דוד ואבשלום בנו הסתכסכו.
אמנון בן דוד אנס את תמר אחותו
דוד לא עשה דבר וחצי דבר.
אבשלום אחי תמר (גם מהאם) רצח את אמנון.
אבשלום ברח אל סבו מצד אמו.
לאחר שלוש שנים הוא חזר לירושלים.
אחרי עוד שנתיים דוד הסכים לראות אותו.
אבשלום הזועם תכנן את מהלך הנגד.
"וַיְהִי, מֵאַחֲרֵי כֵן,
וַיַּעַשׂ לוֹ אַבְשָׁלוֹם, מֶרְכָּבָה וְסֻסִים;
וַחֲמִשִּׁים אִישׁ, רָצִים לְפָנָיו".
סממני מלכות ברורים, וחשוב מכך:
איתות עוד יותר ברור לגבי תכניותיו לעתיד.
אבשלום ידע שגינוני מלכות אולי נראים יפה
אבל המלאכה עוד מרובה:
"וְהִשְׁכִּים, אַבְשָׁלוֹם,
וְעָמַד, עַל-יַד דֶּרֶךְ הַשָּׁעַר;
וַיְהִי כָּל-הָאִישׁ אֲשֶׁר-יִהְיֶה-לּוֹ-רִיב
לָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ לַמִּשְׁפָּט,
וַיִּקְרָא אַבְשָׁלוֹם אֵלָיו וַיֹּאמֶר:
'אֵי-מִזֶּה עִיר אַתָּה?'
וַיֹּאמֶר: 'מֵאַחַד שִׁבְטֵי-יִשְׂרָאֵל עַבְדֶּךָ'.
וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְשָׁלוֹם:
'רְאֵה דְבָרֶיךָ טוֹבִים וּנְכֹחִים;
וְשֹׁמֵעַ אֵין-לְךָ, מֵאֵת הַמֶּלֶךְ".
אבשלום התאמץ והשכים קום.
הוא ירד לשטח, פגש אנשים,
דיבר איתם, התעניין בהם
ובעיקר הצדיק אותם.
אבשלום לא הסתפק בהבעת אהדה
אלא גם הציע חלופה:
"וַיֹּאמֶר, אַבְשָׁלוֹם:
'מִי-יְשִׂמֵנִי שֹׁפֵט, בָּאָרֶץ?
וְעָלַי, יָבוֹא כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר-יִהְיֶה-לּוֹ-
רִיב וּמִשְׁפָּט--וְהִצְדַּקְתִּיו".
'חברים, אילו אני הייתי המלך
תוצאת המשפט הייתה שונה'.
אבשלום עבד קשה ולאורך זמן:
"וַיַּעַשׂ אַבְשָׁלוֹם כַּדָּבָר הַזֶּה,
לְכָל-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר-יָבֹאוּ
לַמִּשְׁפָּט, אֶל-הַמֶּלֶךְ;
וַיְגַנֵּב, אַבְשָׁלוֹם, אֶת-לֵב, אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל".
התוצאות לא איחרו לבוא.
אבשלום 'גנב' את לב אנשי ישראל.
(שימו לב מאיזו נקודת מבט נכתבו הדברים...).
אחרי שתמיכת הציבור הייתה שלו
הגיע הזמן לפעול.
אבשלום ביקש רשות מדוד להקריב בחברון.
דוד הסכים.
מדוע שלא יסכים?
"וַיִּשְׁלַח אַבְשָׁלוֹם מְרַגְּלִים,
בְּכָל-שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר:
'כְּשָׁמְעֲכֶם, אֶת-קוֹל הַשֹּׁפָר,
וַאֲמַרְתֶּם, מָלַךְ אַבְשָׁלוֹם בְּחֶבְרוֹן!'...
וַיְהִי הַקֶּשֶׁר אַמִּץ,
וְהָעָם הוֹלֵךְ וָרָב אֶת-אַבְשָׁלוֹם".
המרד פרץ בחברון בירת יהודה.
דווקא במוקד התמיכה של דוד.
המרד זכה גם לתמיכת אנשי ישראל.
פרוץ המרד הוא כשלון חמור של דוד!
שירותי המודיעין של דוד לא תפקדו
או כלל לא היו קיימים.
אבשלום נהג במנהגי מלכות – דוד לא הגיב.
אבשלום 'גנב' את לב איש ישראל – דוד לא הגיב.
מה? איש לא סיפר לו? איש לא אמר לו?
דוד לא היה מודע לקורה סביבו?
דוד הניח למרד לקרום עור וגידים
ממש מתחת לאפו.
לדוד נודע על המרד רק אחרי שהוא פרץ.
"וַיָּבֹא, הַמַּגִּיד, אֶל-דָּוִד, לֵאמֹר:
'הָיָה לֶב-אִישׁ יִשְׂרָאֵל, אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם'".
'דוד היקר, פרץ מרד.
כולם איתו'.
דוד היה במצוקה חריפה.
זו הפתעה אסטרטגית מן המעלה הראשונה.
יש הבדל עצום בין דבר רע שמצפים לו,
לבין דבר רע שנוחת בהפתעה.
כשעסק ביש מגיע ללא התראה
התגובה, ברוב המקרים, טובה פחות.
לדוד לא היה זמן לארגן את הצבא,
לחפש תומכים, לגייס תקציב.
הוא הופתע והיה צריך זמן.
אז הדבר היחידי שנותר:
"וַיֹּאמֶר דָּוִד לְכָל-עֲבָדָיו
אֲשֶׁר-אִתּוֹ בִירוּשָׁלִַם:
'קוּמוּ וְנִבְרָחָה!
כִּי לֹא-תִהְיֶה-לָּנוּ פְלֵיטָה,
מִפְּנֵי אַבְשָׁלֹם;
מַהֲרוּ לָלֶכֶת!
פֶּן-יְמַהֵר וְהִשִּׂגָנוּ
וְהִדִּיחַ עָלֵינוּ אֶת-הָרָעָה,
וְהִכָּה הָעִיר, לְפִי-חָרֶב".
הסוף ידוע.
דוד ניצח את אבשלום.
אבל זה עלה לו ביוקר.
מודיעין טוב אולי לא היה מונע את המרד.
אבל מהלכי המאבק היו שונים לחלוטין.
דוד עוד לא התאושש ממרד אבשלום
וה'אין מודיעין' שלו הכה שוב.
"וְשָׁם נִקְרָא אִישׁ בְּלִיַּעַל,
(שימו לב לנקודת המבט של הכותב...)
וּשְׁמוֹ שֶׁבַע בֶּן-בִּכְרִי
אִישׁ יְמִינִי (משבט בנימין);
וַיִּתְקַע בַּשֹּׁפָר, וַיֹּאמֶר:
'אֵין-לָנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה-לָנוּ בְּבֶן-יִשַׁי!
אִישׁ לְאֹהָלָיו, יִשְׂרָאֵל'.
וַיַּעַל כָּל-אִישׁ יִשְׂרָאֵל, מֵאַחֲרֵי דָוִד,
אַחֲרֵי, שֶׁבַע בֶּן-בִּכְרִי".
המרד הזה היה קשה יותר
ומסוכן יותר. הרבה יותר.
"וַיֹּאמֶר דָּוִד, אֶל-אֲבִישַׁי:
'עַתָּה יֵרַע לָנוּ שֶׁבַע בֶּן-בִּכְרִי,
מִן-אַבְשָׁלוֹם.
אַתָּה קַח אֶת-עַבְדֵי אֲדֹנֶיךָ,
וּרְדֹף אַחֲרָיו!".
'מאיפה בא לנו המנוול הזה?
הוא יותר מסוכן מאבשלום!!!
חייבים לחסל אותו'.
הסוף ידוע.
דוד ניצח גם את שבע.
אבל זה עלה לו ביוקר.
מודיעין טוב אולי לא היה מונע את המרד.
אבל מהלכי המאבק היו שונים לחלוטין.
שלמה, מי שהחליף את דוד
כבר למד את הלקח.
שירות המודיעין שלו עבד שעות נוספות
"וְיָרָבְעָם בֶּן-נְבָט... עֶבֶד, לִשְׁלֹמֹה;
וַיָּרֶם יָד, בַּמֶּלֶךְ... (מרד בשלמה)
וַיְבַקֵּשׁ שְׁלֹמֹה, לְהָמִית אֶת-יָרָבְעָם".
שלמה היה מוכן לתרחיש הזה.
שלמה ניסה להרוג את המורד.
מישהו שמע על מזימות ירבעם.
מישהו דיווח הלאה.
מישהו הודיע למלך.
המלך היה מוכן.
הלקח מסיפור זה ברור.
מודיעין הוא חיוני בכל היבט של החיים!
ואתם, האם אתם דואגים למודיעין?
האם אתם מבינים את חשיבות המודיעין?
חיינו מתנהלים לא פעם בתנאי מידע חסר וחוסר ודאות.
מודיעין על הסביבה יקטין את פער המידע,
ויצמצם את חוסר הודאות.
נכון, נדירים המקרים בהם הכל ידוע לנו.
אבל ככל שנדע יותר – מצבו ישתפר.
מודיעין טוב חיוני לנו בכל תחום.
(בתמונה: אלי זעירא ראש אמ"ן לפני ובמהלך מלחמת יום כיפור.
מאת דובר צה"ל, CC BY-SA 3.0, https//commons.wikimediaorg/w/index.phpcurid=89257721).
אנא שתפו והמליצו על הדיוורים שלי. תודה.
האם תרצו תכנים נוספים שמאירים את התנ"ך וההיסטוריה באור מוחשי ומעשי יותר?
או אולי תחפצו ליטול חלק בסיורים הסדירים שלי?
או שמא תבקשו להזמין סיורי איכות מהנים ומעניינים ברחבי ארצנו המופלאה ואתריה ההיסטוריים?
כמובן שתמיד כדאי להזמין הרצאות והדרכות לארגון, לקבוצה או לחברה שלכם!
והכי מומלץ לעשות מנוי לאתר שלי!
)למנויי האתר יש הנחה בסיורים!!!)
כתבו לי בדואל חוזר או לדואל ilan@ilanabc.co.il את הנייד שלכם
ואתקשר אליכם בהקדם –
או התקשרו עכשיו ל- 052-3464376
שלכם,
ד"ר אילן אבקסיס
סופר, היסטוריון, מורה דרך מוסמך ומומחה בינלאומי לתנ"ך ולמזרח קדום.
