Skip to content

זה לא תלוי רק בנו – יהודה המקבי

אנטיוכוס הרביעי אפיפנס,

המלך הסלווקי,

הטיל גזרות דת.

התגובה היהודית הייתה

מרד בראשות מתתיהו.

זמן קצר לאחר פרוץ המרד

מתתיהו נלקח לבית עולמו.

הוא הוחלף ע"י בנו השני

יהודה המקבי (או המכבי.

שתי האפשרויות קבילות).

למרות הנסיונות הסלווקים

החוזרים והנשנים לדכא את המרד

יהודה הלך מחיל אל חיל.

בסדרת קרבות הוא נצח

ברוב הפעמים את הצבא הסלווקי.

(ראוי לציין כי רק חלק קטן

מהצבא נשלח ליהודה.

עיקר כוחו ועוצמתו של הצבא

היו במזרח, במלחמה מול הפרתים).

לאחר קרב אמאוס הייתה

נסיגה מסוימת מגזרות הדת.

אך העבודה הזרה בבית המקדש

נותרה על כנה,

ולכן יהודה המשיך.

לאחר קרב בית צור

הגיעה הצעה טובה יותר.

אבל המו"מ נקטע באיבו.

ליסיאס המצביא הסלווקי

עזב את האזור וחזר

במהירות לאנטיוכיה הבירה.

המלך אנטיוכוס הרביעי

נהרג בעת מסע מלחמה במזרח.

וחובה לדאוג לאינטרסים בעיר הבירה.

יהודה ניצל את נסיגת ליסיאס

הגיע לירושלים, שחרר את רובה

השתלט על המקדש, וטיהר אותו.

טיהור שיצר את חג החנוכה.

עדיין הייתה עצם אחת בגרון הירושלמי.

מצודת החקרה.

סמל השליטה הסלווקית ביהודה.

אנטיוכוס החמישי (שהחליף את אביו)

יכול היה להסכין עם טיהור המקדש.

אבל ויתור על החקרה,

סמל השלטון, היה יותר מידי.

כח צבאי נוסף יצא לכיוון ירושלים.

בקרב בית זכריה

(שם נפל הפיל על אלעזר)

ספג יהודה מפלה

והצבא הסלווקי צר על ירושלים.

גם הפעם צרות מבית

גרמו להפסקת המצור.

תככים ומזימות באנטיוכיה

הביאו למשא ומתן.

ההסכם כלל

את הריסת ביצורי הר הבית,

הוצאתו להורג של מנלאוס

הכהן הגדול המתייוון

(ומינוי כהן מתיוון אחר תחתיו),

והכרה ביהודה כאיש החזק בארץ יהודה.

בנוסף אנטיוכוס החמישי

ביטל את כל גזירות הדת של אביו.

יהודה השיג במלואן את מטרות המרד.

ביטול מוחלט של גזירות הדת

והחזרת האוטונומיה הדתית של היהודים.

בשום שלב לא דובר על עצמאות

לארץ יהודה.

המרד גם לא ניסה כלל להשיג עצמאות.

פה יכול היה הסיפור להסתיים,

וחנוכה היה מצוין כיום טוב ותו לא.

ולא כחג שלם הנמשך שמונה ימים.

למרבה הצער קיום ההסכם

היה תלוי במעמדו

של אנטיוכוס החמישי.

וזה, מה לעשות, היה רופף.

דודו היקר דמטריוס

ברח מרומא (שם היה בן ערובה),

ארגן את תומכיו,

השתלט על הכס,

והוציא להורג את אנטיוכוס אחיינו.

דמטריוס לא אהב את

'הסכם הכניעה' עם יהודה.

הוא חידש את המלחמה

ואילץ את יהודה

להמשיך ולהלחם.

יהודה עשה הכל נכון.

אבל זה לא היה תלוי רק בו.

הלקח מסיפור זה הוא ברור:

לא הכל תלוי בנו.

 

ואתם האם אתם מבנים שלא הכל תלוי בכם?

האם אתם לוקחים בחשבון שהצד השני יכול לשנות את דעתו?

 

אנחנו משתדלים לנקוט בצעדים

הכי טובים הכי חכמים והכי מועילים.

(משתדלים. לא בהכרח מצליחים).

חלק מהצעדים תלוי בנו.

חלקם תלוי באחרים.

אנחנו יכולים לנקוט בכל הצעדים הנכונים.

צעדים שהם דוגמה ומופת,

ושנלקחו מספרי הלימוד

לצעדים נכונים.

אבל לא פעם

הצעד שלנו משפיע ובעיקר מושפע מאחרים.

והם, מה לעשות. לא פועלים באופן

שייטיב עמנו דווקא.

יש לה שיקולים משלהם.

לפעמים טובים לפעמים רעים.

אבל זה שלהם.

אם נשכיל להבין

שלא הכל בידיים שלנו,

שלא הכל תלוי בנו,

וניקח בחשבון צעדים 'משונים'

של הצד השני –

אז כשזה יקרה נוכל להתמודד

טוב יותר עם ההשלכות

של מעשי הצד השני.

(בתמונה: דמטריוס הא' מפר ההסכם).

נגישות
How can I help you?