רפורמת יאשיהו היא אולי המעשה המשפיע ביותר על דת ישראל מעולם.
בפרק זה (ראשון מתוך שלושה) נדום ברקע לרפורמה ובמהלכים שקדמו לה.
האזנה נעימה 🙂
קריאה
לא אגזים אם אומר שרפורמת יאשיהו היא האירוע המשפיע ביותר על תולדות דת ישראל. למעשה, העובדה שאני מדבר אליכם, כאן היום, בארץ ישראל, בעברית, היא בראש ובראשונה בזכות רפורמת יאשיהו. אילולי רפורמת יאשיהו, ספק אם היה כיום עם ישראל. אילולי הרפורמה, היחידים שהיו יודעים שהיה עם כזה זה שנקרא 'ישראל' הם חוקרי המזרח הקדום, שהיו כותבים מאמרים על קבוצה אתנית שהתקיימה בין המאות ה-12 וה-6 לפני הספירה, וסופה שנטמעה בעולם ההלניסטי. הנצרות לא הייתה נוצרת בכלל. לפחות לא במתכונתה הנוכחית, בטח ובטח שלא בארץ ישראל. האיסלם היה נראה אחרת לחלוטין. אני יודע שפי חתם על המחאות רבות, ומי שחתם הוא זה שיפרע את ההמחאות הללו בסוף הפרק.
בטרם אתאר את הרקע לרפורמת יאשיהו אסביר מהי הרפורמה הזו. רפורמה היא מילה ממקור לטיני שמשמעה 'צורה חדשה'. מקובל להגדיר רפורמה כשינוי הדרגתי ושיטתי של הסדר הישן. בניגוד למהפכה שהיא שינוי מהיר, ולא תמיד מתוכנן. לפי זה לא מדובר ברפורמת יאשיהו אלא במהפכת יאשיהו. אבל כיון שהמונח 'רפורמת יאשיהו' כבר השתרש במחקר, נשאר עם מונח שגוי זה.
באומרנו 'רפורמת יאשיהו' אנו מתכוונים לתהליך בו רוכז פולחן ה' רק במקום אחד. אם עד ימי יאשיהו ניתן היה לעבוד את ה', כלומר להקריב לו קרבנות, בכל מקום ואתר, הרי שלאחר הרפורמה מותר להקריב לה' קרבנות רק במקום אחד מסוים.
בארץ ישראל היו מספר אתרי קודש. אתרים שהתקדשו בשל התגלות האל לאחד מאבות או גיבורי האומה, או שאחד מאבות האומה הקים שם מזבח לאל. למשל, אלהים התגלה ליעקב (ציטוט): וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה. יא וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם, כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ, וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו; וַיִּשְׁכַּב, בַּמָּקוֹם הַהוּא. יב וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ... דלגתי קצת טז וַיִּיקַץ יַעֲקֹב, מִשְּׁנָתוֹ, וַיֹּאמֶר, אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְאָנֹכִי, לֹא יָדָעְתִּי. יז וַיִּירָא, וַיֹּאמַר, מַה-נּוֹרָא, הַמָּקוֹם הַזֶּה: אֵין זֶה, כִּי אִם-בֵּית אֱלֹהִים, וְזֶה, שַׁעַר הַשָּׁמָיִם. יח וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר, וַיִּקַּח אֶת-הָאֶבֶן אֲשֶׁר-שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, וַיָּשֶׂם אֹתָהּ, מַצֵּבָה; וַיִּצֹק שֶׁמֶן, עַל-רֹאשָׁהּ. יט וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, בֵּית-אֵל (סוף ציטוט. בראשית כ"ח 10 – 19). כתוצאה מהתגלות האל ליעקב, הפך המקום לאתר קדוש. באותו אופן התקדשו: שכם וחברון (אברהם הקים מזבח), פנואל ומחניים (יעקב פגש שם מלאכים או איש פלאי), ועוד ועוד.
במקומות אלו היו מקדשים או במות לה' אלהי ישראל! אין מדובר במקומות עבודה זרה, אלא בִּמְקומות פולחן לגיטימיים של ה' אלהי ישראל.
במה (ואל תתבלבלו עם bema היונית, שנכנסה לעברית בתור 'בימה'. מקום בו מציגים הצגות) היא מבנה פולחן. ההבדל המדויק בין במה למקדש אינו ברור די הצורך, ונראה שיש חפיפה כלשהי בינהם.
בארץ ישראל נזכרו במות רבות, למשל בעת המלכת שאול נזכרת במה בעיר רמה (הכפר א-רם ליד רמאללה) (ציטוט): הֵמָּה (שאול ונערו) עֹלִים בְּמַעֲלֵה הָעִיר וְהֵמָּה מָצְאוּ נְעָרוֹת יֹצְאוֹת לִשְׁאֹב מָיִם וַיֹּאמְרוּ לָהֶן: הֲיֵשׁ בָּזֶה הָרֹאֶה? וַתַּעֲנֶינָה אוֹתָם וַתֹּאמַרְנָה: יֵּשׁ הִנֵּה לְפָנֶיךָ מַהֵר עַתָּה כִּי הַיּוֹם בָּא לָעִיר כִּי זֶבַח הַיּוֹם לָעָם בַּבָּמָה. כְּבֹאֲכֶם הָעִיר כֵּן תִּמְצְאוּן אֹתוֹ בְּטֶרֶם יַעֲלֶה הַבָּמָתָה לֶאֱכֹל דילגתי קצת... וַיַּעֲלוּ הָעִיר הֵמָּה בָּאִים בְּתוֹךְ הָעִיר וְהִנֵּה שְׁמוּאֵל יֹצֵא לִקְרָאתָם לַעֲלוֹת הַבָּמָה (סוף ציטוט. שמואל א' ט' 11 – 14).
כן נזכרה במה בגבעה, בחברון, בגבעון ועוד.
עורך ספר מלכים, שלא אהב את הבמות (ועל הסיבות לכך נדון בהמשך), הזכיר לא מעט מלכים שזבחו לה' אלהי ישראל בבמות. כך למשל אסא מלך יהודה (ציטוט): וְהַבָּמוֹת לֹא-סָרוּ, רַק לְבַב-אָסָא הָיָה שָׁלֵם עִם-יְהוָה כָּל-יָמָיו (סוף ציטוט. מלכים א' ט"ו 14).
כך נזכרו גם יהושפט, יהואש, אמציה, עזריה הוא עוזיה, ויותם – כולם מלכי יהודה אגב. בהמשך נתייחס לעובדה זו.
מקודם ציינתי, שעבודת ה' היא הקרבת קורבנות. הדרך המקובלת לסגוד לאל הייתה על ידי קרבנות. הקרבנות הגיעו בִּשְלוֹשֶת מצבי הצבירה: קרבן מוצק (מנחה, זבח, עולה וכו'), קרבן נוזלי (נסך) וקרבן גזי (קטורת).
וּמוּכֶּרֶת האימרה ממסכת אבות (ציטוט): שמעון הצדיק היה משיירי אנשי כנסת הגדולה. הוא היה אומר, על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים (סוף ציטוט. אבות א' ב). העבודה פה היא הקרבת הקרבנות, ולא מלאכה שתמורתה מקבלים שכר. בניגוד למה שחרוט על דגלה של תנועת בני עקיבא, 'תורה ועבודה' במשמעות של עמל כפיים.
העובדה שברחבי הארץ עם ישראל הקריב קרבנות לה' אלהי ישראל (ולפי המקרא גם ללא מעט אלילים) מתאשרת הן מהכתוב המקראי כאמור, והן מהממצא הארכיאולוגי. בחפירות ערד חשף החופר יוחנן אהרוני ז"ל, מקדש לה' אלהי ישראל, הדומה בתבניתו למקדש בירושלים (שלא נחפר, אך תואר במקרא). מעניין לציין, שמקדש זה חרב בסוף המאה השביעית לפני הספירה. ימי יאשיהו בדיוק. ונדבר על המקדש הזה בהמשך. וכן המקדש בתל שבע עם הקרניים המפורסמות ועוד.
קריאה מהירה בספר מלכים מגלה שיאשיהו לא היה הראשון לערוך רפורמה בפולחן. קדם לו סבא רבא שלו חזקיהו, זה ממרד חזקיהו או מסע סנחריב. ואני מזכיר את פרק 7 כציפור בכלוב – על מסע סנחריב.
בעל מלכים השקיע, והקדיש פסוק אחד שלם לרפורמת חזקיהו, רפורמה שאולי קשורה למרד באשור (ציטוט): הוּא (חזקיהו) הֵסִיר אֶת-הַבָּמוֹת, וְשִׁבַּר אֶת-הַמַּצֵּבֹת, וְכָרַת, אֶת-הָאֲשֵׁרָה; וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר-עָשָׂה מֹשֶׁה, כִּי עַד-הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ, וַיִּקְרָא-לוֹ, נְחֻשְׁתָּן (סוף ציטוט. מלכים ב' י"ח 4).
הבמות הן מבני פולחן כאמור. מצבות הן גושי אבן להנצחה. בדיוק כמו ימינו אנו. יעקב אבינו הקים מצבה (ציטוט): וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת-הָאֶבֶן אֲשֶׁר-שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל-רֹאשָׁהּ (סוף ציטוט. בראשית כ"ח 18).
המצבות נתפסו מאוחר יותר כמשהו מגונה, ויאשיהו ישקיע מאמץ רב לנתץ אותן.
האשרה היא בת זוגו של האל, שיוצגה על ידי עץ קדוש או חפץ מעץ. בפרק 85 על עבודת הבעל וּבִפְרָקִים 94 ו-98 על חורבת תימן חלק א, חלק ב. הרחבתי בנושא. ועוד איך.
המעניין מכל הוא נְחַש (ה-נ בשוא) הנחושת שכיתת, כלומר שבר חזקיהו. נחש הנחושת הזה התחיל את דרכו דורות רבים קודם לכן. בספר במדבר סופר (ציטוט): וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר, דֶּרֶךְ יַם-סוּף, לִסְבֹב, אֶת-אֶרֶץ אֱדוֹם; וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ-הָעָם, בַּדָּרֶךְ. ה וַיְדַבֵּר הָעָם, בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה, לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם, לָמוּת בַּמִּדְבָּר: כִּי אֵין לֶחֶם, וְאֵין מַיִם, וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה, בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל. ו וַיְשַׁלַּח יְהוָה בָּעָם, אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים, וַיְנַשְּׁכוּ, אֶת-הָעָם; וַיָּמָת עַם-רָב, מִיִּשְׂרָאֵל. ז וַיָּבֹא הָעָם אֶל-מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ, כִּי-דִבַּרְנוּ בַיהוָה וָבָךְ--הִתְפַּלֵּל אֶל-יְהוָה, וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת-הַנָּחָשׁ; וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה, בְּעַד הָעָם. ח וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף, וְשִׂים אֹתוֹ, עַל-נֵס; וְהָיָה, כָּל-הַנָּשׁוּךְ, וְרָאָה אֹתוֹ, וָחָי. ט וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת, וַיְשִׂמֵהוּ עַל-הַנֵּס; וְהָיָה, אִם-נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת-אִישׁ--וְהִבִּיט אֶל-נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת, וָחָי (סוף ציטוט. במדבר כ"א 4 – 9).
זהו סיפור מרתק אבל לענייננו חשוב להבין כי חזקיהו מלך יהודה השמיד חפץ פולחני שיוחס למשה רבנו! לא פחות. חפץ שנעבד על ידי העם במשך 500 – 600 שנה. הנחש כותת, אל נכון, כי חזקיהו ראה בהקטרת הקטורת לנחושתן סוג של עבודת אלילים.
הנחש ייצג את האל, והעם החל לסגוד לנחש. זו תופעה מוכרת, בה הקדושה עוברת מהמיוצג אל המייצג. הדוגמה המוכרת בימנו – קברי צדיקים. במקום שאנשים יתפללו אל האל באופן ישיר, הם מתפללים אל הצדיק, לו יש, לפי תפיסת המתפללים, כוחות כאלה ואחרים. אני מזכיר את פולחן הקדושים אצל הקתולים, והדברים ידועים.
סביר להניח, כי רפורמה כזו בפולחן, בה בוטלו כל מקומות הפולחן הידועים והמוכרים מקדמת דנא במהלך אחד, לא עברה בשקט. היו די גורמים בארץ יהודה שהרפורמה פגעה בהם באופן אישי וכואב. בראש ובראשונה מדובר על כוהני הבמות, שלפתע אבד מטה לחמם. הכהן בימי קדם היה זה שמקריב את הקרבנות, ולמעשה שולט על שוק הבשר המקומי. חשבו על סכומי הכסף המגיעים לרבנות הראשית בשל המונופול שלה על יבוא הבשר הכשר לארץ, ותתחילו להבין את גודל הפגיעה הכלכלית. חישבו על מאבק האיתנים שמנהלת הרבנות הראשית נגד הכשרות של צוהר, על מנת שתבינו כמה כסף מעורב בענין.
בקורת נוקבת על רפורמה חזקיהו יש בנאום רבשקה מול חומות ירושלים. רבשקה לעג לרפורמת חזקיהו (ציטוט): וְכִי-תֹאמְרוּן אֵלַי, אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ בָּטָחְנוּ: הֲלוֹא-הוּא, אֲשֶׁר הֵסִיר חִזְקִיָּהוּ אֶת-בָּמֹתָיו וְאֶת-מִזְבְּחֹתָיו, וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלִַם, לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ הַזֶּה תִּשְׁתַּחֲווּ בִּירוּשָׁלִָם (סוף ציטוט. מלכים ב' י"ח 22).
זה מרתק. רבשקה תוהה, האם הנצורים בירושלים באמת ובתמים מצפים שה' אלהי ישראל יעזור להם? הלוא חזקיהו פגע בה', הסיר את במות ה' ואת מזבחותיו. אז איך ה' אלהי ישראל יעזור למי שכך פגע בו? מסקנה: כדאי להכנע למלך אשור. סביר מאוד שֶבִּדְבָרָיו (ה-ב בחיריק)מהדהדת הבקורת של אנשי יהודה על הרפורמה. אין תיעוד היסטורי לענין, אבל בהחלט עולה על הדעת שהיו ביהודה כאלה שראו במסע סנחריב עונש מאת ה'. פגעתם לי במקדשים? אין בעיה! אני אביא עליכם את האשורים!!!
אנחנו מכירים את התופעה בה אסון כלשהו מוסבר בעברה כלפי האל. חלק מהמאזינים זוכר ודאי את דברי הרב יצחק פרץ, אז מנהיג ש"ס, שטען שאסון הבונים, בו נהרגו 22 ילדים ומבוגרים, נגרם בשל חילולי השבת בפתח תקוה. או למשל בשנת 1966 הוצא להורג סייד קוטב, מנהיג האחים המוסלמים במצרים. לדעת חברי האחים המוסלמים העונש לא איחר לבוא – התבוסה המצרית במלחמת ששת הימים... ואני מזכיר את סדרת המערכונים של היהודים באים על רעידות האדמה בשל ההומואים. חלק א, חלק ב, חלק ג.
כך או אחרת, מרד חזקיהו נגמר בתבוסה כואבת וליקוק פצעים. תיאור מצבה של ארץ יהודה יש בדברי ישעיהו הנביא, שדימה את יהודה לאיש מוכה: (ציטוט): עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד, תּוֹסִיפוּ סָרָה; כָּל-רֹאשׁ לָחֳלִי, וְכָל-לֵבָב דַּוָּי. ו מִכַּף-רֶגֶל וְעַד-רֹאשׁ אֵין-בּוֹ מְתֹם, פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה; לֹא-זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ, וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן. ז אַרְצְכֶם שְׁמָמָה עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ; אַדְמַתְכֶם, לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ וּשְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים. ח וְנוֹתְרָה בַת-צִיּוֹן, כְּסֻכָּה בְכָרֶם; כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה, כְּעִיר נְצוּרָה. ט לוּלֵי יְהוָה צְבָאוֹת, הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט--כִּסְדֹם הָיִינוּ, לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ (סוף ציטוט. ישעיה א' 5 – 9).
בנוסף נלקח שלל רב, וחלקים מיהודה נמסרו לערי פלשת הנאמנות. לא נעים בכלל.
חזקיהו מת זמן קצר לאחר כשלון המרד, והוחלף על ידי בנו מנשה (ואני מזכיר את פרק 20 על מנשה מלך יהודה. על מנשה סופר (ציטוט): בֶּן-שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, מְנַשֶּׁה בְמָלְכוֹ, וַחֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם; וְשֵׁם אִמּוֹ, חֶפְצִי-בָהּ (סוף ציטוט. מלכים ב' כ"א 1). מנשה עלה לשלטון בגיל 12 בשנת 698 לפני הספירה. כלומר בעת מסע סנחריב הוא היה בן 9. חישבו על ילד בן 9, הרואה את מכונת המלחמה האשורית האדירה, רומסת ודורסת כל דבר העומד מולה, ותבינו מה היה יחסו לאשור. על רקע העוצמה האשורית, כלומר עוצמת אלי אשור, כלומר רפיון ה' אלהי ישראל, ניתן להבין את פסוקי ההמשך (ציטוט): וַיַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה--כְּתוֹעֲבֹת, הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהוָה, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ג וַיָּשָׁב, וַיִּבֶן אֶת-הַבָּמוֹת, אֲשֶׁר אִבַּד, חִזְקִיָּהוּ אָבִיו; וַיָּקֶם מִזְבְּחֹת לַבַּעַל, וַיַּעַשׂ אֲשֵׁרָה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיִּשְׁתַּחוּ לְכָל-צְבָא הַשָּׁמַיִם, וַיַּעֲבֹד אֹתָם. ד וּבָנָה מִזְבְּחֹת, בְּבֵית יְהוָה, אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה, בִּירוּשָׁלִַם אָשִׂים אֶת-שְׁמִי. ה וַיִּבֶן מִזְבְּחוֹת, לְכָל-צְבָא הַשָּׁמָיִם, בִּשְׁתֵּי, חַצְרוֹת בֵּית-יְהוָה. ו וְהֶעֱבִיר אֶת-בְּנוֹ, בָּאֵשׁ, וְעוֹנֵן וְנִחֵשׁ, וְעָשָׂה אוֹב וְיִדְּעֹנִים: הִרְבָּה, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה--לְהַכְעִיס. ז וַיָּשֶׂם, אֶת-פֶּסֶל הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָשָׂה—בַּבַּיִת (בית המקדש הכוונה) (סוף ציטוט. מלכים ב' כ"א 2 - 7).
דבר ראשון, מנשה ביטל את הרפורמה של אביו: וַיָּשָׁב, וַיִּבֶן אֶת-הַבָּמוֹת, אֲשֶׁר אִבַּד, חִזְקִיָּהוּ אָבִיו. מי יודע, אולי ה' באמת כעס על הסרת במותיו? בצעד זה היה גם שיקול מעשי – ריצוי היסודות המתנגדים למשטר. כהני הבמות שנותרו ללא מקור פרנסה. עכשיו הם בצד שלו.
מעשה נוסף המתואר באופן קודר, אך הוא אינו חידוש גדול (בטח למי שהאזין לפרקים על עבודת הבעל וחורבת תימן) הוא: וַיָּקֶם מִזְבְּחֹת לַבַּעַל, וַיַּעַשׂ אֲשֵׁרָה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל... וַיָּשֶׂם, אֶת-פֶּסֶל הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָשָׂה—בַּבַּיִת. חידוש פולחן הבעל והאשרה, הפולחן הנפוץ בעם ישראל באותה עת. בְּפָסוּק (ה-פ רפה בקמץ) זה מציצה לרגע שנאתו של בעל מלכים לאחאב. אחאב הוא נקודת הייחוס למעשי מנשה. מבחינת בעל מלכים דארת' ויידר, דמות הנבל המוחלט בסדרת 'מלחמת הכוכבים' זה לחלשים. יש את אחאב.
עד עכשיו לא היה חידוש גדול במעשי מנשה. אנחנו כבר מכירים את הבמות, את הבעל והאשרה, זה לא משהו לכתוב עליו הביתה. והנה החידוש הגדול, המשמעותי, המאיים, המפחיד, וזה שגרם לבעל מלכים לצרף גם את מנשה לצד האפל של הכח: וַיִּשְׁתַּחוּ לְכָל-צְבָא הַשָּׁמַיִם, וַיַּעֲבֹד אֹתָם... וַיִּבֶן מִזְבְּחוֹת, לְכָל-צְבָא הַשָּׁמָיִם, בִּשְׁתֵּי, חַצְרוֹת בֵּית-יְהוָה
יש פה אויב נחוש, ערמומי, מסוכן ובעיקר מוצלח. מנשה הוא שהחדיר את פולחן השמיים ליהודה. ברור שאבותינו הקדמונים הכירו היטב את גרמי השמיים. בשירת דבורה נזכרים כוכבים הנלחמים ממסילותם, כלומר הם הבחינו היטב בין כוכבי שבת לכוכבי לכת. עמוס הזכיר את כיון, שהוא שבתאי, ויש עוד דוגמאות אבל הענין ברור (אני מזכיר את חלקו הראשון של פרק 22. הפינות אצל רן לוי. שם דנתי בנושא). אבל אבותינו לא סגדו לְכוֹכָבִים (שתי ה-כ רפות).כאלים. מה שמכונה 'עדות שבשתיקה'. הלוא אילו אבותינו היו עובדי כוכבים ומזלות, המקרא כבר היה מגנה אותם בכל פה ובכל לשון. אבל עד ימי מנשה יש דממה מוחלטת בַּנָּדוֹן. רמז, שלא היה מה לגנות.
והנה מגיע רעיון לפיו גרמי השמיים הם אלים, ויש ביכולתם להשפיע על האדם וגורלו. רעיון מהמם. רעיון שנמשך עד ימנו בצורה כזו או אחרת. הורוסקופ. כמעט בכל עיתון יומי תמצאו את דברי ההבל וּרְעוּת הרוח של ההורוסקופ. כאילו גורלו, מזגו ואופיו של האדם נקבעים על סמך סידור כוכבים כלשהו. מצד שני, אשתי היא מזל דלי, ו'אילן אבקסיס' בגימטריה שוה 'סמרטוט'. אז אולי יש בזה משהו...
אנו למדים גם בדיעבד על מעשי מנשה בתחום (ציטוט): וְהִשְׁבִּית (יאשיהו הכוונה) אֶת-הַכְּמָרִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה וּמְסִבֵּי יְרוּשָׁלִָם וְאֶת-הַמְקַטְּרִים לַבַּעַל לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וְלַמַּזָּלוֹת וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם... דלגתי קצת וַיַּשְׁבֵּת אֶת-הַסּוּסִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה לַשֶּׁמֶשׁ מִבֹּא בֵית-יְהוָה אֶל-לִשְׁכַּת נְתַן-מֶלֶךְ הַסָּרִיס אֲשֶׁר בַּפַּרְוָרִים וְאֶת-מַרְכְּבוֹת הַשֶּׁמֶשׁ שָׂרַף בָּאֵשׁ (מל"ב כ"ג 5 - 11).
ונרחיב על מרכבות השמש בחלק הבא.
וּלְבַסוֹף: וְהֶעֱבִיר אֶת-בְּנוֹ, בָּאֵשׁ, וְעוֹנֵן וְנִחֵשׁ, וְעָשָׂה אוֹב וְיִדְּעֹנִים.
מנשה הקריב את בנו, וזו המשמעות של העברת הבנים באש. יש פרשנים הסבורים שהעבירו את הילדים דרך שער או חישוק בוער. בנוסף הוא עונן – כלומר חיזוי העתיד באמצעות העננים או באמצעות גלגל העין. שתי האפשרויות קבילות.
ודרש אל המתים – התייעצות במתים לצורך ידיעת העתיד. כמו בסיפור של שאול ובעלת האוב.
בקיצור מדובר בְּבָחוּר שהשקיע בעבודה זרה, ולא מעט. ועולה השאלה: מדוע? מה היה דחוף למנשה לאמץ את פולחן השמיים האשורי? הרי ידוע הוא, שהאשורים לא כפו את פולחנם על העמים הכפופים. התשובה היא פשוטה, ודוגמאות לה יש מכל ההיסטוריה: קשרים צבאיים בין גדול לקטן מוליכים להשפעה תרבותית של הגדול על הקטן. זה הכל. הדוגמה הקלאסית: ישראל וארצות הברית. כשצרפת הייתה בעלת בריתנו, בשנות השישים של המאה הקודמת: הכיוון התרבותי בארץ היה צרפתי. כשהאמריקנים החלו להיות החברים הגדולים שלנו, אימצנו, מרצוננו החופשי, רכיבים גדולים מהתרבות האמריקנית. כאשר הורדוס שלט בחסות הרומאים, הרי הארץ הושפעה עמוקות מהתרבות ההלניסטית רומית. והדוגמאות רבות. אז מה שנכון לכל ראשי הממשלה מאז לוי אשכול, מה שנכון להורודוס וצאצאיו, נכון גם לִמְנַשֶּה (ה-ל בחיריק).. נפש האדם לא באמת השתנתה בפרק הזמן הזה.
ראוי לציין, כי בִּתחום (ה-ב בחיריק) העבודה הזרה ופולחן ה' יש מעין תנועת מטוטלת. לאחר מלך צדיק יבוא מלך רשע וּלְהיפך (ה-ו בשורוק). על אחז מלך יהודה (ואני מזכיר את פרק 95 על אחז מלך יהודה) נכתב: וְלֹא-עָשָׂה הַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי יְהוָה אֱלֹהָיו. על בנו חזקיהו נכתב: וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי יְהוָה. על בנו מנשה נכתב כזכור: וַיַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה--כְּתוֹעֲבֹת, הַגּוֹיִם. ועל נכדו יאשיהו (אמון בן מנשה נרצח לאחר שנתיים, ולא הותיר חותם משמעותי) נכתב: וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי יְהוָה. אנחנו עוד נדבר על ויעש הרע או ויעש הישר או הטוב בעיני ה'.
אבל קריאה זהירה מגלה, שכבר מנשה יצק את היסודות למעשי יאשיהו. בספר דברי הימים יש סיפור על חזרת מנשה בִּתְשוּבָה (ה-ב בחיריק).. בפרק על מנשה הרחבתי בענין. בעל דברי הימים לקח אירוע דיפלומטי (הגעת מנשה מלך יהודה אל בבל על מנת לראות את אשורבניפל מלך אשור), ועליו הלביש סיפור שלם של חזרה בתשובה של מנשה. באותה העת האימפריה האשורית כבר הייתה במגמת ירידה. אשורבניפל הבין שהשמיכה שלו קצרה מידי, והוא נסוג באופן יזום מחלקים מרוחקים באימפריה. בעיקר מצרים, וגם יהודה. מנשה הגיע אל אשורבניפל כמלך וסל וחזר כְּבַעַל ברית. כך נכתב על מעשיו לאחר חזרתו (ציטוט): וְאַחֲרֵי-כֵן בָּנָה חוֹמָה חִיצוֹנָה לְעִיר-דָּוִיד מַעְרָבָה לְגִיחוֹן בַּנַּחַל וְלָבוֹא בְשַׁעַר הַדָּגִים, וְסָבַב לָעֹפֶל, וַיַּגְבִּיהֶהָ, מְאֹד; וַיָּשֶׂם שָׂרֵי-חַיִל בְּכָל-הֶעָרִים הַבְּצֻרוֹת, בִּיהוּדָה (סוף ציטוט. דברי הימים ב' ל"ג 14). ביצור ירושלים וחיזוק יהודה מבחינה צבאית הם הכרזת מרד! או שאתם עושים זאת ברשותו של הריבון שלכם. או שהריבון כבר לא כל כך חזק ולא כל כך ריבון, ולא כל כך יכול או רוצה להגן עליכם. ביצורי מנשה הם הוכחה ברורה להחלשות אשור באותה עת. אם אשור נחלשת, אז אולי אלי אשור כבר לא כאלה מושכים ומלהיבים. מה שמסביר את ההמשך (ציטוט): וַיָּסַר אֶת-אֱלֹהֵי הַנֵּכָר וְאֶת-הַסֶּמֶל, מִבֵּית יְהוָה, וְכָל-הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר בָּנָה בְּהַר בֵּית-יְהוָה, וּבִירוּשָׁלִָם; וַיַּשְׁלֵךְ, חוּצָה לָעִיר. טז ויכן (וַיִּבֶן), אֶת-מִזְבַּח יְהוָה, וַיִּזְבַּח עָלָיו, זִבְחֵי שְׁלָמִים וְתוֹדָה (סוף ציטוט. דברי הימים ב' ל"ג 15 - 16).
שימו לב, מנשה הוא שהחל לטהר את יהודה מהאלילים. אלה שכח משיכתם כבר התפוגג. נכון, ליאשיהו יהיה עוד הרבה מה לעשות, אבל מנשה הוא זה שהניע את התהליך.
מנשה הוחלף על ידי בנו קצר הימים (ציטוט): בֶּן-עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, אָמוֹן בְּמָלְכוֹ, וּשְׁתַּיִם שָׁנִים, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם...דלגתי קצת כג וַיִּקְשְׁרוּ עַבְדֵי-אָמוֹן, עָלָיו; וַיָּמִיתוּ אֶת-הַמֶּלֶךְ, בְּבֵיתוֹ. כד וַיַּךְ, עַם-הָאָרֶץ, אֵת כָּל-הַקֹּשְׁרִים, עַל-הַמֶּלֶךְ אָמוֹן; וַיַּמְלִיכוּ עַם-הָאָרֶץ אֶת-יֹאשִׁיָּהוּ בְנוֹ, תַּחְתָּיו (סוף ציטוט מלכים ב' כ"א 19 - 24).
חשוב להדגיש. 'עם הארץ' במקרא הוא שכבת האצולה של יהודה. אנשים המתערבים בעת חילופי שלטון. רק בלשון חז"ל הביטוי 'עם הארץ' יקבל משמעות שלילית.
אמון הוחלף על ידי בנו הצעיר (ציטוט): בֶּן-שְׁמֹנֶה שָׁנָה, יֹאשִׁיָּהוּ בְמָלְכוֹ, וּשְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם; וְשֵׁם אִמּוֹ, יְדִידָה בַת-עֲדָיָה מִבָּצְקַת (סוף ציטוט. מלכים ב' כ"ב 1).
יאשיהו עלה לשלטון בגיל 8, כלומר הממלכה נוהלה בפועל על ידי אנשי חצר כאלה ואחרים. יאשיהו עלה לשלטון בשנת 640 לפני הספירה. ולאחר שְמוֹנֶה עֵשְרֵה שנות מלכות, בגיל 26, הוא החליט לשפץ את המקדש (ציטוט): וַיְהִי, בִּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לַמֶּלֶךְ, יֹאשִׁיָּהוּ; שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אֶת-שָׁפָן בֶּן-אֲצַלְיָהוּ בֶן-מְשֻׁלָּם, הַסֹּפֵר, בֵּית יְהוָה, לֵאמֹר. ד עֲלֵה, אֶל-חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, וְיַתֵּם אֶת-הַכֶּסֶף, הַמּוּבָא בֵּית יְהוָה--אֲשֶׁר אָסְפוּ שֹׁמְרֵי הַסַּף, מֵאֵת הָעָם. ה ויתנה (וְיִתְּנוּהוּ), עַל-יַד עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, הַמֻּפְקָדִים, בבית (בֵּית) יְהוָה; וְיִתְּנוּ אֹתוֹ, לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר בְּבֵית יְהוָה, לְחַזֵּק, בֶּדֶק הַבָּיִת. ו לֶחָרָשִׁים, וְלַבֹּנִים וְלַגֹּדְרִים; וְלִקְנוֹת עֵצִים וְאַבְנֵי מַחְצֵב, לְחַזֵּק אֶת-הַבָּיִת. ז אַךְ לֹא-יֵחָשֵׁב אִתָּם, הַכֶּסֶף הַנִּתָּן עַל-יָדָם: כִּי בֶאֱמוּנָה, הֵם עֹשִׂים (סוף ציטוט. מלכים ב' כ"ג 3 - 7).
בית דורש תחזוקה. סדק פה, טיח מתקלף שם, דלת חורקת, נזילה וכו'. קל וחומר בית המקדש, בו מתבצעת פעילות פולחן רבה.
זו לא הפעם הראשונה בה המקדש עבר שיפוץ מקיף. בימי יואש מלך יהודה סופר (ציטוט): וַיֹּאמֶר יְהוֹאָשׁ אֶל-הַכֹּהֲנִים, כֹּל כֶּסֶף הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר-יוּבָא בֵית-יְהוָה כֶּסֶף עוֹבֵר--אִישׁ, כֶּסֶף נַפְשׁוֹת עֶרְכּוֹ: כָּל-כֶּסֶף, אֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל לֶב-אִישׁ, לְהָבִיא, בֵּית יְהוָה... דלגתי קצת י וַיִּקַּח יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן, אֲרוֹן אֶחָד, וַיִּקֹּב חֹר, בְּדַלְתּוֹ; וַיִּתֵּן אֹתוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ בימין (מִיָּמִין), בְּבוֹא-אִישׁ בֵּית יְהוָה, וְנָתְנוּ-שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי הַסַּף, אֶת-כָּל-הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית-יְהוָה... עוד דילוג
יב וְנָתְנוּ, אֶת-הַכֶּסֶף הַמְתֻכָּן, עַל-יד (יְדֵי) עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, הפקדים (הַמֻּפְקָדִים) בֵּית יְהוָה; וַיּוֹצִיאֻהוּ לְחָרָשֵׁי הָעֵץ, וְלַבֹּנִים, הָעֹשִׂים, בֵּית יְהוָה. יג וְלַגֹּדְרִים, וּלְחֹצְבֵי הָאֶבֶן, וְלִקְנוֹת עֵצִים וְאַבְנֵי מַחְצֵב, לְחַזֵּק אֶת-בֶּדֶק בֵּית-יְהוָה (סוף ציטוט. מלכים ב' י"ב 5 - 13).
מאז חלפו כמעט 200 שנה, והמקדש שוב מתפורר. ראוי לציין, כי תיאור השיפוץ של יאשיהו נשען על התיאור של שיפוץ יואש, ושניהם כאחד נשענים על תיאור בניית המקדש על ידי שלמה.
כמו שלפעמים מוצאים אוצרות בעת סידור עליית הגג, גם פה התגלה משהו מפתיע (ציטוט): וַיֹּאמֶר חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, עַל-שָׁפָן הַסֹּפֵר, סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי, בְּבֵית יְהוָה; וַיִּתֵּן חִלְקִיָּה אֶת-הַסֵּפֶר אֶל-שָׁפָן, וַיִּקְרָאֵהוּ (סוף ציטוט. מלכים ב' כ"ב 8).
נמצא ספר תורה כלשהו. מציאת הספר היא הנויטרון הראשון שהחל את תגובת השרשרת הקרויה רפורמת יאשיהו.
על הספר שנמצא נדבר בפרק הבא.
