היחסים בין שאול לדוד היו לא משהו.
בלשון המעטה.
אמנם דוד נישא למיכל בת שאול,
והיה לחברו הקרוב של יונתן בן שאול,
אך שאול חשד שדוד חותר תחתיו.
שאול ניסה להיפטר מדוד בדרכים עקיפות.
ואז באופן ישיר.
שאול ניסה להרוג את דוד.
לא פעם ולא פעמיים.
לאחר כמה הבהרות מצד יונתן,
וגם חנית או שתיים שעפו לכיוונו
דוד הבין את הרמז.
וברח.
דוד נשא את רגליו אל נוב עיר הכהנים
שם הוא לקח את חרב גליית.
(ובעקיפין גרם לטבח כהני נב בידי שאול).
מנוב הוא הלך אל גת.
בתקוה למצוא מקלט אצל אכיש מלך גת.
גת מזוהה עם תל צפית.
לא רחוק מכפר מנחם של ימנו.
אכיש הוא אויב של שאול.
'האויב של אויבי הוא ידידי'
חשב דוד.
גם אכיש חשב כך.
אבל זהו, שלא...
לא מזמן דוד הרג איזה בחור מגת.
"גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּת"...
בעקבות הריגת גליית
ושאר הצלחותיו מול הפלשתים
זכה דוד להיות גיבור השיר:
"הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו, וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו".
אנשי גת שפשפו את העיניים בתדהמה.
'מה? זה דוד? באמת זה דוד?'
"וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי אָכִישׁ, אֵלָיו:
'הֲלוֹא-זֶה דָוִד, מֶלֶךְ הָאָרֶץ;
הֲלוֹא לָזֶה, יַעֲנוּ בַמְּחֹלוֹת לֵאמֹר,
הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו, וְדָוִד בְּרִבְבֹתָו'".
'אכיש, מה קרה לך?!?!
זה דוד!
הוא הרג את גליית!!!
גליית שלנו.
שרו עליו שירים.
אותו אתה מקבל?
את הפגע הרע הזה אתה רוצה?'
נראה שהדברים השפיעו על אכיש.
וגם דוד הבין לפתע באיזו צרה הוא מצוי.
"וַיָּשֶׂם דָּוִד אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, בִּלְבָבוֹ;
וַיִּרָא (פחד) מְאֹד, מִפְּנֵי אָכִישׁ מֶלֶךְ-גַּת".
דוד קלט שזה לא היה רעיון טוב.
לבוא דווקא אל עירו של גליית.
היכן שקרוביו וחבריו עוד זוכרים אותו.
ובעיקר זוכרים את זה שהרג אותו...
מה עושים?
"וַיְשַׁנּוֹ אֶת-טַעְמוֹ בְּעֵינֵיהֶם,
וַיִּתְהֹלֵל בְּיָדָם;
וַיְתָו עַל-דַּלְתוֹת הַשַּׁעַר,
וַיּוֹרֶד רִירוֹ אֶל-זְקָנוֹ".
דוד התחזה למשוגע.
שינה את התנהגותו.
השתולל, שרט את השער
והזיל רוק על הזקן.
ביים התקף שגעון.
'אי שפיות זמנית' היינו מכנים זאת כיום.
דוד אותת לפלשתים,
שהוא לא ממש שפוי.
לפחות בורג אחד התרופף.
כפי הנראה הרבה יותר.
חשוב לזכור כי בימי קדם
המשוגע נתפס כאדם עם קשר אפשרי לאלים.
השגעון נתפס לפעמים כמשהו של האלים.
לא לשוא מכונה הנביא במקרא 'משוגע'.
אכיש ראה את דוד,
הכה על מצחו ונאנח:
"וַיֹּאמֶר אָכִישׁ, אֶל-עֲבָדָיו:
'הִנֵּה תִרְאוּ אִישׁ מִשְׁתַּגֵּעַ!
לָמָּה תָּבִיאוּ אֹתוֹ אֵלָי?'".
'חברים, מה זה?
מי זה הדביל הזה?
הוא דפוק!
למה הבאתם אותו אלי'.
לאכיש יש נסיון רב עם משוגעים.
הוא מזהה אותם מיד:
"חֲסַר מְשֻׁגָּעִים, אָנִי?!?!
כִּי-הֲבֵאתֶם אֶת-זֶה, לְהִשְׁתַּגֵּעַ עָלָי?
הֲזֶה, יָבוֹא אֶל-בֵּיתִי?".
'יש לי מאלה מלוא החופן.
אני מוקף בדבילים.
אני לא צריך עוד אחד'.
התרגיל הצליח.
אנשי גת לא הרגו את דוד.
עקומת הלמידה של דוד ממש השתפרה.
והוא עשה את הצעד המתבקש:
"וַיֵּלֶךְ דָּוִד מִשָּׁם, וַיִּמָּלֵט אֶל-מְעָרַת עֲדֻלָּם".
הלקח מסיפור זה ברור.
מחשבה מקדימה מונעת שטויות.
ואתם, האם אתם חושבים במידה מספקת כדי להמנע משטויות?
האם אתם יודעים לאלתר ביעילות, אם כבר נהגתם לא בחוכמה?
יש להבדיל בין טעות לבין שטות.
טעות היא מעשה שגוי לאחר מחשבה והחלטה לא נכונה.
התוצאה מתבררת בדיעבד, ברוב המקרים.
שטות היא מעשה שגוי ללא מחשבה מספיקה.
התוצאה ברורה טרם המעשה, ברוב המקרים.
כולנו עושים שטויות. ככה זה.
זה בלתי נמנע.
בדרך כלל אין אלו שטויות מסכנות חיים.
אבל כאלה היכולות להסב לנו נזק רב.
כלכלי, חברתי, מעמדי וכו'.
רוב השטויות ניתנות למניעה על ידי מחשבה מקדימה.
עוד טיפה מחשבה, ודוד לא היה חושב להתקרב אל גת.
היכן שקרובי גליית רק מחכים לו.
למזלו הוא אילתר בצורה מבריקה.
לצערנו לא ניתן להזמין אילתור מבריק לפי הזמנה.
חישבו כראוי והמנעו מאילתורים.
(בתמונה פסגת תל צפית, היא גת פלשתים).
האם תרצו תכנים נוספים שמאירים את התנ"ך וההיסטוריה באור מוחשי ומעשי יותר?
או אולי תחפצו ליטול חלק בסיורים הסדירים שלי?
או שמא תבקשו להזמין סיורי איכות מהנים ומעניינים ברחבי ארצנו המופלאה ואתריה ההיסטוריים?
כמובן שתמיד כדאי להזמין הרצאות והדרכות לארגון, לקבוצה או לחברה שלכם?
והכי מומלץ לעשות מנוי לאתר שלי!
)למנויי האתר יש הנחה בסיורים!!!)
כתבו לי בדואל חוזר או לדואל ilan@ilanabc.co.il את הנייד שלכם
ואתקשר אליכם בהקדם –
או התקשרו עכשיו ל- 052-3464376
שלכם,
ד"ר אילן אבקסיס
סופר, היסטוריון, מורה דרך מוסמך ומומחה בינלאומי לתנ"ך ולמזרח קדום.
