Skip to content

בוחן המציאות – ירמיהו וצדקיהו

צדקיהו מלך יהודה הומלך

על ידי נבוכדנאצר מלך בבל.

למרות זאת הוא שמע

בקול שריו ומרד בבבל.

ירמיהו היה בין הבודדים

שהתנגד למרד בבבל,

והטיף לכניעה לבבל,

פן ירושלים תחרב.

מצרים, המעצמה המתחרה לבבל

הבטיחה לעזור ליהודה.

למרבה הפלא הם שלחו חיל משלוח.

"וְחֵיל פַּרְעֹה, יָצָא מִמִּצְרָיִם;

וַיִּשְׁמְעוּ הַכַּשְׂדִּים (הבבלים)

הַצָּרִים עַל-יְרוּשָׁלִַם, אֶת-שִׁמְעָם,

וַיֵּעָלוּ, מֵעַל יְרוּשָׁלִָם".

למרות הנסיגה הפלאית של הבבלים

ירמיהו המשיך ביתר שאת

להתנגד למרד.

"הִנֵּה חֵיל פַּרְעֹה,

הַיֹּצֵא לָכֶם לְעֶזְרָה,

שָׁב לְאַרְצוֹ, מִצְרָיִם. 

וְשָׁבוּ, הַכַּשְׂדִּים,

וְנִלְחֲמוּ, עַל-הָעִיר הַזֹּאת;

וּלְכָדֻהָ, וּשְׂרָפֻהָ בָאֵשׁ".

'חברים,

הבבלים יחזרו

ויגמרו את המשימה.

אל תשלו את עצמכם'.

ירמיהו חזר על המסר שוב ושוב.

כמו תקליט שבור.

וטבעם של תקליטים שבורים

הוא לעצבן את המאזינים.

ירמיהו הבין שירושלים

אינה המקום הרצוי לו.

הוא ניצל את הנסיגה הפתאומית

והתכוון לצאת מהעיר.

"וַיֵּצֵא יִרְמְיָהוּ מִירוּשָׁלִַם,

לָלֶכֶת אֶרֶץ בִּנְיָמִן,

לַחֲלִק (לברוח) מִשָּׁם, בְּתוֹךְ הָעָם. 

וַיְהִי-הוּא בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן,

וְשָׁם בַּעַל פְּקִדֻת (מפקד),

וּשְׁמוֹ יִרְאִיָּיה, בֶּן-שֶׁלֶמְיָה בֶּן-חֲנַנְיָה;

וַיִּתְפֹּשׂ אֶת-יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא, לֵאמֹר:

אֶל-הַכַּשְׂדִּים, אַתָּה נֹפֵל' (עורק)

וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ: 'שֶׁקֶר!

אֵינֶנִּי נֹפֵל עַל-הַכַּשְׂדִּים'.

וְלֹא שָׁמַע, אֵלָיו;

וַיִּתְפֹּשׂ יִרְאִיָּיה בְּיִרְמְיָהוּ,

וַיְבִאֵהוּ אֶל-הַשָּׂרִים".

קצין ערני קלט את הבעייתי הזה,

והאשים אותו שהוא,

עוכר ישראל שכמותו,

עורק אל הבבלים.

הוא הלוא תומך בהם.

שרי יהודה הרוגזים

חבטו בירמיהו היטב,

וזרקו אותו אל בית יונתן הסופר,

שתפקד ככלא לעת מצוא.

המלך צדקיהו, שחשש משריו,

הביא את ירמיהו אליו בסתר.

הוא שאל אותו שאלה אחת:

"הֲיֵשׁ דָּבָר מֵאֵת יְהוָה?"

במשפט אחד קטן

הבהיר המלך מה דעתו על ירמיהו

(דובר אמת שראוי להקשיב לו)

ובעיקר מה דעתו על הנביאים האחרים

(שווים ל... אתם יודעים לבד).

תשובת ירמיהו הייתה קצרה גם כן:

"בְּיַד מֶלֶךְ-בָּבֶל תִּנָּתֵן".

ירמיהו ניצל את המומנטום.

"מֶה חָטָאתִי לְךָ וְלַעֲבָדֶיךָ וְלָעָם הַזֶּה

כִּי-נְתַתֶּם אוֹתִי אֶל-בֵּית הַכֶּלֶא?"

,מה עשיתי לא בסדר שאני בכלא?

הנה, אתה בעצמך בא לשאול אותי'.

ירמיהו לא התאפק ועקץ את המלך ושריו.

"ואיו (וְאַיֵּה), נְבִיאֵיכֶם,

אֲשֶׁר-נִבְּאוּ לָכֶם, לֵאמֹר: 

'לֹא-יָבֹא מֶלֶךְ-בָּבֶל עֲלֵיכֶם,

וְעַל הָאָרֶץ הַזֹּאת?"

'איפה, איפה כל הנביאים

שהבטיחו לכם הרים וגבעות

וקרה ההיפך הגמור.

איפה הם, הא?'

ירמיהו ביקש מהמלך להשתחרר.

המלך נענה לבקשתו,

והקציב לו מנת אוכל

עד שתם המזון בעיר.

הלקח מסיפור זה הוא ברור:

אם כולם חושבים אותו הדבר – סימן שאיש אינו חושב.

 

ואתם, האם אתם נמצאים בסביבה שכולם בה חושבים אותו הדבר?

האם אתם יודעים ליצור סביבה בה יש ריבוי דעות?

 

אנחנו מגבשים את החלטותינו על סמך המידע המגיע אלינו,

על סמך נסיון החיים שלנו, ועל סמך דברי אחרים.

הנטייה הכה אנושית היא להעדיף את הדברים

שתואמים את דעתנו שלנו.

הסכנה טמונה בכך שנתעלם מדעות סותרות.

או חמור מכך – שהסביבה תִּמָּנַע מלהביע

דעות שונות בשל ההתנהגות שלנו

(במישרין כנזיפות וצעקות

על בעלי הדעה האחרת,

או בעקיפין בהתעלמות נמשכת

והולכת מבעלי הדעה האחרת).

אחידות מחשבתית היא כפחמימה ריקה.

מאוד מהנה ברגע הראשון

אבל בסופו של דבר –

גורמת נזקים מצטברים.

המלך צדקיהו שמע בעיקר את מה שהוא

רצה לשמוע: 'מרוד בבבל וה' יעזור לך'.

קולות מנוגדים, כירמיהו, הושתקו.

ירמיהו הוכה, נאסר, עונה,

נרדף, הושפל ובוזה –

רק כדי לא להותיר ולו קול אחד

שיחרוג משורת המקהלה.

אבל ברגע האמת גם המלך

ידע מי מחרטט,

ומי עם האמת שלו עד הסוף.

(בתמונה נביא שקר. נתן העזתי במקרה זה

מאת Jewish Encyclopedia - From the 1901-1906 en:Jewish Encyclopedia, now in the public domain., נחלת הכלל, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=6605936).

נגישות
How can I help you?