Skip to content

גניבת זרע כי אין ברירה – יהודה ותמר

ליהודה בן יעקב היו שלושה בנים.

הבכור עֵר התחתן עם תמר.

עשה הרע בעיני ה'.

ומת.

אחיו אוֹנָן היה צריך ליבם אותה.

בימי קדם, אדם שמת ללא צאצאים

אחיו אמור לשכב עם גיסתו

והילד שיוולד נחשב

כבנו של האח המת.

מעשה זה נקרא יבום.

אונן לא התלהב.

מילא את הפקודה

אבל לא מילא את המשימה.

אלהים הרג גם אותו.

יהודה נותר עם בן אחד.

שֵׁלָה.

החוק מחייב שגם שֵׁלָה

יהיה שלה.

וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ

שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית-אָבִיךְ,

עַד-יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי—

כִּי אָמַר, פֶּן-יָמוּת

גַּם-הוּא כְּאֶחָיו

יהודה חשש.

תמר הרגה לו שני בנים.

לא ניקח סיכון!

מה עושים?

דוחים את הקץ.

'לכי, חכי עד שהוא יגדל'.

ואז או שהכלב ימות

או שהפריץ ימות.

כבר נסתדר איכשהו.

תמר בבעיה.

היא בחזקת אשת איש.

היא לא יכולה להקים משפחה חדשה.

אסור לה ללדת ילדים

אלא לשלה.

בימי קדם אשה שלא ילדה

נחשבה כעול על החברה.

בחברה בה אחוז תמותת

הילדים היה גבוה,

עד כי 80% מהילדים

לא הגיעו לגיל 5,

כל רחם פנוי

נרתם לטובת הישרדות החברה.

פשוטו כמשמעו.

גם אשה בעלת עיניים רכות

אבל רחם מתפקד –

נזרקה לזירת ההולדה.

המלכוד של תמר אכזרי.

ללא ילדים היא 'מת מהלך'.

תמר לא נעשית צעירה יותר.

חמור מכך

כִּי רָאֲתָה, כִּי-גָדַל שֵׁלָה,

וְהִוא, לֹא-נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה

יהודה הבטיח

אבל לא הבטיח לקיים.

מדובר בהישרדותה

כאדם, כאשה כאם.

הצורך הוא אבי ההמצאה.

יהודה יצר את הבעיה?

יהודה יפתור אותה!

וַיֻּגַּד לְתָמָר, לֵאמֹר: 

הִנֵּה חָמִיךְ עֹלֶה תִמְנָתָה,

לָגֹז צֹאנוֹ.

וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ,

וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף (התעטפה)

וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם,

אֲשֶׁר עַל-דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה

תמר החליפה בגדים

כיסתה את פניה,

וחיכתה בשער העיר.

המלכודת נפרשה,

הפיתיון הונח

ועתה יהודה צריך

לנגוס בפתיון.

וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה, וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה: 

כִּי כִסְּתָה, פָּנֶיהָ

וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל-הַדֶּרֶךְ,

וַיֹּאמֶר הָבָה-נָּא

אָבוֹא אֵלַיִךְ (אשכב איתך)

כִּי לֹא יָדַע, כִּי כַלָּתוֹ הִוא.

נגס...

האתנן המבוקש: גדי עזים.

אין לו גדי עזים כרגע.

והוא להוט!

אין בעיה.

נא להשאיר ערבון.

וַיֹּאמֶר, מָה הָעֵרָבוֹן

אֲשֶׁר אֶתֶּן-לָךְ?

וַתֹּאמֶר חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ,

וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ

חותם, פתיל ומטה.

חפצים אישיים המעידים

על זהות בעליהם.

בלשון ימנו:

ת.ז, רישיון נהיגה ודרכון.

מפה זה רץ חלק.

וַיִּתֶּן-לָהּ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ,

וַתַּהַר לוֹ.

בינגו! היא בהריון!

כל השאר פחות חשוב.

יהודה המרוצה שלח

את הגדי המובטח.

אבל תמר חזרה

לבגדי אלמנותה,

ואנשי המקום לא

מכירים שום זונה

(קְדֵשָׁה בלשון המקרא).

הטבע עושה את שלו...

וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ (שלושה) חֳדָשִׁים,

וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה

תָּמָר כַּלָּתֶךָ,

וְגַם הִנֵּה הָרָה, לִזְנוּנִים;

וַיֹּאמֶר יְהוּדָה,

הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף

הבטן התחילה לבלוט.

'רגע! תמר היא אשת איש.

היא לא שכבה עם שלה.

מאיפה ההריון הזה?

היא נואפת!

דינה – מות.

בשריפה!!!'.

תמר לא איבדה את עשתונותיה

הִיא שָׁלְחָה אֶל-חָמִיהָ לֵאמֹר,

לְאִישׁ אֲשֶׁר-אֵלֶּה לּוֹ,

אָנֹכִי הָרָה;

וַתֹּאמֶר, הַכֶּר-נָא-

-לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים

 וְהַמַּטֶּה, הָאֵלֶּה?

'יהודה היקר, אם

אני נואפת, הרי גם

אתה נואף.

גזר דין מות הוא

לנואף ולנואפת...'.

יהודה הבין שטעה,

והודה בצדקת תמר.

הלקח מסיפור זה ברור.

כשזה חשוב – מוצאים דרך.

כשזה לא חושב – מוצאים תירוצים.

יהודה מצא תירוצים מדוע

לא לתת את שלה.

תמר מצאה דרך להשיג את שלה.

 

ואתם האם אתם מוצאים דרך?

או מוצאים תירוצים?

סיבות 'מדוע לא?'

יש למכביר.

חשוב למצוא את הסיבה

'מדוע כן?'.

קורונה / מיתון / המצב / החגים...

הכל נכון.

אבל נישאר עם תירוצים

וללא תוצאות.

דווקא! בגלל

הקורונה / המיתון / המצב / החגים...

נפעל ונראה תוצאות.

(בתמונה: יהודה ותמר מאת רמברנדט.

מאת School of רמברנדט - residenzgalerie.at : Home : Info, נחלת הכלל,

https//commons.wikimediaorg/w/index.php?curid=3260088)

רוצים תכנים נוספים שמאירים את התנ"ך וההיסטוריה באור "מוחשי" ומעשי יותר?

רוצים להזמין סיורים מהנים ומעניינים ברחבי ארצנו המופלאה ואתריה ההיסטוריים?

רוצים להזמין הרצאות והדרכות לארגון, לקבוצה או לחברה שלכם?

כתבו לי בדואל חוזר או לדואל ilan@ilanabc.co.il את הנייד שלכם

ואתקשר אליכם בהקדם –

או התקשרו עכשיו ל- 052-3464376

שלכם,

ד"ר אילן אבקסיס

סופר, היסטוריון ומומחה בינלאומי לתנ"ך ולמזרח קדום.

נגישות