Skip to content

זבנג ולא גמרנו – חורבן נינוה

סנחריב מלך אשור

שלט גם על בבל.

הוא מינה את אחד מבניו,

בעל השם החינני,

אשור נדין שומי

להיות שליט בבל מטעמו.

הבבלים לא הבינו מה טוב להם,

מרדו באשור (בעזרת עילם)

והסגירו את אשור נדין שומי לעילמים.

לא ברור מה עלה בגורלו

של אשור נדין שומי.

כפי הנראה הוא הוצא להורג.

סנחריב הזועם על הפגיעה בבנו

עלה על בבל, צר עליה וכבש אותה.

בזעמו כי רב הוא החליט לנקוט בצעד חריג.

הוא הרס את העיר לחלוטין.

כולל את מקדשיה החשובים.

בין היתר הוא  הטה את נהר הפרת,

שלגדותיו שכנה העיר בבל.

נהר הפרת הציף עתה את העיר.

כיון שרוב העיר נבנתה מלבני בוץ

(כמקובל בתרבויות נהר)

הרי העיר התמוססה במים

והפכה לביצה גדולה.

הריסת בבל עוררה תדהמה וזעזוע.

אנשי מסופוטמיה הקודמים

ראו בבבל את אחד ממרכזי

התרבות והדת החשובים ביותר.

אילו אל קעידה היה הופך

בתשעה בספטמבר 2001

את ניו יורק לעפר ואפר,

היינו נדהמים פחות מאנשי קדם

שעמדו מול חורבן בבל.

רצח סנחריב על ידי בנו

נתפס כעונש על הריסת בבל.

אסרחדון, בנו ויורשו של סנחריב,

נהג בניגוד למדיניות אביו,

וקומם את בבל מהריסותיה.

השנים חלפו וכוחם של האשורים פחת.

כחם של הבבלים לעומת זאת עלה וגבר.

בסופו של דבר יצא המלך הבבלי,

העונה לשם הנאה, נבולפאסר למלחמה

נגד האימפריה האשורית.

בסדרת קרבות הוא כבש נתח אחרי נתח.

לבסוף הגיעה שעת נקם ושילם.

הבבלים תקפו את נינוה

בירת האימפריה האשורית.

"שנה 14 (612 לפה"ס)

[  ל]פני נינוה  [חנו].

מחודש סיון עד חודש אב

משך שלושה [חודשים]

תקפו קשה את העיר.

בחודש אב... הנחיתו [מכה]

כבדה מאוד על רוב [האוכלוסייה]...

 שללו שלל רב מן העיר והמקדש

את העיר [הפכו] לתל חור[בות]..."

נפילת נינוה עוררה הדים גדולים.

מאוד גדולים.

מאוד מאוד גדולים.

כאלה גדולים

עד שספר שלם בתנ"ך

הוקדש לנפילת נינוה.

ספר נחום.

שם בין הפסוקים מסתתר

מידע מרתק על חורבן נינוה.

נינוה עצמה שוכנת

במפגש נהר החוסר ונהר החידקל.

הבבלים לא עמדו בפיתוי.

וכך כתב נחום על נינוה:

"שַׁעֲרֵי הַנְּהָרוֹת, נִפְתָּחוּ;

וְהַהֵיכָל (ארמון), נָמוֹג...

וְנִינְוֵה כִבְרֵכַת-מַיִם, מִימֵי הִיא".

הבבלים הטו את מימי הנהרות

ונינוה הפכה לבריכה מים.

ממש כמו בבל.

נקמה היא מאכל שאוכלים אותו קר.

הלקח מסיפור זה ברור:

נשק יום הדין פועל בשני הכיוונים.

 

ואתם האם אתם מבינים ש'נשק יום הדין' עלול לחזור אליכם?

האם אתם מבינים שהעולם סובב ומי שמושפל היום –  ינשא מחר?

 

בחיים אנו ניצבים מול אתגרים רבים.

לפעמים קיים הפיתוי לפתור את הבעיה

ב'זבנג וגמרנו'.

לפעמים זה אפילו מצליח.

אבל לא פעם אין

'זבנג וגמרנו'.

הצד השני יתאושש.

יתאושש, ילמד, ויהיה חדור נקם.

לפני צעד סופני,

בסגנון זבנג וגמרנו,

חשוב לשקול את האפשרות,

ולהבין את המשמעות,

שבעתיד (שיגיע מהר משנדמה לנו)

אותו צעד בדיוק יופנה כלפינו.

(בתמונה: דגם חדר הכס של סנחריב.

מוזיאון ארצות המקרא).

נגישות
How can I help you?