חישוב נכון תוצאה שגויה – צדקיהו ונבוכנדאצר

יהויקים מלך יהודה מרד בבבל.

נבוכדנאצר עלה על ירושלים

וצר עליה.

במהלך המצור יהויקים מת.

בנו ויורשו יהויכין

נכנע לבבלים

ויצא לגלות.

במקומו מינה נבוכדנאצר

את מתניה אחי יהויקים.

ושינה את שמו לצדקיהו.

צדקיהו היה 'ילד טוב ירושלים'

עד שמרד בבבלים.

אבל הוא לא מרד סתם כך.

הוא הבין שעל מנת שהמרד יצליח

צריך להתכונן כראוי.

והכנות ראויות דורשות זמן

(בניית ביצורים, אגירת מזון וכו').

הבעיה היא שהכנות למרד

הן דבר שקשה להסתיר אותו.

נציג מלך בבל עלול לשאול:

'זו חומה שאתה  בונה שם

או שאתה שמח לראות אותי?'

ברור לצדקיהו שזמן הוא שם המשחק.

צדקיהו ידע לחשב

חישובי זמן ומרחב.

צבא אימפריאלי הצועד

מבבל לירושלים

יזדקק לחודשיים בערך.

הנחת יסוד נוספת היא,

שעונת המלחמות היא

מניסן עד אלול

פחות או יותר.

צבאות לא אוהבים להילחם בחורף.

גשם, בוץ, קור, קשיי אספקה,

הצורך לחמם את האוהלים וכו'.

מלחמות מתחילות באביב

(מה שקרוי בתנ"ך 'צאת המלכים'

או 'תשובת השנה').

באביב מזג האויר משתפר

היבולים מבשילים,

והצבא המתקדם יכול

להתבסס על מה שיש בשטח.

באלול סוגרים את העונה

וחוזרים למחנות החורף.

בהינתן עובדות יסוד אלה

צדקיהו מרד, ככל הנראה

בסוף אלול או תחילת תשרי.

הוא הניח שחצי שנה בה לא נלחמים

(עונת החורף)  ועוד חודשיים מסע

והנה כבר יש לו מאלול ועד אייר.

שמונה חודשי הכנות לפחות.

שמונה חודשים בהם ניתן

לחזק את הביצורים, לאגור מזון,

לשלוח משלחות דיפלומטיות,

לייצר כלי נשק רבים וכיוצא בזה.

צבא הצועד מבבל לירושלים

יזדקק לחודשים בערך.

כבר אמרנו.

אבל הידיעה על המרד תעשה את דרכה

מירושלים לבבל תוך ימים ספורים.

נבוכדנאצר קיבל את הידיעה במהלך תשרי.

גם הוא הבין שהזמן הוא הדבר הקריטי.

לכאורה הוא תקוע חצי שנה

בלי יכולת להניע את הצבא.

צדקיהו שקל שיקולים של ממלכה קטנה.

אבל נבוכדנאצר שקל שיקולים של מעצמה.

הוא הבין שאין לו זמן מיותר

להעניק לצדקיהו כמתנה.

הוא אימפריה! והוא יגיב

מהר, חזק ובאופן אלגנטי.

דיכוי המרד ביהודה הוא ענין חיוני עבורו.

כל עיני האימפריה נשואות אל ירושלים.

בירושלים יוכרע גורל האימפריה.

שקט ושלווה או מרידות תכופות.

אחת הדרכים להראות עוצמה

היא לפעול בניגוד להגיון המקובל.

בסגנון 'בעל הבית השתגע'.

'צדקיהו חשב שבחורף אני לא זז,

אז הוא טעה!

אני כזו אימפריה חזקה, שגם בחורף

אני יודע להזיז את הצבא שלי!!!'.

וכך היה.

נבוכדנאצר ארגן את הצבא,

ושבועות ספורים לאחר

קבלת הידיעה על המרד,

הוא יצא לדרך.

נבוכדנאצר יצא לדרך

בסוף תשרי או תחילת מרחשוון.

לכל המאוחר.

ובעשרה בטבת הוא הופיע

מול חומות ירושלים.

צדקיהו הנדהם עמד מול שוקת שבורה.

תחת שמונה חודשי הכנות

היו לו בפועל שלושה חודשים.

הביצורים לא הושלמו,

המזון לא נאגר די צורכו,

המשלחות הדיפלומטיות טרם חזרו,

או שעוד לא יצאו כלל.

כל החישובים התבררו כשגויים.

הסוף ידוע.

לאחר מצור ארוך חרבה ירושלים,

חרב בית המקדש הראשון,

והעם יצא לגלות בבל.

הלקח מסיפור זה ברור:

חשוב להתחשב ולחשוב כמו הצד השני!

ואתם האם אתם יודעים לחשוב כמו הצד השני?

האם אתם מבינים שהמשוואה שלכם מכילה פרמטרים ממקור חיצוני?

 

לא פעם אנחנו עומדים לצעוד צעד חשוב.

צעד שישפיע על גורמים נוספים.

לפעמים הגורמים הללו לא נלהבים מהשלכות

הצעד שלנו עליהם. והם יגיבו.

תגובתם הצפויה צריכה להילקח בחשבון

טרם ביצוע הצעד.

אם נתעלם או נזלזל בתגובתם –

 התוצאה עלולה להיות כואבת

(לא כמו חורבן ירושלים, אבל בהחלט כואבת).

אם נשכיל להבין את מכלול השיקולים

והאינטרסים של הצד השני,

ולהתחשב בהם בעת עשיית הצעד

נגדיל את סיכוי הצלחתו.

אילו צדקיהו היה מבין

את שיקולי שליט האימפריה

אפשר שלא היה מורד בעת ההיא.

אולי הוא היה קושר קשרים דיפלומטים

בצנעה ולאורך זמן.

המזון היה נאגר לאטו.

הנשק היה נצבר בצנעה.

איסוף חומרי הבנין היה מתבצע בנחת.

אולי מישהו אחר היה מורד,

ואז צדקיהו היה מנצל את שעת הרצון,

כשהצבא האימפריאלי מרותק לחזית אחרת

ומורד בסיכויי הצלחה טובים יותר.

אבל הוא לא שקל את השיקולים הללו.

חבל.

(בתמונה: חומת ירושלים מימי בית ראשון בחפירות הקישלה).