Skip to content

התנהגות נלוזה – האשה הכושית

 

 

 

 

 

 

למשה רבנו היה כח רב.

רב מידי לדעת אחדים.

דתן ואבירם למשל.

גם לדעת קורח ועדתו.

ואפילו לדעת אחיו ואחותו.

"וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה,

עַל-אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח: 

כִּי-אִשָּׁה כֻשִׁית, לָקָח

וַיֹּאמְרוּ, 'הֲרַק אַךְ-בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר יְהוָה?

הֲלֹא, גַּם-בָּנוּ דִבֵּר!'"

הם פחות התחברו לקטע שאלהים

העדיף את משה.

הם קינאו בו.

אבל משה היה חזק.

מתקפה חזיתית לא תשיג את המטרה.

מה עושים?

תוקפים בנקודת תורפה.

במקרה זה - תוקפים את האשה.

הם לכלכו על אשתו הכושית של משה.

(לא ברור מהיכן הופיעה כושית זו.

אולי הכושית היא ציפורה אשת משה,

אולי היא אשה אחרת.

לא משנה לענייננו).

הם תקפו את משה דרך אשתו.

הם רצו לפגוע במשה,

ובדרך פגעו גם באשתו.

גיסתם, כן?

גיסתם שלא עשתה להם שום דבר.

התנהגות לא ראויה.

הם תקפו את האשה כדי לפגוע במשה.

אבל הנמען האמתי היה ה'.

"וַיִּשְׁמַע, יְהוָה".

ה' לא הבין את פשר המתקפה.

הלוא נכתב על משה:

"וְהָאִישׁ מֹשֶׁה, עָנָו מְאֹד

מִכֹּל, הָאָדָם, אֲשֶׁר, עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה".

איך אפשר לטפול האשמות על משה.

אדם צנוע שאין כמותו.

ועוד לערב את אשתו בענין?

ה' מאוד לא אהב את מה שהוא שמע.

גם את האופן וגם את התוכן.

"וַיֹּאמֶר יְהוָה פִּתְאֹם,

אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-מִרְיָם,

'צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם, אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד';

וַיֵּצְאוּ, שְׁלָשְׁתָּם".

הגיע הזמן להסביר דבר או שניים

לאח ולאחות.

אם הם לא מבינים,

ה' כבר יסביר להם.

"וַיֵּרֶד יְהוָה בְּעַמּוּד עָנָן,

וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל;

וַיִּקְרָא (אל) אַהֲרֹן וּמִרְיָם, וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם".

שני הבעייתיים נקראו לבירור.

"וַיֹּאמֶר, 'שִׁמְעוּ-נָא דְבָרָי...

עַבְדִּי מֹשֶׁה:  בְּכָל-בֵּיתִי, נֶאֱמָן הוּא

פֶּה אֶל-פֶּה אֲדַבֶּר-בּוֹ...

וּתְמֻנַת יְהוָה, יַבִּיט;

וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם,

לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה?"

'מרים ואהרון,

אתם התבלבלתם.

משה הוא השליח הנבחר שלי!

יש לכם בעיה עם זה?

איך העזתם בכלל להטיל בו דופי?'

ההתנהגות הנלוזה של צמד האחים

הכעיסה את ה'.

גם מה שנאמר וגם הדרך בה זה נאמר.

"וַיִּחַר-אַף יְהוָה בָּם, וַיֵּלַךְ".

חרון אפו של ה' הוא לא נעים.

לא נעים בכלל.

בד"כ זה מסתיים במות.

"וְהֶעָנָן, סָר מֵעַל הָאֹהֶל,

וְהִנֵּה מִרְיָם, מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג!"

מרים מצורעת.

שזה מות מייסר בהילוך איטי.

(לא ברור מדוע אהרון לא לקה בצרעת).

ובאירוניה של מידה כנגד מידה

מי שלכלכה על הכושית,

הפכה לבנה כשלג.

בסופו של דבר משה ביקש יפה,

ומרים נאספה מצרעתה.

הלקח מסיפור זה ברור.

התנהגות נלוזה מוליכה לתוצאות שליליות.

 

ואתם, האם אתם מתנהגים באופן לא ראוי?

האם אתם דוחים התנהגות כזו מצד הקרובים לכם?

לפעמים החיים מציבים אותנו מול מתמודד חזק.

באופן טבעי נחפש נקודות תורפה.

חלקן לגיטימיות וחלקן לא

(נכות גופנית או נפשית, מוצא וכו').

בן/ בת זוג הם נקודת תורפה מפתה.

קל לתקוף, וכך ולפגוע בעקיפין.

בתנ"ך עצמו שלמה הותקף בשל הנשים הנכריות.

אחאב הותקף בשל איזבל.

בתולדות העולם אזכיר רק

את אן בולין ומרי אנטואנט.

(הדוגמאות הן רבות).

מתקפה על נקודת תורפה לא לגיטימית

יכולה להניב רווח קצר מועד,

אך נזקה גדול עצום ורב.

כשתוקפים נקודת תורפה לא לגיטימית

(נכות, מוצא, בן / בת זוג...)

מאותתים שאין בעצם 'מה למכור'.

שהתוקף הוא 'כלי ריק' במקרה הטוב,

או אדם חסר מוסר ועכבות במקרה הפחות טוב.

הנזק למוניטין הוא אדיר.

מי שמקפיד לשחק 'משחק הוגן'

ולתקוף את היריב במרחב הלגיטימיות

יאותת לסביבה (לקוחות, חברים, עמיתים)

שהוא איש עקרונות, ושיש לו 'מה למכור'.

בקריירה, בעבודה, במשפחה והיכן לא?

(בתמונה: משה והאשה הכושית מאת יאקוב יורדנס.

מאת יאקוב יורדאנס - http//barokinvlaanderen.vlaamsekunstcollectie.be/nl/kunstwerk/mozes-en-zijn-ethiopische-vrouw-seporah, נחלת הכלל, https//commonswikimediaorg/w/index.phpcurid=77412732 ).

האם תרצו תכנים נוספים שמאירים את התנ"ך וההיסטוריה באור מוחשי ומעשי יותר?

או אולי תחפצו ליטול חלק בסיורים הסדירים שלי?

או שמא תבקשו להזמין סיורי איכות מהנים ומעניינים ברחבי ארצנו המופלאה ואתריה ההיסטוריים?

כמובן שתמיד כדאי להזמין הרצאות והדרכות לארגון, לקבוצה או לחברה שלכם?

והכי מומלץ לעשות מנוי לאתר שלי!

)למנויי האתר יש הנחה בסיורים!!!)

כתבו לי בדואל חוזר או לדואל ilan@ilanabc.co.il את הנייד שלכם

ואתקשר אליכם בהקדם –

או התקשרו עכשיו ל- 052-3464376

שלכם,

ד"ר אילן אבקסיס

סופר, היסטוריון, מורה דרך מוסמך ומומחה בינלאומי לתנ"ך ולמזרח קדום.

נגישות