אבשלום מרד בדוד אביו.
דוד ברח מירושלים אל עבר הירדן.
המטה של דוד היה בעיר מחניים.
בבקעת הירדן בצד המזרחי.
גם אבשלום הגיע אל עבר הירדן.
הקרב המכריע נערך בגלעד.
דוד חלק את צבאו
לשלושה חלקים.
"וַיְשַׁלַּח דָּוִד אֶת-הָעָם,
הַשְּׁלִשִׁית בְּיַד-יוֹאָב
וְהַשְּׁלִשִׁית בְּיַד אֲבִישַׁי בֶּן-צְרוּיָה אֲחִי יוֹאָב,
וְהַשְּׁלִשִׁת, בְּיַד אִתַּי הַגִּתִּי".
ההתנגשות בין הכוחות הייתה
להיות או לחדול.
משחק סכום אפס.
רק אחד יצא חי מההתמודדות הזו.
"וַיִּנָּגְפוּ שָׁם עַם יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד;
וַתְּהִי-שָׁם הַמַּגֵּפָה גְדוֹלָה,
בַּיּוֹם הַהוּא--עֶשְׂרִים אָלֶף...
וַיֶּרֶב הַיַּעַר לֶאֱכֹל בָּעָם,
מֵאֲשֶׁר אָכְלָה הַחֶרֶב בַּיּוֹם הַהוּא".
תוצאות הקרב היו מכריעות.
תבוסה מוחצת לאבשלום ולצבאו.
גם אבשלום מצא את מותו כזכור.
אמנם דוד ציוה שלא להרוג את אבשלום.
אבל הוא מת.
ומישהו צריך להודיע למלך.
"וַאֲחִימַעַץ בֶּן-צָדוֹק, אָמַר:
'אָרוּצָה נָּא, וַאֲבַשְּׂרָה אֶת-הַמֶּלֶךְ:
כִּי-שְׁפָטוֹ יְהוָה, מִיַּד אֹיְבָיו'.
וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹאָב:
'לֹא אִישׁ בְּשֹׂרָה אַתָּה הַיּוֹם הַזֶּה,
וּבִשַּׂרְתָּ, בְּיוֹם אַחֵר;
וְהַיּוֹם הַזֶּה לֹא תְבַשֵּׂר,
כִּי-עַל- (כֵּן) בֶּן-הַמֶּלֶךְ מֵת".
אחימעץ רצה לבשר לדוד את הבשורה.
יואב העדיף שלא.
אבל בכל זאת מישהו צריך לבשר...
והנה נמצא השליח:
"וַיֹּאמֶר יוֹאָב לַכּוּשִׁי:
'לֵךְ הַגֵּד לַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר רָאִיתָה'.
וַיִּשְׁתַּחוּ כוּשִׁי לְיוֹאָב, וַיָּרֹץ".
יואב שלח את הכושי.
מתוארו מובן שהוא מארץ כוש
(סודן של ימנו).
יואב העדיף שהזר יבשר
ולא אחימעץ הקרוב.
הכושי יצא לדרכו.
סביר כי הכושי נבחר בשל
יכולות הריצה שלו.
אבל אחימעץ לא ויתר.
"וַיֹּסֶף עוֹד אֲחִימַעַץ בֶּן-צָדוֹק,
וַיֹּאמֶר אֶל-יוֹאָב:
'וִיהִי מָה, אָרֻצָה-נָּא גַם-אָנִי אַחֲרֵי הַכּוּשִׁי'.
וַיֹּאמֶר יוֹאָב: לָמָּה-זֶּה אַתָּה רָץ בְּנִי?
וּלְכָה, אֵין-בְּשׂוֹרָה מֹצֵאת.
'וִיהִי-מָה אָרוּץ'.
וַיֹּאמֶר לוֹ: 'רוּץ'".
'- יואב בחייך, תן לרוץ.
- מה קפץ עליך? אתה לא איש בשורה.
- אני חייב לרוץ.
- טוב, יאללה. רוץ'.
"וַיָּרָץ אֲחִימַעַץ דֶּרֶךְ הַכִּכָּר,
וַיַּעֲבֹר אֶת-הַכּוּשִׁי".
אחימעץ יצא אחרי הכושי
אבל הגיע לפניו.
איך זה קרה?
פשוט.
הכושי רץ משדה הקרב
בקו ישר אל העיר מחניים.
מה שנקרא 'אזימוט – טווח'.
עלה על הר וירד ממנו.
עלה על ההר הבא וירד ממנו.
הכושי תפר את הדרך ההררית.
אחימעץ לעומתו רץ דרך הכיכר.
הוא רץ מסביב.
במסלול ארוך יותר.
אבל הוא רץ במישור.
לא תפר את ההרים,
רץ בטופוגרפיה נוחה.
הכושי רץ בקצב משתנה.
אחימעץ רץ בקצב אחיד.
הכושי התעייף, נח, התעייף, נח...
אחימעץ חילק את כוחותיו כראוי.
ההמשך מוכר.
אחימעץ נשאל על ידי דוד
והתחמק מתשובה ברורה.
הכושי הגיע ואמר לדוד
את האמת בפנים.
הלקח מסיפור זה ברור:
הדרך הארוכה היא לפעמים המהירה יותר.
ואתם, האם אתם יודעים שהארוך הוא המהיר לפעמים?
האם אתם מבינים שקצר אינו עדיף בכל מצב?
יש והחיים מעמידים בפנינו התבלטות
(בואכה דילמה) באיזו דרך פעולה לבחור.
במקרים בהם הבחירה היא בין
דרך קצרה לדרך ארוכה
רובנו יעדיף את הדרך הקצרה
(זה הטבע האנושי. וזה בסדר).
התארים 'קצר' ו'ארוך' יכולים להתייחס
לדרך פיזית (מרחק), זמן (משך), כסף (כמות) וכו'.
אבל לא תמיד הדרך שנראית קצרה
היא הדרך המהירה.
לא פעם דווקא הדרך הארוכה היא
שתביא אותנו למטרתנו מהר יותר
(בפחות מרחק / זמן / כסף).
הדוגמה הקלאסית היא ישומון וויז.
ברירת המחדל היא בחירת הדרך המהירה.
גם אם היא ארוכה יותר מבחינת המרחק.
הדרך שעוקפת פקקים, תאונות ושאר מרעין בישין.
אם נשכיל להבין מתי ארוך הוא קצר
(קל לכתוב קשה לבצע...)
נממש את מטרותינו ביעילות רבה יותר.
