בני ישראל יצאו זה עתה ממצרים.
פרעה, שהיה זקוק למכת בכורות
על מנת לשחררם אותם, התחרט.
"וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו, אֶל-הָעָם,
וַיֹּאמְרוּ: 'מַה-זֹּאת עָשִׂינוּ?
כִּי-שִׁלַּחְנוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ'".
פרעה, בחור מעשי, לא התמהמה:
"וַיֶּאְסֹר, אֶת-רִכְבּוֹ; וְאֶת-עַמּוֹ, לָקַח עִמּוֹ.
וַיִּקַּח, שֵׁשׁ-מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר (מובחר),
וְכֹל, רֶכֶב מִצְרָיִם; וְשָׁלִשִׁם, עַל-כֻּלּוֹ".
השיקול של פרעה היה פשוט.
הוא במרכבות מהירות
ובני ישראל הולכים ברגל לאט.
איזה סיכוי יש להם?
בני ישראל שזה עתה יצאו ממצרים
הבחינו שמשהו קורה.
"וּפַרְעֹה, הִקְרִיב (התקרב);
וַיִּשְׂאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-עֵינֵיהֶם
וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם!!!
וַיִּירְאוּ (פחדו) מְאֹד".
גם בני ישראל הבינו שאין להם סיכוי.
מה עושים?
ה' הסביר למשה מה בדיוק צריך לעשות:
"וְאַתָּה הָרֵם אֶת-מַטְּךָ,
וּנְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַיָּם--וּבְקָעֵהוּ".
'משה היקר, אתה צריך להניף
את המטה, לנטות אותו על הים
והים כבר ייבקע.
סגרתי לך את הפינה'.
אבל זה לא כזה פשוט.
בניגוד למה שרואים בסרטים
בקיעת הים לא הייתה מעשה של מה בכך.
ים רציני כמו ים סוף
(שאינו מה שאנו מכנים 'ים סוף')
היא ענין מורכב, רציני
ובעיקר דורש זמן.
משה צריך להרוויח את הזמן הנדרש,
כשהמצרים ממש ממש
אבל ממש קרובים.
מה עושים?
"וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים,
הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל,
וַיֵּלֶךְ, מֵאַחֲרֵיהֶם;
וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן, מִפְּנֵיהֶם,
וַיַּעֲמֹד, מֵאַחֲרֵיהֶם.
וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם,
וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל,
וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ, וַיָּאֶר אֶת-הַלָּיְלָה;
וְלֹא-קָרַב זֶה אֶל-זֶה, כָּל-הַלָּיְלָה".
עמוד הענן שהנחה את בני ישראל
והיה לפניהם - עבר אחורה.
העמוד חצץ בין בני ישראל למצרים.
ההפרדה נמשכה כל הלילה.
משה לא בזבז זמן,
וכבר בתחילת הלילה:
"וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, עַל-הַיָּם".
משה נטה את ידו על הים.
מפה אלהים לקח את זה הלאה.
"וַיּוֹלֶךְ יְהוָה אֶת-הַיָּם
בְּרוּחַ קָדִים (מזרחית) עַזָּה
כָּל-הַלַּיְלָה (!!!),
וַיָּשֶׂם אֶת-הַיָּם לֶחָרָבָה; וַיִּבָּקְעוּ, הַמָּיִם".
ה' הוליך רוח מזרחית (חמה מן הסתם)
שכל הלילה (!) נשבה ונשפה על ים סוף.
[מעניין לציין שהשרש نشف
(נשף) בערבית משמעו יבש]
עם בוקר הרוח סיימה את פעולתה,
הים התייבש והמים למעשה נבקעו.
אז ורק אז:
"וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה;
וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה, מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם".
ההמשך ידוע,
ה' הסיר את החציצה בין המצרים לבין בני ישראל.
פרעה ופרשיו מיהרו להיכנס למלכודת.
"וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ עַל-הַיָּם...
וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם, וַיְכַסּוּ אֶת-הָרֶכֶב וְאֶת-הַפָּרָשִׁים,
לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה, הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם:
לֹא-נִשְׁאַר בָּהֶם, עַד-אֶחָד".
הלקח מסיפור זה ברור.
תהליכים דורשים זמן.
ואתם, האם אתם מבינים שתהליכים דורשים זמן?
האם אתם נותנים לתהליך את הזמן שלו?
החיים המודרניים מושכים אותנו אל הכאן והעכשיו.
מהיר, מיידי, עכשיו.
מהיר ומיידי הפך לשם נרדף לאיכות ושירות יעיל.
אולם אין תמיד זה נכון.
במקרים רבים אין מדובר באירוע אלא בתהליך.
ותהליך אורך זמן.
לא במקרה המילה 'תהליך' מתארת את הענין.
לא 'תמהיר', לא 'תזריז', לא 'תחפיז',
זמן שנדרש לבניה, להבשלה, לגדילה.
למעשה, כמעט הכל הוא תהליך.
מזון מהיר למשל הוא קצה התהליך.
מישהו עשה עבורנו את כל התהליך
(רכישה, הכנה, בישול, אריזה והגשה).
אנחנו פוגשים את התהליך רק בסוף,
ונוטים לשכוח שאנו ממירים זמן בכסף.
אם נשכיל להבין שהחיים הם סדרת תהליכים
(מקבילים וטוריים כאחד),
נבין שדברים צורכים זמן
ונשכיל לתכנן מראש –
נקדם את עצמנו בכל תחומי החיים.
(בתמונה: חציית ים סוף. תמשיח קיר מדורה אירופוס אשר בסוריה. מאה שלישית לספירה
מאת: made by photographer Becklectic - https/www.flickrcomphotos/becklectic85324990/, נחלת הכלל, https:commons.wikimediaorg/w/indexphp?curid=1352343).
אשמח לשיתופים והמלצה על הדיוורים שלי 🙂
האם תרצו תכנים נוספים שמאירים את התנ"ך וההיסטוריה באור מוחשי ומעשי יותר?
או אולי תחפצו ליטול חלק בסיורים הסדירים שלי?
או שמא תבקשו להזמין סיורי איכות מהנים ומעניינים ברחבי ארצנו המופלאה ואתריה ההיסטוריים?
כמובן שתמיד כדאי להזמין הרצאות והדרכות לארגון, לקבוצה או לחברה שלכם!
והכי מומלץ לעשות מנוי לאתר שלי!
(למנויי האתר יש הנחה בסיורים!!!)
כתבו לי בדואל חוזר או לדואל ilan@ilanabc.co.il את הנייד שלכם
ואתקשר אליכם בהקדם –
או התקשרו עכשיו ל- 052-3464376
שלכם,
ד"ר אילן אבקסיס
סופר, היסטוריון, מורה דרך מוסמך ומומחה בינלאומי לתנ"ך ולמזרח קדום.
