אמציה מלך יהודה יצא למלחמה.
הוא הכה את אדום בגיא מלח.
נצחון צבאי מרשים לכל הדעות.
הוא הביט ימינה ושמאלה
וראה את ממלכת ישראל השכנה.
אחרי הנצחון על אדום,
מי יכול עליו?
אמציה פנה אל יואש מלך ישראל:
לְכָה, נִתְרָאֶה פָנִים!
'אם אתה גבר, בוא נלך מכות'.
יואש מלך ישראל חשב שזו בדיחה.
'מי? אמציה מלך יהודה?
הממלכה השולית והזעירה הזו?
עם ירושלים, עיר חמשת החושות, כבירתה?
אמציה הזה רוצה להילחם איתי?'.
ליואש לא היה זמן לשטויות.
הוא ניסה לשכנע את אמציה
שזה לא כוחות.
וַיִּשְׁלַח יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל,
אֶל-אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה לֵאמֹר:
'הַחוֹחַ אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן שָׁלַח אֶל-הָאֶרֶז
אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן לֵאמֹר
'תְּנָה-אֶת-בִּתְּךָ לִבְנִי לְאִשָּׁה'.
וַתַּעֲבֹר חַיַּת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן,
וַתִּרְמֹס, אֶת-הַחוֹחַ
הַכֵּה הִכִּיתָ אֶת-אֱדוֹם, וּנְשָׂאֲךָ לִבֶּךָ;
הִכָּבֵד, וְשֵׁב בְּבֵיתֶךָ,
וְלָמָּה תִתְגָּרֶה בְּרָעָה?
וְנָפַלְתָּה אַתָּה וִיהוּדָה עִמָּךְ
'אמציה היקר, אתה, חוח עלוב שכמוך
רוצה להלחם בי, בארז האדיר?.
אמנם ניצחת בליגה למקומות עבודה.
זה יפה מאוד. לא מזלזל.
אבל אני נבחרת ברזיל, כן?
אחי, התבלבלת.
שב בבית ואל תעשה שטויות'.
אבל אמציה עקשן, ולא הבין את יחסי הכוחות.
וְלֹא-שָׁמַע אֲמַצְיָהוּ.
חבל.
וַיַּעַל יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל וַיִּתְרָאוּ פָנִים,
הוּא וַאֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה:
בְּבֵית שֶׁמֶשׁ, אֲשֶׁר לִיהוּדָה.
אמציה ביקש מלחמה – אמציה קיבל מלחמה.
בבית שמש. כבר לא טוב.
המלחמה היא בשטח ממלכת יהודה.
צבא ישראל פלש ליהודה, ולא להיפך.
וַיִּנָּגֶף (הפסיד) יְהוּדָה, לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל;
וַיָּנֻסוּ, אִישׁ לְאֹהָלָו
תבוסה יהודאית מוחצת ומשפילה.
לא שזה מפתיע מישהו, כן?
וְאֵת אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה בֶּן-יְהוֹאָשׁ בֶּן-אֲחַזְיָהוּ,
תָּפַשׂ יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל--בְּבֵית שָׁמֶשׁ;
ויבאו (וַיָּבֹא), יְרוּשָׁלִַם, וַיִּפְרֹץ בְּחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם
בְּשַׁעַר אֶפְרַיִם עַד-שַׁעַר הַפִּנָּה, אַרְבַּע מֵאוֹת אַמָּה.
וְלָקַח אֶת-כָּל-הַזָּהָב-וְהַכֶּסֶף
וְאֵת כָּל-הַכֵּלִים הַנִּמְצְאִים בֵּית-יְהוָה,
וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ,
אמציה נפל בשבי.
400 אמה (200 מטרים) מחומות ירושלים נפרצו.
סימן השפלה מובהק וידוע.
המקדש נבזז. וגם אוצרות המלך...
אוי לבושה. אוי לכלימה.
מתברר שהליגה למקומות עבודה זה לא גביע העולם...
אבל זה לא הסוף.
אמציה מטומטם ולכן אמציה ישלם.
וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו קֶשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם,
וַיָּנָס לָכִישָׁה.
וַיִּשְׁלְחוּ אַחֲרָיו לָכִישָׁה, וַיְמִתֻהוּ שָׁם.
אנשי ירושלים לא אהבו, בלשון המעטה,
את שיקול הדעת המוטעה של אמציה.
אמציה הביא על ירושלים חורבן וביזה –
אמציה צריך למות!
'מי יודע אלו עוד אסונות הדפוק הזה יביא עלינו?'.
אמציה ניסה לברוח.
אבל הקושרים היו נחושים וגילו דבקות במטרה.
הם רדפו אחריו והרגו אותו בלכיש.
הלקח מסיפור זה ברור:
בטחון עצמי מופרז וזלזול ביריב מוליכים לאסון.
(ההיסטוריה האנושית עמוסה לעייפה בדוגמאות).
ואתם האם אתם בעלי בטחון עצמי מופרז?
האם אתם מזלזלים ביריב?
בטחון עצמי הוא כמו תרופה.
במינון הנכון הוא מועיל.
אבל במינון נמוך או גבוה מידי – הוא גורם צרות.
בטחון עצמי גבוה מידי גורם לנו לזלזל
במי שעומד מולנו.
זלזול ביריב משבש את שיקול דעת,
וגורם לנו לנהוג באופן שגוי.
מציאת האיזון בין בטחון עצמי במינון הנכון
ויחס ראוי ליריב
(קל לכתוב קשה לבצע)
הא המפתח להתקדמות בחיים.
בזוגיות, משפחה, קריירה, לימודים והיכן לא?
(בתמונה: לא חוח, אבל בהחלט קוץ. תל ערד).
רוצים תכנים נוספים שמאירים את התנ"ך וההיסטוריה באור "מוחשי" ומעשי יותר?
רוצים להזמין סיורים מהנים ומעניינים ברחבי ארצנו המופלאה ואתריה ההיסטוריים?
רוצים להזמין הרצאות והדרכות לארגון, לקבוצה או לחברה שלכם?
כתבו לי בדואל חוזר או
לדואל ilan@ilanabc.co.il את הנייד שלכם
ואתקשר אליכם בהקדם –
או התקשרו עכשיו ל- 052-3464376
שלכם,
ד"ר אילן אבקסיס
סופר, היסטוריון ומומחה בינלאומי לתנ"ך ולמזרח קדום.
