Skip to content

הגיון ורגש מתנגשים – אונס תמר

"וַיְהִי אַחֲרֵי-כֵן,

(מות הילד שלו ושל בת שבע)

וּלְאַבְשָׁלוֹם בֶּן-דָּוִד אָחוֹת יָפָה

וּשְׁמָהּ תָּמָר;

וַיֶּאֱהָבֶהָ, אַמְנוֹן בֶּן-דָּוִד".

אמנון בן דוד מאשתו אֲחִינֹעַם

נדלק על תמר בת דוד מאשתו מַעֲכָה.

תמר היא 'אחות אבשלום' ולא כ'בת דוד'.

המספר המקראי בחר את מילותיו בקפידה.

הייחוס לאבשלום אינו סתמי.

לאמנון יש בעיה. בעיה רצינית.

תמר היא אחותו. זה אסור!

(החוק המקראי אוסר במפורש

על יחסי מין בין אחים.

גם אחים למחצה).

התסכול של אמנון התבטא בצורה גופנית.

"וַיֵּצֶר לְאַמְנוֹן לְהִתְחַלּוֹת, בַּעֲבוּר תָּמָר אֲחֹתוֹ".

הוא הפך לחולה מרוב אהבה.

יונדב בן דודו של אבשלום היה רֵעַ.

כלומר חבר קרוב במיוחד.

יונדב תהה מה קרה:

"מַדּוּעַ אַתָּה כָּכָה דַּל בֶּן-הַמֶּלֶךְ

בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר—

הֲלוֹא, תַּגִּיד לִי".

'על הבוקר אתה פרצוף תשעה באב?

מה קרה? דבר איתי!'

תשובת אמנון הייתה חדה:

"אֶת-תָּמָר אֲחוֹת אַבְשָׁלֹם אָחִי, אֲנִי אֹהֵב".

שימו לב כיצד אמנון 'הרחיק' את תמר.

היא לא אחותו, שזה אסור לחלוטין.

היא אחות אחיו. משהו יותר רחוק.

ליונדב הייתה עצה.

אמנון יתחזה לחולה אנוש.

דוד יבוא לקיים מצוות ביקור חולים

אצל בנו הבכור והאהוב.

ואז אמנון יבקש מדוד,

שישלח את תמר.

 תמר תכין משהו לאכול,

אמנון יאכל, יתחזק ויבריא.

תמר נשלחה אל אמנון.

היא הכינה לְבִבוֹת.

(אין המדובר בלביבות חנוכה,

אלא בכיסני בצק למרק

או דבר מה דומה).

אמנון סירב לאכול אלא אם

רק הוא ותמר יישארו בחדר לבדם.

וכך היה.

המלכודת נסגרה על תמר התמה.

היא הגישה את הלביבות ואז:

"וַיַּחֲזֶק-בָּהּ וַיֹּאמֶר לָהּ:

'בּוֹאִי שִׁכְבִי עִמִּי אֲחוֹתִי!'"

האחיזה בה רומזת שהוא הפעיל כח,

ומשך אותה אליו.

תמר ההמומה הבינה מיד מה קורה.

היא ניסתה לדבר אל ההגיון והלב של אמנון.

"וַתֹּאמֶר לוֹ:

'אַל-אָחִי אַל-תְּעַנֵּנִי

(לשרש ענ"ה במקרא

יש גם משמעות של כפיה בכח.

כמו המצרים שעינו את בני ישראל)

כִּי לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן, בְּיִשְׂרָאֵל: 

אַל-תַּעֲשֵׂה, אֶת-הַנְּבָלָה הַזֹּאת.

וַאֲנִי, אָנָה אוֹלִיךְ אֶת-חֶרְפָּתִי,

וְאַתָּה תִּהְיֶה כְּאַחַד הַנְּבָלִים, בְּיִשְׂרָאֵל;

וְעַתָּה דַּבֶּר-נָא אֶל-הַמֶּלֶךְ, כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ'".

תמר התחננה אל נפשה.

'אחי אל תעשה את זה!

לא מתנהגים ככה!

זה מעשה נבלה!

מה יהיה איתי? החרפה שלי, מה איתה?

אתה! אתה תהיה נבל.

אבל אם אתה רוצה יש דרך.

דבר עם אבא,

והוא יתן אותי לך כמו שצריך.

מה אתה אומר?'

לא ברור האם תמר באמת התכוונה

שדוד יאשר את היחסים הללו

(בכל זאת יחסים בין אחים אינו דבר של מה בכך)

או סביר יותר, שהיא ניסתה להרוויח זמן.

עד שאמנון ילך ויחזור היא תזעיק עזרה,

או שעצם הבקשה המוזרה הזו

הייתה מבהירה לדוד שתמר בצרה.

לא עזר.

ספק אם אמנון המשולהב והלהוט

שמע אותה בכלל.

"וְלֹא אָבָה, לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלָהּ;

וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּה וַיְעַנֶּהָ, וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ".

הוא לא רצה להקשיב לה.

הפועל וַיֶּחֱזַק רומז למאבק פיזי בין שניהם..

הוא עינה אותה (כפה עצמו עליה)

ואנס אותה.

לאחר האונס:

"וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן, שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד

כִּי גְדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ,

מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ;

וַיֹּאמֶר-לָהּ אַמְנוֹן: 'קוּמִי לֵכִי!"

אמנון התבלבל בין תשוקה לבין אהבה.

התשוקה חלפה והתחלפה בשנאה.

אהבה לא הייתה שם מלכתחילה.

תמר עוד ניסתה להציל את כבודה,

שאמנון לא יגרש אותה.

(החוק המקראי מחייב את האנס לשאת את הנאנסת).

אבל אמנון ציווה על נעריו לגרשה בכח.

אבשלום אחיה גם מאם נתקל בה בדרך.

הוא הבין בדיוק מה קרה.

הוא אסף אותה אל ביתו.

עת הנקמה והשילם עוד תבוא.

מי שאמור לטפל במצב הזה הוא האב.

מה יעשה דוד?

"וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד—

שָׁמַע, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה;

וַיִּחַר לוֹ, מְאֹד".

דוד כעס. מאוד כעס.

ממש ממש כעס.

אפילו רתח מזעם.

ו...

לא כלום.

בתו נאנסה – ודבר לא אירע.

(עכשיו ברור מדוע תמר היא 'אחות אבשלום',

ולא בת 'הזה שלא דאג לה').

לסיפור זה (והמשכו בשבוע הבא)

יש כמה וכמה לקחים.

בחרתי אחד.

חוסר תגובה גרוע לעיתים מתגובה שגויה.

 

ואתם האם אתם מבינים שיש מצבים בהם חייבים להגיב?

האם אתם מבינים שחוסר תגובה יכול להיות הרסני?

 

דוד נקלע לדילמה איומה.

בנו בכורו, יורש העצר, אהוב לבו

אנס את בתו.

העונש לאנס ברור – גזר דין מות.

או לכל הפחות נישולו ממעמדו וכליאתו לזמן ממושך.

או לפחות הלקאה.

או לכל הפחות נזיפה חמורה.

או לפחות שיחת הבהרה.

דבר מזה לא קרה.

דוד לא עשה דבר וחצי לאמנון.

רק כעס.

חוסר התגובה של דוד עוד ימיט עליו צרות.

ולא מעט.

(בדיוורי ההמשך).

החיים יכולים להעמיד אותנו במצבים קשים.

דילמות בהן ההגיון והרגש מתנגשים בעוצמה.

ברוב המקרים אנחנו לא

בין הפטיש והסדן של דוד.

אבל לא פעם ברור לנו מה צריך לעשות.

אבל אנו נמנעים מפעולה בשל שיקול רגשי

(כי זה בן משפחה / חבר / מכר קרוב...).

ברוב המקרים המנעות מפעולה בשל הרגש

תגרום לתוצאות הגרועות יותר.

השאלה שצריכה להשאל היא:

'אם זה היה מישהו אחר – כיצד היינו נוהגים'.

ולפעול בהתאם.

קל לכתוב אך מאוד קשה ליישם.

(בתמונה: אמנון ותמר.

מאת almog6564 - הרצליה, שימוש חופשי, https://he.wikipedia.org/w/index.php?curid=508756)

נגישות
How can I help you?