דוד, רועה צעיר מבית לחם,
טיפס מעלה מעלה בסולם ההצלחה.
רוב חווקי הסולם הורכבו מגופות של פלשתים.
דוד בנה קריירה שלמה מהפלשתים.
אילולא היו פלשתים
דוד היה צריך להמציא אותם.
הקרב בעמק האלה
(מה שקרוי 'קרב דוד וגליית').
הקרב בבעל פרצים.
הקרב בעמק רפאים.
ולא רק דוד.
גם גיבורי דוד.
אלעזר בן דודו הכה בהם.
שמה בן אגא הציל חלקת עדשים
(או שעורים לפי ספר דברי הימים).
שלושת הגיבורים שהביאו לדוד
מים מבית לחם
(עקיבא נוף והגשש החיוור
עשו מזה יופי של שיר).
סבכתי החושתי הכה את סף מילידי הרפה
(מונח לא ברור.
רק ברור שהוא היה מגודל ומטיל אימה).
אלחנן בן יערי הכה את גליית
(יש שתי גרסאות מי הכה את גליית.
בספר דברי הימים אלחנן הכה את אחי גליית).
יהונתן בן שמעה (אחיין דוד) הכה איש מדון.
איש בעל שש אצבעות בכל יד
(יהונתן הוא הגרסה המקראית לאיניגו מונטויה).
בהחלט רשימה מכובדת.
דוד היה מנהיג כריזמטי וסוחף.
אחת מהסיבות לנאמנות אנשיו
הייתה נטייתו ללכת בראש אנשיו.
לעמוד איתם כתף אל כתף מול הסכנה.
אל המות הישיר מבט, והמות השפיל את עיניו.
ככל שדוד התקדם – חשיבותו עלתה.
באחד המקרים יצא דוד להלחם בפלשתים.
"וַתְּהִי-עוֹד מִלְחָמָה לַפְּלִשְׁתִּים, אֶת-יִשְׂרָאֵל;
וַיֵּרֶד דָּוִד וַעֲבָדָיו עִמּוֹ,
וַיִּלָּחֲמוּ אֶת-פְּלִשְׁתִּים—
וַיָּעַף (התעייף) דָּוִד".
יש מלחמה? דוד יצא בראש אנשיו.
אבל דוד כבר לא צעיר כמו פעם.
הגוף כבר לא של נער בן 18.
המאמץ הגופני מעייף מהר.
את המצב ניצל ישבי הפלשתי.
הוא לא האמין למראה עיניו.
דוד מלך ישראל,
דוד שהכה את גליית,
דוד אימת הפלשתים,
דוד פה מולו ומצבו לא משהו.
אבחת חרב אחת מפרידה בין ישבי
לבין התהילה כקוטל דוד.
לישבי היה את הרצון וגם את היכולת:
"וּמִשְׁקַל קֵינוֹ (חניתו) שְׁלֹשׁ מֵאוֹת מִשְׁקַל נְחֹשֶׁת
... וַיֹּאמֶר, לְהַכּוֹת אֶת-דָּוִד".
ההשואה לגיבור פלשתי אחר היא ברורה.
אמנם משקל הכידון של גליית היה
שש מאות שקלים (סביב 6.5 קילו)
אבל גם החנית של ישבי היא כבדה.
כבדה מאוד.
מספיק כבדה כדי לפלח כל שריון של דוד.
מה דוד יעשה?!?!
לא כלום למען האמת.
בשלב הזה דוד הוא 'סוס מת'.
ועוד מעט הוא עלול למות באמת.
שום דבר לא הפריד בין
החנית האימתנית לדוד העייף.
רק אבישי בן צרויה עמד בפרץ.
הוא ראה את דוד והצילו ממות בטוח!
"וַיַּעֲזָר-לוֹ אֲבִישַׁי בֶּן-צְרוּיָה,
וַיַּךְ אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי וַיְמִתֵהוּ".
בעוד ישבי מתכנן להכות את דוד
הגיע אבישי בן צרויה והרג את ישבי.
זה היה קרוב!!!
אנשי דוד הבינו את מה שדוד סירב להבין:
"אָז נִשְׁבְּעוּ אַנְשֵׁי-דָוִד לוֹ לֵאמֹר:
'לֹא-תֵצֵא עוֹד אִתָּנוּ לַמִּלְחָמָה!
וְלֹא תְכַבֶּה, אֶת-נֵר יִשְׂרָאֵל!!!"
הלקח מסיפור זה ברור:
כל שלב בחיים נגמר מתישהו.
ואתם, האם אתם יודעים מתי נגמר שלב?
האם אתם יודעים לעבור לשלב הבא?
החיים מלאי אירועים ומעשים.
חלק מהמעשים מלווים אותנו לאורך כל חיינו
(אכילה, שינה, שיחה...).
חלק אחר נכון לתקפה מסוימת ותנאים מסוימים.
לפני שיש ילדים אפשר לטייל בדרום אמריקה
כאוות נפשנו.
אחרי שיש ילדים ועבודה יציבה – פחות.
כהורים לילדים קטנים אנו עושים כך וכך.
כשלילדים שלנו יש ילדים משל עצמם –
אנחנו מתנהגים אחרת.
היכולת הגופנית בגיל עשרים אינה היכולת בגיל חמישים.
חשוב להבין מתי 'תם עידן' בחיינו
ולהסתגל לעידן החדש והשונה.
אם נשכיל להבין ולהסתגל לעידן החדש
נחסוך זמן ומשאבים יקרים,
אותם נוכל להשקיע בדברים המתאימים לנו.
(בתמונה: פסל לוחם פלשתי. מוזיאון הפלשתים באשדוד).
