(תחת הלמ"ד יש קמץ קטן. יש לקרוא בתנועת O - צלופחד)
בני ישראל נדדו במדבר.
או טו טו מגיעים לארץ המובטחת.
אנשים כבר התחילו לחשוב
על 'היום שאחרי'.
מי יקבל מה בארץ כנען?
גם בנות צְלָפְחָד תהו
בנוגע לעתיד.
תהו והגיעו למסקנה גרועה.
לאביהן נולדו רק בנות.
באופן עקרוני ניתן להוריש
את נחלתו העתידית לבנותיו
בבוא העת.
באופן עקרוני בלבד.
כי הוא מת.
כדי לסבך את העלילה –
לא היו לו בנים.
והירושה עוברת לבנים כידוע.
הבנות מקבלות
מהירושה של בעליהן.
לא של אביהן.
לא רק שהנחלה העתידית שלו
לא תגיע אליו.
וממילא לא תגיע לבנותיו.
אלא גם אחים
שאפשר לדבר איתם - אין.
בחברה בה הקשר לקרקע
הוא מהותי וחשוב.
אלו הן חדשות לא טובות.
ממש לא טובות.
בנות צלפחד הבינו
שיש צורך לפעול. ומהר.
"וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד...
וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה...
לֵאמֹר: 'אָבִינוּ, מֵת בַּמִּדְבָּר...
וּבָנִים לֹא-הָיוּ לוֹ'".
זהו מצב הפתיחה.
משה קימט את מצחו
והמתין לבאות.
"לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם-אָבִינוּ
מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ,
כִּי אֵין לוֹ בֵּן;
תְּנָה-לָּנוּ אֲחֻזָּה,
בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ".
'שומע,
לאבא אין בן.
המשפחה תמחק ללא נחלה.
לא חבל?'.
משה קימט את מצחו חזק יותר,
ולא ידע מה לומר.
הפתרון: פניה לערכאה גבוהה יותר.
"וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת-מִשְׁפָּטָן
לִפְנֵי יְהוָה".
ככה פשוט.
תשובת אלהים הייתה חדה וברורה:
"וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. :
'כֵּן, בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת.
נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה,
בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם;
וְהַעֲבַרְתָּ אֶת-נַחֲלַת אֲבִיהֶן, לָהֶן...
אִישׁ כִּי-יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ
וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ.
וְאִם-אֵין לוֹ בַּת
וּנְתַתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ לְאֶחָיו
וְאִם-אֵין לוֹ אַחִים
וּנְתַתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ לַאֲחֵי אָבִיו.
וְאִם-אֵין אַחִים לְאָבִיו
וּנְתַתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ לִשְׁאֵרוֹ
הַקָּרֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ,
וְיָרַשׁ אֹתָהּ".
'שים לב.
קודם כל בנות צלפחד צודקות.
מה ששייך לאביהן – שלהן.
ובכלל בוא נעשה סדר.
אם מישהו מת ללא בנים –
הבנות יורשות.
אין לו גם בנות?
אחיו יירש את הנחלה.
אין לו אחים?
הדוד מצד האב יקבל.
נפלנו על שושלת של בנים יחידים?
אז קרוב המשפחה הכי קרוב שיש,
הוא יירש את הנחלה'.
וכך היה.
(אמנם הוגש ערעור
והירושה הותנתה
בנישואים תוך שבטיים.
אבל העקרון התקבע.
בהעדר בנים –בנות יורשות).
הלקח מסיפור זה ברור:
על מנת לקבל צריך לבקש.
ואתם האם אתם יודעים לבקש כשצריך?
האם אתם מבינים שאם לא נבקש – לא נקבל?
בחיים יש לנו מטרות שונות.
את חלקן צריך לבקש.
נקודת ההנחה של חלק מאיתנו
היא, שהצד השני מבין ויודע
מה אנחנו רוצים – אינה נכונה.
רוב האנשים עסוקים בענייניהם.
הם לא שמים לב אלינו.
לא מתוך רשעות –
אלא כי אלו החיים.
אנשים חוששים לבקש
כיון שיש חשש מדחיה.
ויש חשש שבקשה תיתפס
כהפגנת חולשה.
אבל אם לא נבקש – לא נקבל.
אם לא נסב את תשומת לב הצד השני
לצרכים השונים שלנו –
ניוותר ללא מענה.
(בתמונה: בנות צלפחד בפני משה.
מאת illustrator for The Bible and Its Story Taught by One Thousand Picture Lessons - http://www.wcg.org/images/b2/_0303160501_057.jpg, נחלת הכלל, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=7171509).
