Skip to content

בעיה ופתרון – רחל ויעקב

יעקב התחתן עם לאה ורחל.

את רחל הוא אהב.

את לאה הוא אהב פחות.

אם נתבטא בעדינות.

והנה צצה בעיה.

דווקא השנואה היא הולדנית.

ואילו האהובה היא העקרה.

לאה התחילה לעבוד.

היא ילדה ליעקב ארבעה בנים.

ואילו רחל – לא כלום.

רחל הייתה עקרה.

בימי קדם העקרות נתפסה

כעונש מאת האל / אלים.

לאה ילדה ללא מעצורים.

"וַתֵּרֶא רָחֵל, כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב,

וַתְּקַנֵּא רָחֵל, בַּאֲחֹתָהּ".

רחל קנאה באותה.

או הו. ועוד איך היא קנאה.

בחברה בה תמותת התינוקת הגיעה

עד שמונים אחוזים

כל רחם נשלח למערכה

על הישרדות החברה.

אשה שלא ילדה נחשבה

כלא ראויה.

אחת שלא מצדיקה

את החמצן שהיא נושמת.

רחל הייתה נואשת.

"וַתֹּאמֶר אֶל-יַעֲקֹב:

'הָבָה-לִּי בָנִים,

וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי".

'יעקב, אני חייבת בנים.

אחרת אני חשובה כמתה'.

כל התסכול שלה התפרץ על יעקב.

יעקב המתוסכל לא פחות

התפרץ בחזרה.

"וַיִּחַר-אַף יַעֲקֹב, בְּרָחֵל; וַיֹּאמֶר:

'הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי,

אֲשֶׁר-מָנַע מִמֵּךְ, פְּרִי-בָטֶן?"

'רחל היקרה,

אל תבלבלי את המח!

אלהים סגר את רחמך.

לא אני.

אני לא אלהים.

עשיתי את כל מה שאני יכול.

עם אחותך זה עבד.

זה לא אני

זו את!'

רחל הייתה מתוסכלת

אבל הבינה את יעקב.

לא שהוא לא ניסה.

רחל הבינה שלא מספיק

להצביע על הבעיה (אין ילדים)

אלא להציע פתרון.

 

"וַתֹּאמֶר: 'הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה.

בֹּא אֵלֶיהָ; וְתֵלֵד, עַל-בִּרְכַּי,

וְאִבָּנֶה גַם-אָנֹכִי, מִמֶּנָּה".

'יו יעקב,

אני מה זה מצטערת.

אני יודעת שאתה לא אשם.

אבל יש לי רעיון.

אתה יושב?

אתה זוכר את אמתי בלהה?

יופי.

אתה תשכב איתה,

וכיוון שאני הגבירה והיא האמה

אז הילד שלה ממילא שלי.

ולכן מבחינה מעשית

הוא הילד שלי.

מה אתה אומר?'.

במזרח הקדום היה מקובל

שהאמה יולדת עבור הגבירה

(כמו שרי והגר).

הילד אומץ על ידי הגבירה.

במזרח הקדום להורות

היו היבטים משפטיים כבדי משקל.

ממש כמו היום.

ניתן היה לאמץ ילד.

ניתן גם 'להתגרש' מילד ביולוגי.

ההמשך ידוע:

"וַתִּתֶּן-לוֹ אֶת-בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ, לְאִשָּׁה;

וַיָּבֹא אֵלֶיהָ, יַעֲקֹב. וַתַּהַר בִּלְהָה,

וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן...

וַתַּהַר עוֹד--וַתֵּלֶד, בִּלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל: 

בֵּן שֵׁנִי, לְיַעֲקֹב".

לא אחד, אלא שניים.

הלקח מסיפור זה ברור.

לא מספיק להצביע על הבעיה. חשוב להציע פתרון!

 

ואתם האם אתם מבינים שביקורת בלבד אינה יעילה?

האם אתם מבינים שאם מצביעים על בעיה כדאי להציע פתרון?

 

החיים הפכו את כולנו למומחים.

מומחים בזיהוי בעיות וכשלים.

אצל אחרים...

זאת ועוד,

החיים ציידו אותנו בדחף להסביר לאחרים

מה לא בסדר אצלם.

ברוב המקרים אנו מזהים בעיות

ומבינים היטב מה לא תקין.

אצל אחרים...

למרבה הצער החיים

לא ציידו אותנו בסבלנות הנדרשת

לקבל ביקורת והצבעה על כשלים

מכל מצורע וזב חוטם,

החושב עצמו לגאון הדור.

אם אנו רוצים להצביע על בעיה

אצל אחרים כמובן,

חשוב גם לבוא עם הצעת פתרון.

המלצה כלשהי לשיפור המצב.

דבר ממנו אפשר להתקדם הלאה.

להגיד מה לא בסדר –

כל דביל יכול לעשות.

הצעת פתרון תגרום לכך, שבמקרים רבים

יקבלו את הביקורת בהבנה וינסו לשפר.

אחרת יתייחסו אלינו כטרחנים

מתנשאים יהירים ובלתי נסבלים,

איש לא אוהב לקבל ביקורת.

אבל רבים מוכנים לקבל כזו

אם מתלווה אליה רעיון לשיפור.

רחל הצביעה על הבעיה,

אבל מיד הציעה פתרון.

כך יעקב היה קשוב ונכון

לקבל את הביקורת

ולפעול לתיקון המצב.

(בתמונה: פתרון)

נגישות
How can I help you?