש עלינו,
ונצמצם את השפעתו במקומות הנחוצים
(איש ואיש והמקומות שלו)
נתקדם במוקמות הנכונים.
(בתמונה: פרח אמנון ותמר. פרח שאינו קשור לסיפור המקראי
מאת almog6564 - הרצליה, שימוש חופשי, https/he.wikipedia.org/w/indexphpcurid=508756).
אנא שתפו והמליצו על הדיוורים שלי. תודה.
האם תרצו תכנים נוספים שמאירים את התנ"ך וההיסטוריה באור מוחשי ומעשי יותר?
או אולי תחפצו ליטול חלק בסיורים הסדירים שלי?
או שמא תבקשו להזמין סיורי איכות מהנים ומעניינים ברחבי ארצנו המופלאה ואתריה ההיסטוריים?
כמובן שתמיד כדאי להזמין הרצאות והדרכות לארגון, לקבוצה או לחברה שלכם!
והכי מומלץ לעשות מנוי לאתר שלי!
)למנויי האתר יש הנחה בסיורים!!!)
כתבו לי בדואל חוזר או לדואל ilan@ilanabc.co.il את הנייד שלכם
ואתקשר אליכם בהקדם –
או התקשרו עכשיו ל- 052-3464376
שלכם,
ד"ר אילן אבקסיס
סופר, היסטוריון, מורה דרך מוסמך ומומחה בינלאומי לתנ"ך ולמזרח קדום.
