Skip to content

ידע הוא כח (שוב) – גיחזי והשונמית

אלישע שוטט בממלכת ישראל

בהתאם לצורך ולביקוש.

"וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע אֶל-שׁוּנֵם,

וְשָׁם אִשָּׁה גְדוֹלָה,

וַתַּחֲזֶק-בּוֹ, לֶאֱכָל-לָחֶם;

וַיְהִי מִדֵּי עָבְרוֹ,

יָסֻר שָׁמָּה לֶאֱכָל-לָחֶם".

באחד הימים הוא הזדמן לשונם

(הכפר סולם ליד עפולה).

אשה גדולה, כלומר עשירה

קלטה אותו והזמינה אותו

אליה הביתה לארוחה.

אלישע סירב בנימוס,

היא לחצה (וַתַּחֲזֶק-בּוֹ),

ואלישע נעתר.

הענין התמסד,

ואלישע אכל אצלם תדיר.

אבל זה לא הספיק לאשה.

"וַתֹּאמֶר, אֶל-אִישָׁהּ (האיש שלה):

'הִנֵּה-נָא יָדַעְתִּי,

כִּי אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ הוּא—

עֹבֵר עָלֵינוּ, תָּמִיד.

נַעֲשֶׂה-נָּא עֲלִיַּת-קִיר קְטַנָּה,

וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה

וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה;

וְהָיָה בְּבֹאוֹ אֵלֵינוּ,

יָסוּר שָׁמָּה ".

'בעלי היקר,

נראה לך שצדיק כמו אלישע

רק יאכל אצלנו?

קדוש כזה צריך גם לנוח ולישון.

איפה? איפה הכי טוב שישן?

אצלנו!

יש את העליה הקטנה,

נשים שם ריהוט בסיסי,

לא יקר. משהו בסיסי מאיקאה.

בכל פעם שהוא פה,

אז הוא כבר יישאר לישון.

קדוש כזה אצלנו בבית?

בהחלט שווה את המחיר".

וכך היה.

אבל משהו הציק לאלישע.

"וַיְהִי הַיּוֹם, וַיָּבֹא שָׁמָּה;

וַיָּסַר אֶל-הָעֲלִיָּה, וַיִּשְׁכַּב-שָׁמָּה.

וַיֹּאמֶר אֶל-גֵּיחֲזִי נַעֲרוֹ:

'קְרָא לַשּׁוּנַמִּית הַזֹּאת'".

'גיחזי שומע,

קרא לה.

אני צריך לדבר איתה.

יש פינה שצריך לסגור'.

"וַיִּקְרָא-לָהּ--וַתַּעֲמֹד, לְפָנָיו".

האשה התייצבה.

"וַיֹּאמֶר לוֹ:

'אֱמָר-נָא אֵלֶיהָ:

הִנֵּה חָרַדְתְּ אֵלֵינוּ

אֶת-כָּל-הַחֲרָדָה הַזֹּאת,

מֶה לַעֲשׂוֹת לָךְ?

הֲיֵשׁ לְדַבֶּר-לָךְ אֶל-הַמֶּלֶךְ

אוֹ אֶל-שַׂר הַצָּבָא".

'דבר איתה.

שאל אותה

האם היא צריכה משהו?

היא עבדה קשה למעננו.

מגיע לה גמול כלשהו.

אני מכיר את המלך

ואת שר הצבא.

מה שהיא רוצה אני מסדר לה.

יש לה פרוטקציה אצלי!'

האשה חשה לא נעים.

היא ענתה לגיחזי בקצרה:

"בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת".

'באמת תודה רבה.

אבל אין צורך.

אני מסודרת.

תודה רבה!'

אלישע התבאס.

הוא לא היה מוכן לקבל את הסירוב.

הוא התייעץ עם גיחזי.

"וַיֹּאמֶר: 'וּמֶה לַעֲשׂוֹת לָהּ?'".

'אין מצב שיש לה הכל.

בטוח היא צריכה משהו.

מה אתה אומר?'

גיחזי הוא מסוג האנשים

שמרחרחים פה, מקשיבים שם,

שותים בירה בשוק עם זה,

מרימים כוסית עם ההוא,

עושים טובה קטנה פה,

מסדרים משהו קטן שם.

ובעיקר צוברים מידע.

מי אמר למי,

מי נראה עם מי,

מי עשה למי.

כך נוצר מאגר מידע.

ומאגר המידע הכיל את הפתרון.

יש משהו שהאשה צריכה!

"וַיֹּאמֶר גֵּיחֲזִי:

'אֲבָל בֵּן אֵין-לָהּ—

וְאִישָׁהּ זָקֵן'".

'מה הבעיה?

אין לה בן.

וכמו שזה נראה

בעלה משחק סנוקר בחבל'.

בינגו!

"וַיֹּאמֶר: 'קְרָא-לָהּ'.

וַיִּקְרָא-לָהּ--וַתַּעֲמֹד, בַּפָּתַח.

וַיֹּאמֶר: 'לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה

(שנה מהיום) אתי (אַתְּ), חֹבֶקֶת בֵּן';

וַתֹּאמֶר: 'אַל-אֲדֹנִי אִישׁ הָאֱלֹהִים—

אַל-תְּכַזֵּב, בְּשִׁפְחָתֶךָ'".

'-אהה, את פה, יופי.

שימי לב!

שנה מהיום את חובקת בן.

שמחתי לעזור.

-אל תסתלבט עלי בבקשה.

כל כך הרבה ניסיתי.

אל תטע בי תקוות שוא'.

הסוף ידוע:

"וַתַּהַר הָאִשָּׁה, וַתֵּלֶד בֵּן,

לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה,

אֲשֶׁר-דִּבֶּר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע".

חלפה שנה והם חגגו ברית

באולמי 'אחאב הכוכב' ביזרעאל.

הלקח מסיפור זה ברור:

ידע הוא כח!

 

ואתם האם אתם מבינים שידע הוא כח?

האם אתם מגדילים את הידע שלכם באופן מתמיד?

החיים הם מסכת גדולה של לא נודע.

חוסר ידיעה מוביל לחשש.

מוצדק למען האמת.

הידיעה מונעת פחד.

הידע שלנו על העולם

יכול לשמש אותנו כמכפיל כח.

אם יש בידנו מידע כלשהו,

ואנו עושים בו שימוש נכון

('הצומת הזה פקוק בשעות הללו נסע מסביב'.

'בחנות ההיא מוכרים את זה ב20%'...)

הסיכוי שנשיג את מטרותינו – יגדל.

גיחזי הסתובב בשונם.

קלט רכילות (בעלה זקן),

שמע שמועות (שמעתי שהוא לא מתפקד),

אחסן את הידע,

והשתמש בו במקום ובזמן הנכונים.

(בתמונה: סנוקר. לא בחבל.

צילום מסך מתוך הסרט בה"א הידיעה).

נגישות
How can I help you?