דינה בת יעקב נאנסה.
אחיה רצו נקמה.
הם התנו את הסכמתם
לנישואי דינה לשכם
בכך שכל אנשי העיר
יעברו מילה.
וכך היה.
"וַיִּמֹּלוּ, כָּל-זָכָר—
כָּל-יֹצְאֵי, שַׁעַר עִירוֹ".
לרגע הזה חיכו
שמעון ולוי בני יעקב.
"וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי
בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים,
וַיִּקְחוּ שְׁנֵי-בְנֵי-יַעֲקֹב
שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה
אִישׁ חַרְבּוֹ,
וַיָּבֹאוּ עַל-הָעִיר, בֶּטַח;
וַיַּהַרְגוּ, כָּל-זָכָר".
שמעון ולוי ניצלו את
מצבם הכואב של אנשי שכם,
פשטו על העיר והרגו
את כל הזכרים.
אבל זה לא הכל.
"וְאֶת-חֲמוֹר וְאֶת-שְׁכֶם בְּנוֹ,
הָרְגוּ לְפִי-חָרֶב".
העיקר הוא הרג חמור ושכם.
זה שאנס את אחותם ואביו.
זה שחינך אותו בצורה קלוקלת.
"וַיִּקְחוּ אֶת-דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם, וַיֵּצֵאוּ".
מתברר שכל הזמן הזה –
דינה הייתה בבית שכם.
לא מרצונה החופשי ככל הנראה.
זה לא נגמר.
"בְּנֵי יַעֲקֹב, בָּאוּ עַל-הַחֲלָלִים,
וַיָּבֹזּוּ, הָעִיר--אֲשֶׁר טִמְּאוּ, אֲחוֹתָם".
שאר האחים פשטו על החללים,
ובזזו את העיר.
נקמה על אונס אחותם.
ולא זאת אף זאת.
"אֶת-צֹאנָם וְאֶת-בְּקָרָם,
וְאֶת-חֲמֹרֵיהֶם, וְאֵת אֲשֶׁר-בָּעִיר
וְאֶת-אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, לָקָחוּ.
וְאֶת-כָּל-חֵילָם (רכושם)
וְאֶת-כָּל-טַפָּם
וְאֶת-נְשֵׁיהֶם, שָׁבוּ וַיָּבֹזּוּ;
וְאֵת, כָּל-אֲשֶׁר בַּבָּיִת".
אנשי שכם חמדו את רכוש משפחת יעקב?
רכוש אנשי שכם הגיע אל משפחת יעקב.
אנשי שכם רצו את בנות משפחת יעקב?
נשות שכם הגיעו אל בית משפחת יעקב.
מידה כנגד מידה.
הנקמה הייתה מוחלטת.
ככה יעשה לאיש שיאנוס את בת יעקב.
וגם למשפחתו ולעירו.
יעקב לא התלהב ממה שקרה.
הוא הבין את יחסי הכוחות.
המספרים לא התכנסו.
"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-שִׁמְעוֹן וְאֶל-לֵוִי:
'עֲכַרְתֶּם אֹתִי!
לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ,
בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי;
וַאֲנִי, מְתֵי מִסְפָּר,
וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי,
וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי".
'אתם השתגעתם?
אתם מבינים מה עשיתם?
אתם יודעים כמה מעט אנחנו?
אתם יודעים כמה הרבה הם?
אתם יודעים שאם הם ינקמו –
אנחנו גמורים!!!
הם יחסלו אותנו בצ'יק!
מה קרה לכם?'
שמעון ולי לא התרגשו.
"וַיֹּאמְרוּ:
הַכְזוֹנָה, יַעֲשֶׂה אֶת-אֲחוֹתֵנוּ?"
'אבא יקר,
אתה(!) לא הבנת!
נראה לך שיעשו מאחותנו זונה
ואנחנו לא נגיב?
תגובה נחרצת ואלימה.
תגובה שתגרום לכולם פה מסביב
לחשוב טוב טוב האם
כדאי להתעסק אתנו.
אילולי היינו מגיבים –
הבנות שלך היו נאנסות,
נמכרות לזנות,
וכולם היו דורסים אותך ואותנו.
המשפחה הייתה נמחקת, נעלמת, נכחדת.
אתה זוכר שדינה הייתה אסירה שם,
כן?
יש לך מושג מה עבר עליה שם?
אתה מבין מה שכם עולל לה בשכם?
אתה יכול להבטיח שרק שכם נגע בה?
אנחנו הבנו טוב מאוד מה עשינו!
חבל שחיכינו שלושה ימים.
היינו צריכים על היום הראשון
להרוג את כולם!'
הלקח מסיפור זה ברור:
לפעמים הצעד הלא הגיוני הוא ההגיוני.
ואתם האם אתם יודעים להיות 'לא הגיוניים' כשצריך?
האם אתם מבינים שלפעמים הרגש צודק?
אנחנו אוהבים לחשוב על עצמנו כאנשים הגיוניים.
זה משרת אותנו היטב.
ברוב המקרים.
אבל ישנם מקרים בהם הצעד הלא הגיוני
הוא הצעד הנכון וההגיוני ביותר.
לפעמים צריך להגיב בעוצמה רבה,
ללא כל יחס למעשה בעטיו אנו מגיבים.
שמעון ולוי היו יכולים להרוג רק את שכם.
אן לכל היותר גם את חמור.
זה הצעד ההגיוני. לכאורה.
ומה אז?
האם אנשי שכם לא היו נוקמים
במי שפגע בנשיא הארץ?
האם אנשי שכם לא היו אונסים את בנות יעקב?
בוזזים את רכושם והורגים אותם?
או כובשים אות9 לעבדים?
שמעון ולוי הבינו שצריך צעד דרמטי.
צעד שישדר לכולם ש'בעל הבית השתגע'.
מעשה שיבהיר לכולם
ש'איתנו לא מתעסקים'.
לפעמים צריך ומומלץ 'להשתגע'.
לפעמים המסר חייב לעבור בעוצמה.
(בתמונה: בעל הבית השתגע. בחאן יונס במקרה זה).
