Skip to content

הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו – אחאב ונבות

אחאב רצה את כרם נבות.

הוא הציע לנבות הצעה.

"תְּנָה-לִּי אֶת-כַּרְמְךָ

וִיהִי-לִי לְגַן-יָרָק,

כִּי הוּא קָרוֹב אֵצֶל בֵּיתִי,

וְאֶתְּנָה לְךָ תַּחְתָּיו,

כֶּרֶם טוֹב מִמֶּנּוּ;

אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ,

אֶתְּנָה-לְךָ כֶסֶף מְחִיר זֶה".

'נבות שומע,

הכרם שלך יושב במיקום מעולה.

אני מתכנן פינוי בינוי.

מכרם לגן ירק.

הכרם שלך ממש צמוד אלי.

אני אתן לך כרם

במיקום עוד יותר טוב.

הטרואר שלך יטוס –

הלקוחות שלך יעופו על זה.

או אם אתה מעדיף

אז מחיר מחירון.

אני לא מתמקח בכלל'.

נבות לא התלהב.

"חָלִילָה לִּי מֵיְהוָה,

מִתִּתִּי אֶת-נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ".

'אוי ואבוי!

חס וחלילה לי מה'.

אסור!!!

אסור לי לתת את נחלת אבותיי לך'.

אחאב לא אהב את התשובה.

בלשון המעטה.

אבל הוא כפוף לחוק.

הוא לא יכול סתם כך

לקחת את הכרם.

בראשו הוא שחזר את תשובת נבות

"לֹא-אֶתֵּן לְךָ אֶת-נַחֲלַת אֲבוֹתָי".

ה' נעלם.

זה כבר לא ענין דתי.

ה-לְךָ זז קדימה.

לך לא אתן.

אבל למישהו אחר – אולי...

רק נחלת האבות נשארה.

עכשיו זה כבר ענין אישי.

אחאב שקע בדכאון עמוק יותר.

"וַיִּשְׁכַּב, עַל-מִטָּתוֹ,

וַיַּסֵּב אֶת-פָּנָיו,

וְלֹא-אָכַל לָחֶם ".

איזבל ראתה את בעלה האהוב

במצב לא משהו.

היא תהתה לפשר המצב.

אחאב סיפר לה

על השתלשלות האירועים.

"כִּי-אֲדַבֵּר אֶל-נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי

וָאֹמַר לוֹ: 'תְּנָה-לִּי אֶת-כַּרְמְךָ בְּכֶסֶף,

אוֹ אִם-חָפֵץ אַתָּה,

אֶתְּנָה-לְךָ כֶרֶם תַּחְתָּיו';

וַיֹּאמֶר: 'לֹא-אֶתֵּן לְךָ אֶת-כַּרְמִי!'"

גרסה שלישית של האירוע.

'דיברתי איתו.

הצעתי לו מחיר מחירון.

הצעתי לו כרם חלופי.

אבל הוא, את יודעת מה

הוא אמר לי?

"לא אתן לך את הכרם"'.

ה' שהופיע בגרסה הראשונה –

נפקד גם כאן.

נחלת האבות, שעוד נזכרה

בגרסה השניה –

נעלמה לחלוטין.

מה נשאר?

אחאב הנדיב

הציע כסף טוב.

אחרי זה הוא הציע

כרם כלשהו

(לא טוב יותר.

אחאב לא יצטייר פראייר בעיני איזבל),

אבל השכן המעצבן בשרירות לבו

סירב. פשוט סירב.

ועוד סירוב אישי!

הסוף ידוע.

לאחר הצגת דברים כזו

חמת איזבל בערה בה.

היא כבר דאגה

לחסל את המנוול.

הלקח מסיפור זה ברור.

הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו הוא החשוב מכל.

 

ואתם האם אתם יודעים לספר לעצמכם את הסיפור הנכון?

האם אתם מבינים שסיפור לא נכון עלול להביא לתוצאות גרועות?

 

החיים עוטפים אותנו באירועים ועימותים שונים.

לחלקם יש השפעה מתמשכת.

לאחר אירוע חשוב או עימות אנחנו מספרים לעצמנו,

וגם לאחרים,

את הסיפור של מה שקרה.

באופן טבעי אנחנו מספרים מנקודת המבט שלנו.

אנחנו מפרשים את הנתונים לאור

השקפת העולם והצרכים שלנו.

זה בסדר גמור.

כך אנו בנויים.

הבעיה מתחילה כאשר

אנו משמיטים או משנים

עובדות מהותיות כדי שהסיפור יתאים לנו.

(לשאלה 'מהי עובדה מהותית'?

אין תשובה מוסכמת למרבה הצער).

אבל למציאות יש נטיה מעצבנת.

להיצמד לעובדות.

אם הסיפור שלנו יתעלם מהעבודות המהותיות –

המציאות תזכיר לנו אותן.

(בתמונה: מבט מתל יזרעאל).

נגישות
How can I help you?