משה נשלח להושיע את בני ישראל.
הוא פנה אל פרעה בנימוס:
"שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר".
פרעה לא התרשם, בלשון המעטה,
מהדרישה המוזרה הזו.
ההיפך!
"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, מֶלֶךְ מִצְרַיִם:
'לָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן,
תַּפְרִיעוּ אֶת-הָעָם מִמַּעֲשָׂיו?
לְכוּ, לְסִבְלֹתֵיכֶם!'".
'חברים יקרים,
אל תבלבלו את המח.
אל תפריעו לעם לעבוד.
גם אתם, לכו, לכו לעבוד!'.
פרעה הרהר בצמד המוזר הזה
ומסקנתו הייתה ברורה וחדה:
"וַיְצַו פַּרְעֹה, בַּיּוֹם הַהוּא,
אֶת-הַנֹּגְשִׂים בָּעָם, וְאֶת-שֹׁטְרָיו לֵאמֹר:
'לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם,
לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים--כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם.
הֵם, יֵלְכוּ, וְקֹשְׁשׁוּ לָהֶם, תֶּבֶן.
וְאֶת-מַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים
אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם,
תָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם--לֹא תִגְרְעוּ, מִמֶּנּוּ!'
לבני הבוץ עשויות מבוץ (כשמן כן הן),
בבוץ מערבבים קש כחומר מלכד
(כמו ביצה בעוגה למשל).
אם עד עכשיו בני ישראל רק ליבנו לבנים,
והתבן ניתן להם על ידי המצרים
(יעילות בעבודה וחסכון בזמן),
עתה הם גם ילבנו לבנים,
גם יאספו את התבן,
וגם יספקו את אותה המכסה בדיוק!
פרעה לא היה אכזר באופיו.
ההגיון שלו מאוד ברור:
כִּי-נִרְפִּים הֵם--עַל-כֵּן הֵם צֹעֲקִים לֵאמֹר
"נֵלְכָה נִזְבְּחָה לֵאלֹהֵינוּ".
תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל-הָאֲנָשִׁים,
וְיַעֲשׂוּ-בָהּ;
וְאַל-יִשְׁעוּ, בְּדִבְרֵי-שָׁקֶר".
'יש להם זמן מיותר לשטויות.
שיאספו גם תבן,
ושלא יבלבלו את המח בקשקושי שכל'.
שוטרי ישראל (העברים שפיקחו על העבודה)
היו במלכוד.
ברור שזו משימה קשה עד בלתי אפשרית.
ואכן, מכסת הלבנים נגרעה.
והתוצאה בהתאם:
"וַיֻּכּוּ, שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,
אֲשֶׁר-שָׂמוּ עֲלֵהֶם, נֹגְשֵׂי פַרְעֹה לֵאמֹר:
'מַדּוּעַ לֹא כִלִּיתֶם חָקְכֶם לִלְבֹּן,
כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם--גַּם-תְּמוֹל, גַּם-הַיּוֹם?"
הנוגשים המצרים היכו את השוטרים העברים
בשל אי עמידה במכסה.
לא נעים.
שוטרי ישראל התלוננו בנמרצות:
"וַיָּבֹאוּ, שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,
וַיִּצְעֲקוּ אֶל-פַּרְעֹה, לֵאמֹר:
'לָמָּה תַעֲשֶׂה כֹה, לַעֲבָדֶיךָ?
'תֶּבֶן, אֵין נִתָּן לַעֲבָדֶיךָ,
וּלְבֵנִים אֹמְרִים לָנוּ, "עֲשׂוּ!"
וְהִנֵּה עֲבָדֶיךָ מֻכִּים, וְחָטָאת עַמֶּךָ".
'פרעה היקר, בחייך!
זה לא מעשי.
זה לא אנושי.
אנחנו נענשים על לא עוול בכפנו!'.
פרעה לא התרשם במיוחד:
"וַיֹּאמֶר 'נִרְפִּים אַתֶּם, נִרְפִּים!
עַל-כֵּן אַתֶּם אֹמְרִים
"נֵלְכָה נִזְבְּחָה לַיהוָה"
וְעַתָּה לְכוּ עִבְדוּ!
וְתֶבֶן לֹא-יִנָּתֵן לָכֶם;
וְתֹכֶן לְבֵנִים, תִּתֵּנוּ.".
'יאללה יאללה.
אל תתבכיינו.
אתם נרפים ועצלים.
הראש שלכם מלא שטויות.
אין תבן!!!
שמחתי לעזור'.
שוטרי ישראל המאוכזבים יצאו מאת פרעה.
ומי צץ מולם לפתע?
"וַיִּפְגְּעוּ (פגשו) אֶת-מֹשֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן,
נִצָּבִים לִקְרָאתָם, בְּצֵאתָם, מֵאֵת פַּרְעֹה".
סדין אדום בעיני השור!
אלה שבגללם הם חטפו מכות!
"וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם 'יֵרֶא יְהוָה עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט!
אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת-רֵיחֵנוּ,
בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו,
לָתֶת-חֶרֶב בְּיָדָם, לְהָרְגֵנוּ".
'בגללכם! בגללכם אנחנו סובלים.
אתם! אתם נתתם למצרים סיבה להכות אותנו.
בגללכם יהרגו אותנו!'.
הלקח מסיפור זה ברור:
הדרך לגיהנום רצופה כוונת טובות.
ואתם האם אתם מבינים שכוונות טובות אינן מספיקות?
משה ואהרון באו עם המון כוונות טובות.
אך הם לא התחשבו באינטרסים של פרעה.
ברוב המקרים אנו מתכוונים לטוב.
הבעיה היא שכמעט תמיד זה לא תלוי רק בנו.
הכוונות הטובות שלנו פוגשות אנשים אחרים.
ולא תמיד הכוונות שלהם תואמות את שלנו.
לצד השני יש כוונת, רצונות ואינטרסים משל עצמו.
לפעמים הכוונה הטובה שלנו מולידה תוצאה הפוכה מהרצוי.
הצד השני מגיב לכוונות שלנו בדרכים שונות.
לא פעם שכרנו יוצא בהפסדנו.
כוונה טובה היא חשובה,
אבל חשוב לזכור שאין זה מספיק.
לצד השני יש אינטרסים וכוונות משל עצמו.
אם נשכיל להבין את השפעת כוונותינו על הצד השני –
נגדיל את הסיכוי לממש את הכוונה.
(בתמונה: קש).
אנא שתפו והמליצו על הדיוורים שלי. תודה.
צפו בסדרת הרשת החדשה שלי: חגבים
האם תרצו תכנים נוספים שמאירים את התנ"ך וההיסטוריה באור מוחשי ומעשי יותר?
או אולי תחפצו ליטול חלק בסיורים הסדירים שלי?
או שמא תבקשו להזמין סיורי איכות מהנים ומעניינים ברחבי ארצנו המופלאה ואתריה ההיסטוריים?
כמובן שתמיד כדאי להזמין הרצאות והדרכות לארגון, לקבוצה או לחברה שלכם!
והכי מומלץ לעשות מנוי לאתר שלי!
)למנויי האתר יש הנחה בסיורים!!!)
כתבו לי בדואל חוזר או לדואל ilan@ilanabc.co.il את הנייד שלכם
ואתקשר אליכם בהקדם –
או התקשרו עכשיו ל- 052-3464376
שלכם,
ד"ר אילן אבקסיס
סופר, היסטוריון, מורה דרך מוסמך ומומחה בינלאומי לתנ"ך ולמזרח קדום.
