Skip to content

די עם הרחמים העצמיים! – יואב ודוד

אבשלום בן דוד מרד באביו.

ההצלחה האירה פנים לאבשלום.

בהתחלה לפחות...

אבל בסופו של דבר

דוד התעשת, ארגן את כוחותיו

ויצא למאבק האחרון.

דוד ביקש ממפקדיו:

"וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת-יוֹאָב וְאֶת-אֲבִישַׁי וְאֶת-אִתַּי, לֵאמֹר:

'לְאַט-לִי, לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם'".

'חבר'ה זה הבן שלי כן?

אל תהרגו אותו בבקשה'.

אבל למציאות יש תכניות משל עצמה.

גם ליואב...

"וַיִּקַּח (יואב) שְׁלֹשָׁה שְׁבָטִים (מטות) בְּכַפּוֹ,

וַיִּתְקָעֵם בְּלֵב אַבְשָׁלוֹם--עוֹדֶנּוּ חַי, בְּלֵב הָאֵלָה.

 וַיָּסֹבּוּ עֲשָׂרָה נְעָרִים, נֹשְׂאֵי כְּלֵי יוֹאָב;

וַיַּכּוּ אֶת-אַבְשָׁלוֹם, וַיְמִתֻהוּ".

יואב הבין שרק מות מפקד האויב

יסיים את המלחמה.

יואב חשב כמו גנרל.

לא כמו אחיין של דוד ובן דוד של אבשלום.

הבשורה הקשה הגיעה אל דוד.

"וַיִּרְגַּז (רעד) הַמֶּלֶךְ, וַיַּעַל עַל-עֲלִיַּת הַשַּׁעַר—

וַיֵּבְךְּ (בכה); וְכֹה אָמַר בְּלֶכְתּוֹ:
'בְּנִי אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם,

מִי-יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ,

אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי".

קינה מרשימה לכל הדעות.

אהבת האב לבנו.

הגם שמרד - הוא בנו אהובו.

דוד התאבל.

אבל יש מי שפחות התחבר לקטע.

"וַיֻּגַּד, לְיוֹאָב: 'הִנֵּה הַמֶּלֶךְ בֹּכֶה וַיִּתְאַבֵּל, עַל-אַבְשָׁלוֹם'".

יואב לא האמין למשמע אוזניו.

המלך בוכה על מות אויבו הגדול?

זה שהיה מוכן להרוג אותו ללא היסוס?

עליו המלך בוכה?

לבכיו של דוד הייתה השפעה רעה על העם:

"וַתְּהִי הַתְּשֻׁעָה בַּיּוֹם הַהוּא, לְאֵבֶל--לְכָל-הָעָם: 

כִּי-שָׁמַע הָעָם, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר,

נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ, עַל-בְּנוֹ".

חגיגות הנצחון נקטעו באחת.

המלך אבל וזה לא מתאים לחגוג.

לא נעים. בכל זאת, דוד עצוב.

המורל הגיע לשפל:

"וַיִּתְגַּנֵּב הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא, לָבוֹא הָעִיר: 

כַּאֲשֶׁר יִתְגַּנֵּב, הָעָם הַנִּכְלָמִים--בְּנוּסָם, בַּמִּלְחָמָה".

אנשים הלכו על קצות האצבעות.

מבוישים ונכלמים.

דוד התעטף ביגונו:

"וְהַמֶּלֶךְ לָאַט (כיסה) אֶת-פָּנָיו,

וַיִּזְעַק הַמֶּלֶךְ קוֹל גָּדוֹל: 

'בְּנִי, אַבְשָׁלוֹם, אַבְשָׁלוֹם, בְּנִי בְנִי'".

שוב, יואב לא אהב את הבכי הזה.

יואב, נמרץ כהרגלו פנה לפעול:

"וַיָּבֹא יוֹאָב אֶל-הַמֶּלֶךְ, הַבָּיִת; וַיֹּאמֶר:

'הֹבַשְׁתָּ הַיּוֹם אֶת-פְּנֵי כָל-עֲבָדֶיךָ,

הַמְמַלְּטִים אֶת-נַפְשְׁךָ הַיּוֹם,

וְאֵת נֶפֶשׁ בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ,

וְנֶפֶשׁ נָשֶׁיךָ וְנֶפֶשׁ פִּלַגְשֶׁיךָ. "

'אתה לא מתבייש?

ככה אתה מתנהג עם נאמניך?

אלה שהצילו אותך ואת משפחתך?

ככה אתה מתנהג?'

"לְאַהֲבָה, אֶת-שֹׂנְאֶיךָ, וְלִשְׂנֹא, אֶת-אֹהֲבֶיךָ: 

כִּי הִגַּדְתָּ הַיּוֹם, כִּי אֵין לְךָ שָׂרִים וַעֲבָדִים-

כִּי יָדַעְתִּי הַיּוֹם כִּי לא (לוּא)

אַבְשָׁלוֹם חַי וְכֻלָּנוּ הַיּוֹם מֵתִים,

כִּי-אָז יָשָׁר בְּעֵינֶיך'".

"התבלבלת בין אויב לאוהב.

אתה אוהב את שונאך

ושנא את אוהבך.

זה לא עובד ככה!".

יואב לא רק הוכיח את דוד

אלא גם איים בפעולה:

"'וְעַתָּה קוּם צֵא, וְדַבֵּר עַל-לֵב עֲבָדֶיךָ:

כִּי בַיהוָה נִשְׁבַּעְתִּי כִּי-אֵינְךָ יוֹצֵא,

אִם-יָלִין אִישׁ אִתְּךָ הַלַּיְלָה,

וְרָעָה לְךָ זֹאת מִכָּל-הָרָעָה

אֲשֶׁר-בָּאָה עָלֶיךָ, מִנְּעֻרֶיךָ עַד-עָתָּה'".

'די עם הרחמים העצמיים!

תפוס את עצמך בידיים. עכשיו!!!

אם לא תצא לדבר אל עבדיך,

אני לא מקנא בך!

כולנו נעזוב אותך.

אתה תשאר לבד,

ומי יודע מה יקרה לך.

זהו אינו איום זו הבטחה!'.

האיום עשה את שלו:

"וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ, וַיֵּשֶׁב בַּשָּׁעַר;

וּלְכָל-הָעָם הִגִּידוּ לֵאמֹר

'הִנֵּה הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב בַּשַּׁעַר',

וַיָּבֹא כָל-הָעָם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ".

דוד התעשת ושב להנהיג את העם.

הלקח מסיפור זה ברור.

לפעמים חובה להתעמת גם עם מישהו מעלינו

'לדפוק על השולחן' או אפילו להפוך אותו.

 

ואתם, האם אתם יודעים 'לדפוק על השולחן'

ולצעוק 'חלאס' כשצריך?

האם אתם יודעים מתי להפוך את השולחן?

ביחסינו עם הממונים עלינו (מעסיק, מפקד, הורה...)

אנו נוטים לדבר בנימוס, ולא פעם לקבל את דעתם.

(ולו בתוקף היותם הממונים).

אבל ישנם מקרים בהם מגיעים מים עד נפש.

התנהגות הממונה גורמת נזק לו וגם לנו.

במקרים כאלה חובה 'לדפוק על השולחן'

ולהבהיר 'עד כאן'.

קל לכתוב – קשה ליישם.

החשש מפני עימות עם הממונה,

עימות היכול להסב לנו נזקים (כלכליים, חברתיים...),

יכול לשתק את רצונו להתעמת איתו.

(וביננו, מעטים הממונים האוהבים שחולקים עליהם...)

למרבה הצער אין נקודת שבירה 'נכונה'.

כל איש וכל מקרה לגופו.

[בתמונה: יד אבשלום (מחרכי חומת הר הבית), שאינה קשורה לאבשלום בן דוד].

אשמח לשיתופים והמלצה על הדיוורים שלי  🙂

האם תרצו תכנים נוספים שמאירים את התנ"ך וההיסטוריה באור מוחשי ומעשי יותר?

או אולי תחפצו ליטול חלק בסיורים הסדירים שלי?

או שמא תבקשו להזמין סיורי איכות מהנים ומעניינים ברחבי ארצנו המופלאה ואתריה ההיסטוריים?

כמובן שתמיד כדאי להזמין הרצאות והדרכות לארגון, לקבוצה או לחברה שלכם!

והכי מומלץ לעשות מנוי לאתר שלי!

)למנויי האתר יש הנחה בסיורים!!!)

כתבו לי בדואל חוזר או לדואל ilan@ilanabc.co.il את הנייד שלכם

ואתקשר אליכם בהקדם –

או התקשרו עכשיו ל- 052-3464376

שלכם,

ד"ר אילן אבקסיס

סופר, היסטוריון, מורה דרך מוסמך ומומחה בינלאומי לתנ"ך ולמזרח קדום.

נגישות