בני ישראל אך יצאו ממצרים,
חצו את ים סוף,
נלחמו בעמלקים,
ועוד מעט קט יקבלו את התורה.
רגע לפני זה הגיע אורח מיוחד.
"וַיִּקַּח, יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, אֶת-צִפֹּרָה, אֵשֶׁת מֹשֶׁה...
וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ--אֶל-מֹשֶׁה...
וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ, וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק-לוֹ,
וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ-לְרֵעֵהוּ, לְשָׁלוֹם; וַיָּבֹאוּ, הָאֹהֱלָה".
מפגש מרגש בין משה לבין חותנו.
למחרת עסקים כרגיל.
משה יצא לעוד יום עבודה:
"וַיְהִי, מִמָּחֳרָת, וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה, לִשְׁפֹּט אֶת-הָעָם;
וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל-מֹשֶׁה, מִן-הַבֹּקֶר עַד-הָעָרֶב".
מהבוקר עד הערב משה שופט.
שופט, שופט ושופט.
ככה כל יום.
יתרו הביט ולא הבין מה קורה:
"וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה לָעָם;
וַיֹּאמֶר: 'מָה-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם?
מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ,
וְכָל-הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן-בֹּקֶר עַד-עָרֶב?'"
'משה, מה נסגר איתך?
מדוע אתה לבד?
הם מציקים לך מהבוקר עד הערב!
איך אתה יכול להמשיך ככה?'
משה העייף מלמל תשובה:
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לְחֹתְנוֹ:
'כִּי-יָבֹא אֵלַי הָעָם, לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים.
כִּי-יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר, בָּא אֵלַי,
וְשָׁפַטְתִּי, בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ;
וְהוֹדַעְתִּי אֶת-חֻקֵּי הָאֱלֹהִים, וְאֶת-תּוֹרֹתָיו'".
'יתרו היקר, אין ברירה.
הם מסתכסכים כל היום אחד עם השני.
מישהו צריך לעשות סדר.
מישהו צריך להסביר להם את חוקי האל.
אין מה לעשות.
ככה זה'.
יתרו נחרד מהתשובה:
"וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵלָיו:
'לֹא-טוֹב, הַדָּבָר, אֲשֶׁר אַתָּה, עֹשֶׂה.
נָבֹל תִּבֹּל--גַּם-אַתָּה, גַּם-הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ:
כִּי-כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר, לֹא-תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ".
'מה קרה לך, משה?
כמה תוכל להמשיך כך?
בסוף אתה תיבול כמו צמח יבש.
וגם העם לא ממש ירוויח מזה.
זה גדול עליך'.
יתרו הצביע על הבעיה, ומיד הציע פתרון:
"וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל-הָעָם
אַנְשֵׁי-חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים,
אַנְשֵׁי אֱמֶת--שֹׂנְאֵי בָצַע;
וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם, שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת,
שָׂרֵי חֲמִשִּׁים, וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת.
וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, בְּכָל-עֵת,
וְהָיָה כָּל-הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ,
וְכָל-הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ-הֵם;
וְהָקֵל, מֵעָלֶיךָ, וְנָשְׂאוּ, אִתָּךְ".
'שמע ממני.
קח אנשים טובים.
אתה יודע - אנשי חיל,
יראי אלהים, אנשי אמת,
והכי חשוב שונאי בצע.
מנה אותם כשופטים בערכאות נמוכות.
תן להם לפתור את כל הבעיות הקטנות.
אליך יגיעו רק הדברים הקשים באמת.
תן להם להקל עליך'.
וכך היה:
"וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, לְקוֹל חֹתְנוֹ;
וַיַּעַשׂ, כֹּל אֲשֶׁר אָמָר.
וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי-חַיִל מִכָּל-יִשְׂרָאֵל,
וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל-הָעָם—
שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת,
שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת.
וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, בְּכָל-עֵת:
אֶת-הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל-מֹשֶׁה,
וְכָל-הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם".
משה הקים מערכת משפט היררכית.
הוא ניצב בקדקד, והשאר תחתיו.
הוא טיפל בבעיות הגדולות.
והם 'ניקו את השולחן' מכל הענינים הקטנים.
הלקח מסיפור זה ברור.
ביזור סמכויות הוא חיוני לתפקוד יעיל.
ואתם, האם אתם יודעים לבזר סמכויות?
האם אתם סומכים על הכפופים לכם?
כשעושים הכל לבד – נדע שניתן לסמוך על עצמנו.
אבל מגיעה הנקודה שבה לא ניתן לעשות הכל לבד.
טכנית ניתן, אבל התוצאות תהיינה בינוניות במקרה הטוב.
זה הרגע לבזר סמכויות.
לתת לאחרים לעשות את המשימות החשובות פחות
ולהתמקד בדברים העיקריים.
זה מחייב קביעת סדר עדיפויות,
ויותר מכך מחייב לתת אמון באחרים.
כפופים או מיקור חוץ.
מי שיודע לבזר סמכויות ולהתמקד בעיקר
ירוויח זמן. המשאב שלא ניתן להשיב.
(בתמונה: חצר בית המשפט העליון, סמכות השיפוט הגבוהה בישראל).
האם תרצו תכנים נוספים שמאירים את התנ"ך וההיסטוריה באור מוחשי ומעשי יותר?
או אולי תחפצו ליטול חלק בסיורים הסדירים שלי?
או שמא תבקשו להזמין סיורי איכות מהנים ומעניינים ברחבי ארצנו המופלאה ואתריה ההיסטוריים?
כמובן שתמיד כדאי להזמין הרצאות והדרכות לארגון, לקבוצה או לחברה שלכם?
והכי מומלץ לעשות מנוי לאתר שלי!
)למנויי האתר יש הנחה בסיורים!!!)
כתבו לי בדואל חוזר או לדואל ilan@ilanabc.co.il את הנייד שלכם
ואתקשר אליכם בהקדם –
או התקשרו עכשיו ל- 052-3464376
שלכם,
ד"ר אילן אבקסיס
סופר, היסטוריון, מורה דרך מוסמך ומומחה בינלאומי לתנ"ך ולמזרח קדום.
