גדעון הכה את המדיינים
בעזרת התקפת פתע עם 300 איש.
"וַיִּתְקְעוּ שְׁלֹשֶׁת הָרָאשִׁים בַּשּׁוֹפָרוֹת,
וַיִּשְׁבְּרוּ הַכַּדִּים,
וַיַּחֲזִיקוּ בְיַד-שְׂמֹאולָם בַּלַּפִּדִים,
וּבְיַד-יְמִינָם הַשּׁוֹפָרוֹת לִתְקוֹעַ...
וַיָּשֶׂם יְהוָה אֵת חֶרֶב אִישׁ בְּרֵעֵהוּ,
וּבְכָל-הַמַּחֲנֶה; וַיָּנָס הַמַּחֲנֶה".
בשלב זה 300 האיש כבר לא הספיקו.
גדעון קרא לשאר העם:
"וַיִּצָּעֵק אִישׁ-יִשְׂרָאֵל מִנַּפְתָּלִי וּמִן-אָשֵׁר,
וּמִן-כָּל-מְנַשֶּׁה; וַיִּרְדְּפוּ, אַחֲרֵי מִדְיָן.
וּמַלְאָכִים שָׁלַח גִּדְעוֹן בְּכָל-הַר אֶפְרַיִם לֵאמֹר:
'רְדוּ לִקְרַאת מִדְיָן וְלִכְדוּ לָהֶם אֶת- (המעברים על)הַמַּיִם'...
וַיִּלְכְּדוּ (אנשי אפרים) שְׁנֵי-שָׂרֵי מִדְיָן
אֶת-עֹרֵב וְאֶת-זְאֵב,
וַיַּהַרְגוּ אֶת-עוֹרֵב בְּצוּר-עוֹרֵב
וְאֶת-זְאֵב הָרְגוּ בְיֶקֶב-זְאֵב,
וַיִּרְדְּפוּ, אֶל-מִדְיָן; וְרֹאשׁ-עֹרֵב וּזְאֵב—
הֵבִיאוּ אֶל-גִּדְעוֹן, מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן".
השלב הראשון עבר בהצלחה מלאה.
מחנה המדיינים נס.
גדעון הזעיק את שאר העם,
ובעזרתו הוא לכד את שרי הצבא.
ראש זאב וראש עורב הובאו לגדעון.
אפשר להתחיל בשלב השלישי –
לכידת מלכי מדין.
זבח וצלמונע.
בעוד גדעון מתכנן את שלב ג'
צצה בעיה.
"וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אִישׁ אֶפְרַיִם:
'מָה-הַדָּבָר הַזֶּה עָשִׂיתָ לָּנוּ?
לְבִלְתִּי קְרֹאות לָנוּ,
כִּי הָלַכְתָּ לְהִלָּחֵם בְּמִדְיָן'.
וַיְרִיבוּן אִתּוֹ, בְּחָזְקָה".
'גדעון היקר, מה נסגר?
מדוע נלחמת במדין לבד?
מדוע לא קראת לנו?
מה נסגר?
מדוע נלחמת במדין לבד?
מדוע לא קראת לנו?
מה נסגר?...
... (וחוזר חלילה)'.
גדעון שמע את תלונת איש אפרים.
הוא נאנח ולא הבין
'מאיפה נפלו עלי אלה?'.
הוא הבין שהזמן הוא הגורם הקריטי במרדף
המתוכנן אחרי מלכי מדין.
אין לו זמן מיותר למשחקי כבוד.
הוא הבין שמה שעניין את אנשי אפרים זו התהילה.
להצלחה אבות רבים.
גם הם רוצים להיות אחד מאבות הללו.
הוא חייב לסלק את הנודניקים הללו.
מה עושים?
הם רוצים כבוד? ניתן להם את כל הכבוד.
רק שיעופו מפה כבר.
"וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: 'מֶה-עָשִׂיתִי עַתָּה כָּכֶם?
הֲלֹא, טוֹב עֹלְלוֹת (הענבים הזוטרים) אֶפְרַיִם
מִבְצִיר (הענבים הטובים) אֲבִיעֶזֶר
בְּיֶדְכֶם נָתַן אֱלֹהִים אֶת-שָׂרֵי מִדְיָן,
אֶת-עֹרֵב וְאֶת-זְאֵב, וּמַה-יָּכֹלְתִּי, עֲשׂוֹת כָּכֶם?".
'חברים יקרים, מה קרה?
מה עשיתי לכם?
הרי הדבר הפעוט שלכם (עוללות)
הוא טוב פי כמה מהכי טוב שלי (בציר).
אתם! אתם! עשיתם את הדבר הכי חשוב.
אלהים נתן לכם! את זאב ועורב.
לכם!!!
לי לא היה סיכוי לזה.
אתם! רק אתם! אין עליכם!
בלעדיכם לא הייתי עושה את זה'.
החנופה השיגה את מטרתה:
"אָז, רָפְתָה רוּחָם מֵעָלָיו, בְּדַבְּרוֹ, הַדָּבָר הַזֶּה".
'וואלה. אתה צודק! זה אנחנו! 😊
תודה אחינו. אוהבים אותך המון.
הלקח מסיפור זה ברור.
הבנת מניעי הצד השני וקצת חנופה –
תכבה את התבערה מיד בראשיתה.
ואתם, האם אתם מבינים את מניעי הצד השני?
האם אתם יודעים לסלק מכשולים בעזרת המילים הנכונות?
בחיים יש סדרי עדיפויות.
דברים חשובים יותר, דברים חשובים פחות,
ודברים לא חשובים כלל.
לא פעם דרכנו אל הדבר החשוב ביותר
מופרעת על ידי דבר חשוב פחות,
ולא פעם על ידי דבר לא חשוב כלל.
במקרה זה חשוב לזהות את המניע של גורם ההפרעה,
ובהתאם לכך לנטרל את ההפרעה.
או לפחות להקהות את עוקצה.
ואם צריך קצת חנופה – אז בסדר....
זיהוי וסילוק (או צמצום) הגורם המפריע
יקדם אותנו בכל תחום שהוא.
(בתמונה: עורב וזאב.
עורב: מאת Kain Kalju - Hallvares (Corvus corone cornix)Uploaded by Snowmanradio, CC BY 2.0, https//commons.wikimedia.org/w/indexphp?curid13265501
זאב: מאת 4028mdk09 - נוצר על־ידי מעלה היצירה, CC BY-SA 3.0, https//commons.wikimediaorg/w/indexphp?curid18203823).
אנא שתפו והמליצו על הדיוורים שלי. תודה.
האם תרצו תכנים נוספים שמאירים את התנ"ך וההיסטוריה באור מוחשי ומעשי יותר?
או אולי תחפצו ליטול חלק בסיורים הסדירים שלי?
או שמא תבקשו להזמין סיורי איכות מהנים ומעניינים ברחבי ארצנו המופלאה ואתריה ההיסטוריים?
כמובן שתמיד כדאי להזמין הרצאות והדרכות לארגון, לקבוצה או לחברה שלכם!
והכי מומלץ לעשות מנוי לאתר שלי!
)למנויי האתר יש הנחה בסיורים!!!)
כתבו לי בדואל חוזר או לדואל ilan@ilanabc.co.il את הנייד שלכם
ואתקשר אליכם בהקדם –
או התקשרו עכשיו ל- 052-3464376
שלכם,
ד"ר אילן אבקסיס
סופר, היסטוריון, מורה דרך מוסמך ומומחה בינלאומי לתנ"ך ולמזרח קדום.
