Skip to content

ביזור סמכויות – משה והזקנים

במהלך הנדודים במדבר

העם התלונן, קיטר, בכה

והיה נודניק באופן כללי.

באחת הפעמים התלונן העם (שוב)

על מחסור בבשר.

"וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ, גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,

וַיֹּאמְרוּ: 'מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר?

זָכַרְנוּ, אֶת-הַדָּגָה,

אֲשֶׁר-נֹאכַל בְּמִצְרַיִם, חִנָּם;

אֵת הַקִּשֻּׁאִים, וְאֵת הָאֲבַטִּחִים,

וְאֶת-הֶחָצִיר וְאֶת-הַבְּצָלִים,

וְאֶת-הַשּׁוּמִים.

וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה,

אֵין כֹּל--בִּלְתִּי, אֶל-הַמָּן עֵינֵינוּ".

'משה, נמאס!

רוצים בשר!!!

מה היה לנו רע במצרים?

דגים, קישואים (מלפפון),

אבטיח עם בולגרית,

חציר (כרשה ככל הנראה),

ואפילו אלוף בצלות ואלוף שום.

אבל עכשיו רק מן, מן ומן.

די כבר!'

משה נשבר.

נמאס לו מהבכיינים הללו.

אשכרה מחפשים סיבה

להתלונן על כל דבר.

בכיינותם – אומנותם.

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה:

'לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ?

וְלָמָּה לֹא-מָצָתִי חֵן, בְּעֵינֶיךָ?

לָשׂוּם, אֶת-מַשָּׂא כָּל-הָעָם הַזֶּה עָלָי.

הֶאָנֹכִי הָרִיתִי, אֵת כָּל-הָעָם הַזֶּה?

אִם-אָנֹכִי, יְלִדְתִּיהוּ?!? 

כִּי-תֹאמַר אֵלַי: "שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ,

כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת-הַיֹּנֵק,

עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתָיו".

'אלהים היקר,

מה עשיתי לך,

שככה אתה מתעלל בי?

זה העם שלך לא שלי.

אני לא הריתי ולא ילדתי את העם.

מה, אני המטפלת שלו?'

מֵאַיִן לִי בָּשָׂר, לָתֵת לְכָל-הָעָם הַזֶּה?

כִּי-יִבְכּוּ עָלַי לֵאמֹר:

"תְּנָה-לָּנוּ בָשָׂר וְנֹאכֵלָה!"

לֹא-אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי,

לָשֵׂאת אֶת-כָּל-הָעָם הַזֶּה: 

כִּי כָבֵד, מִמֶּנִּי.

וְאִם-כָּכָה אַתְּ-עֹשֶׂה לִּי,

הָרְגֵנִי נָא הָרֹג—

אִם-מָצָאתִי חֵן, בְּעֵינֶיךָ;

וְאַל-אֶרְאֶה, בְּרָעָתִי".

'הבכיינים האלה רוצים בשר.

מאיפה? מאיפה אני אביא להם בשר?

נמאס לי!

אני מתפטר!!!

אם תסרב לקבל את ההתפטרות –

עדיף שתהרוג אותי וזהו.

בוא נגמור עם זה'.

אלהים הבין שמשה נשבר.

צריך פעולה מהירה

על מנת לסייע למשה.

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה:

'אֶסְפָה-לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל...

וְיָרַדְתִּי, וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם (באוהל מועד),

וְאָצַלְתִּי מִן-הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ,

וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם;

וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם,

וְלֹא-תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ".

'אין בעיה.

ארגן לי שבעים איש.

אני אאציל מרוחי עליהם.

והם יעזרו לך'.

הסוף ידוע.

משה הבטיח לעם בשר

עַד אֲשֶׁר-יֵצֵא מֵאַפְּכֶם.

אסף שבעים איש

שהקלו עליו.

הלקח מסיפור זה ברור:

חלוקת העבודה והעברת סמכויות הן חיוניות לתפקוד יעיל.

 

ואתם האם אתם יודעים שצריך להעביר סמכויות לאחרים?

האם אתם מעבירים סמכויות כשצריך?

החיים מעמידים בפנינו מטלות שונות ומגוונות.

עם חלקן אנו מתמודדים בכוחות עצמנו.

אבל ישנן מטלות הגדולות מכפי מידותינו.

או שביצוען יעמיס עלינו עומס נפשי ו/או פיזי.

במקרים כאלה חשוב להעביר סמכויות

ולחלוק את העבודה עם אנשים אחרים.

כך העומס מעלינו ירד, השחיקה הפיזית

ובעיקר הנפשית תקטן בצורה משמעותית,

והסיכוי לביצוע טוב יותר של המשימה יעלה.

(בתמונה: קישוא)

נגישות
How can I help you?