אחשוורוש גירש את אשתו ושתי
(פירוש השם הוא, ככל הנראה,
'הטובה ביותר').
אי אפשר לקיים ממלכה ללא מלכה.
הוחלט לבחור מלכה חדשה.
נערות מכל רחבי הממלכה הובאו לשושן הבירה.
לאחר השריה ארוכה בשמן המור ובבשמים
(בהחלט מזכיר השריה במרינדה)
הובאו הנערות אחת אחת אל המלך.
כל לילה נערה אחרת.
מתוכן בחר המלך את המלכה.
מי שלא נבחרה עברה לבית הנשים
הגרסה הקדומה לתכניות הריאליטי של ימנו.
מי שנבחרה הייתה אסתר, כידוע.
לאסתר היה בן דוד בשם מרדכי.
בחור שעיסוקו הלא ברור תואר כ:
"יֹשֵׁב בְּשַׁעַר-הַמֶּלֶךְ".
שם תואר כללי עבור אדם
שידו בכל ויד כל בו.
קצת פה, קצת שם.
עוזר לזה, מסדר להוא.
מרחרח, בוחן, מאזין, בודק.
אחד שיודע את כל הרכילות,
ומכיר את כל הנפשות הפועלות
ואת יחסי הכוחות בינהן.
"בַּיָּמִים הָהֵם,
וּמָרְדֳּכַי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר-הַמֶּלֶךְ".
יום שגרתי בו מרדכי עסוק בענייניו.
לפתע מידע יקר ערך הגיע אליו.
"קָצַף (כעסו) בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ
שְׁנֵי-סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ, מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף"
מסיבה לא ברורה, שני סריסים
(משרתים בכירים. אולי מסורסים.
אין זה משנה לעצם הסיפור)
התרגזו על המלך.
מאוד מאוד כעסו.
אחשורוש הוא בן מות!
"וַיְבַקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד, בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ".
כל כך התרגזו, עד שרצו
לרצוח את המלך.
לא פחות!
מעמדם כשומרי סף
אפשר להם קרבה למלך,
ואפשרות לבצע את זממם.
לא כל אחד יכול היה לגשת אל המלך.
רק 'רואי פני המלך'.
והנה שניים ממעגל המקורבים,
אולי חלק מטבעת האבטחה
דווקא הם תכננו להתנקש במלך.
למרבה צערם מעגל שותפי הסוד היה גדול.
גדול מידי.
לא ברור כמה אנשים היו בקשר נגד המלך.
אבל ברור שהיו יותר מידי.
מישהו סיפר למישהו שסיפר למישהו.
בתחתית שרשרת המזון עמד מרדכי.
"וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי".
בדרך לא דרך מרדכי השיג את המידע.
לא ברור כיצד.
וזה גם לא משנה באמת.
מרדכי לא היסס:
"וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה;
וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ, בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי".
המידע עבר, והמלך נערך לקראת הבאות.
אבל החשוב מבחינת מרדכי היה,
שהמלך יודע מי היה זה שהעביר את המידע.
מי הוא זה שהציל את המלך.
בגתן ותרש חיו על זמן שאול.
"וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא, וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל-עֵץ".
אבל החשוב מבחינת מרדכי:
"וַיִּכָּתֵב, בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים--לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ".
ההיפך מלשכוח זה לרשום כידוע.
מרדכי הציל את המלך, והמלך רשם את זה.
גם אם המלך ישכח – הנייר יזכיר.
ההמשך ידוע – זה מאוד השתלם למרדכי.
הלקח מסיפור זה ברור:
בטחון שדה הוא חיוני להצלחה.
ואתם האם אתם שומרים על בטחון שדה?
האם אתה מבינים שסוד שדולף יכול להוריד לטמיון את מעשיכם?
החיים הם תחרות לפעמים.
ככה זה. בעסקים, באקדמיה, בארגון וכיוצא בזה.
רוב הזמן אנחנו מנסים לשפר את מעמדנו ולהתקדם.
חלק מהפעולות נעשות בחשאי.
פיתוח חדש, מהלך מפתיע, רעיון מבריק וכולי.
החשאיות נועדה להעניק לנו יתרון על פני המתחרים.
המתחרים שלנו אינם טיפשים.
ברוב המקרים להיפך.
אם לא נקפיד על בטחון שדה
המידע הרגיש יעבור הלאה
המתחרים שלנו יעשו בו שימוש,
ואנחנו נספוג את הנזק במקרה הטוב,
והמתחרים יזנקו קדימה על חשבוננו במקרה הטוב פחות.
שמירה על בטחון שדה ככל הניתן
(אין אטימה הרמטית של זליגת מידע)
תגדיל את סיכויי הצלחתנו בכל תחום שהוא.
(בתמונה: בגתן ותרש. איור למגילת אסתר. איטליה. מאה 17).
מאת פשקרול, משה בן אברהם (מעתיק ומאייר)) - National Library of Israel, נחלת הכלל, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=116064437).
