שכם אנס את דינה.
שכם רצה את דינה.
חמור ושכם בנו
ניהלו משא ומתן עם יעקב ובניו.
בני יעקב קלטו את להיטות שכם
ודרשו מחיר כבד במיוחד.
בתמורה לחתונת דינה ושכם,
ובהמשך נישואים הדדיים
בין אנשי שכם למשפחת יעקב,
אנשי שכם נדרשים לעבור מילה.
עסק כואב לכל הדעות.
בשל להיטות שכם אחר דינה:
"וַיִּיטְבוּ דִבְרֵיהֶם, בְּעֵינֵי חֲמוֹר,
וּבְעֵינֵי, שְׁכֶם בֶּן-חֲמוֹר".
חמור ושכם הסכימו לעסקה.
שכם לא בזבז זמן.
"וְלֹא-אֵחַר הַנַּעַר לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר,
כִּי חָפֵץ בְּבַת-יַעֲקֹב;
וְהוּא נִכְבָּד, מִכֹּל בֵּית אָבִיו.
וַיָּבֹא חֲמוֹר וּשְׁכֶם בְּנוֹ,
אֶל-שַׁעַר עִירָם;
וַיְדַבְּרוּ אֶל-אַנְשֵׁי עִירָם, לֵאמֹר:".
שכם וחמור אביו
הלכו אל שער העיר,
מקום המפגש המקובל,
והציעו את ההצעה.
"הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה שְׁלֵמִים הֵם אִתָּנוּ,
וְיֵשְׁבוּ בָאָרֶץ וְיִסְחֲרוּ אֹתָהּ,
וְהָאָרֶץ הִנֵּה רַחֲבַת-יָדַיִם, לִפְנֵיהֶם;
אֶת-בְּנֹתָם נִקַּח-לָנוּ לְנָשִׁים,
וְאֶת-בְּנֹתֵינוּ נִתֵּן לָהֶם".
'שומעים חברים,
המוזרים האלה שהגיעו לא מזמן
הם דווקא אחלה.
דיברנו איתם.
הם בצד שלנו.
הם רוצים לשבת ולסחור.
כדי להראות כמה הם בצד שלנו
הם מוכנים שנתחתן עם הבנות שלהם.
ואנחנו ניתן את הבנות שלנו להם.
הוגן בסך הכל'.
חמור הציג את הגזר הראשון.
סחר, כלכלה פורחת ונישואים הדדיים.
עסקה טובה יש להודות.
אבל יש מחיר.
"אַךְ-בְּזֹאת יֵאֹתוּ לָנוּ הָאֲנָשִׁים,
לָשֶׁבֶת אִתָּנוּ--לִהְיוֹת, לְעַם אֶחָד:
בְּהִמּוֹל לָנוּ כָּל-זָכָר,
כַּאֲשֶׁר הֵם נִמֹּלִים".
'רק ענין קטן אחד.
המוזרים הללו הם נימולים.
הם מתעקשים שגם אנחנו נהיה.
אחרת זה לא יקרה'.
אנשי שכם קימטו את מצחם.
'מה, עצם הנישואים ההדדיים
אינו מספיק?
אנחנו צריכים להסיר את הערלה?!
זה כואב!!!'
על מנת לרכך את המקל
הוסיף חמור עוד גזר גדול.
"מִקְנֵהֶם וְקִנְיָנָם וְכָל-בְּהֶמְתָּם,
הֲלוֹא לָנוּ הֵם;
אַךְ נֵאוֹתָה לָהֶם
וְיֵשְׁבוּ אִתָּנוּ".
'נכון שזה עלול להיות קצת לא נעים.
אבל היי, כל הרכוש שלהם
יגיע אלינו.
המקנה, הרכוש והבהמות.
הם היו רועי צאן בחרן.
ראיתי את העדרים העצומים שלהם.
הכל יהיה שלנו. שלנו!!!
אם רק נסיר את העורלה.
מה, לא שווה?'
בהחלט שווה.
"וַיִּשְׁמְעוּ אֶל-חֲמוֹר וְאֶל-שְׁכֶם בְּנוֹ,
כָּל-יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ;
וַיִּמֹּלוּ, כָּל-זָכָר--כָּל-יֹצְאֵי, שַׁעַר עִירוֹ".
הסוף ידוע.
אנשי שכם ניזוקו
(המשך הסיפור בדיוור הבא).
הלקח מסיפור זה ברור:
כדאי לעטוף את המקל בהרבה גזרים.
ואתם, האם אתם יודעים לעטוף את המקל בגזרים?
האם אתם יודעים להציג את הדברים בסיומת חיובית?
לא פעם אנו נדרשים לבצע מטלה לא נעימה.
לפעמים מישהו אחר צריך לבצע את המטלה.
ואנו אלה שצריכים לשכנע אותו.
לפעמים זה פשוט
(בארגונים היררכיים למשל).
אבל לפעמים ממש לא.
במקרה כזה יש נטיה
לעטוף את הרע במשהו טוב.
כל הורה שניסה לשכנע את ילדיו
לקחת תרופה כלשהי
מכיר את כמות המתוק לפני
ו/או אחרי התרופה
(או כלב שצריך כדור כלשהו).
גם חמור עטף את הגלולה המרה
בהרבה מתוק (חתונה ורכוש).
כך הצעת חמור ושכם התקבלה.
אם נשכיל לעטוף את הרע בהרבה טוב
- הסיכוי שהרע יחליק בגרון
יגדל משמעותית.
(בתמונה: גלולה).
