ה' הטיל משימה על יונה.
משימה פשוטה יחסית:
"קוּם לֵךְ אֶל-נִינְוֵה, הָעִיר הַגְּדוֹלָה—
וּקְרָא עָלֶיהָ: כִּי-עָלְתָה רָעָתָם, לְפָנָי".
'לך הזהר אותם, כי הם עלו לי על העצבים'.
יונה פחות התחבר לקטע.
"וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה, מִלִּפְנֵי יְהוָה;
וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אֳנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ,
וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה".
יונה לא התכוון ללכת כל הדרך לנינוה.
הוא לא התבלבל לרגע.
ירד ליפו, לקח ספינה
וברח לתרשיש
(הזיהוי הנפוץ הוא בתרסוס.
תורכיה של ימנו).
ה' לא אהב את מה שקרה.
לא מקובל שנביא בורח משליחות.
מילא לסרב ולהתווכח קצת
(כמו משה או ירמיהו)
אבל לברוח? סתם ככה?
"וַיהוָה, הֵטִיל רוּחַ-גְּדוֹלָה אֶל-הַיָּם,
וַיְהִי סַעַר-גָּדוֹל, בַּיָּם; וְהָאֳנִיָּה, חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר".
ה' גרם לסערה שאיימה להטביע את הספינה.
"וַיִּירְאוּ (פחדו) הַמַּלָּחִים".
מה עושים?
"וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל-אֱלֹהָיו,
וַיָּטִלוּ אֶת-הַכֵּלִים אֲשֶׁר בָּאֳנִיָּה אֶל-הַיָּם,
לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם".
קודם כל קוראים לאלים.
הרי האלים הביאו את הסערה.
אם נְְרָצֶה אותם אולי הם יבטלו אותה.
ליתר בטחון גם מקילים על משקל הספינה.
אולי היא תצוף בסופו של דבר,
ולא תטבע.
ויונה? יש לו דברים חשובים יותר לעשות:
"וְיוֹנָה, יָרַד אֶל-יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה,
וַיִּשְׁכַּב, וַיֵּרָדַם".
יונה לא במשחק.
הוא יודע שמאמצי המלחים הם לשוא.
הוא יודע בדיוק בגלל מי הסופה.
אז לפחות נרוויח כמה שעות שינה.
רב החובל של הספינה התרוצץ אנה ואנה.
הספינה בסכנה ברורה ומיידית
ואיזה בחור מוזר ישן!
מה זה הדבר הזה?!?!
"וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל, וַיֹּאמֶר לוֹ:
'מַה-לְּךָ נִרְדָּם?! קוּם, קְרָא אֶל-אֱלֹהֶיךָ!
אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ, וְלֹא נֹאבֵד".
'בחורצ'יק, מה אתה ישן?!
קום עכשיו! קרא לאלהיך.
אנחנו עומדים לטבוע!!!'
המלחים הפילו גורל
כדי לדעת מי אחראי.
כצפוי יונה עלה בגורל.
המלחים חקרו את יונה,
שסיפר להם את כל הסיפור.
טוב, מצאו את האשם.
מה עושים?
"וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: 'מַה-נַּעֲשֶׂה לָּךְ,
וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעָלֵינוּ?'
כִּי הַיָּם, הוֹלֵךְ וְסֹעֵר".
יונה ידע את התשובה:
"וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם:
'שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל-הַיָּם,
וְיִשְׁתֹּק הַיָּם, מֵעֲלֵיכֶם:
כִּי, יוֹדֵעַ אָנִי,
כִּי בְשֶׁלִּי,
הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם".
'חברים, אין ברירה.
אם אתם רוצים להפסיק את הסערה הזו
אתם צריכים לזרוק אותי למים.
אני אשם. רק כך תיפסק הסערה.
כל האחריות היא עלי'.
המלחים המבועתים סירבו.
הם ניסו לחתור את החוף בחוזקה.
הסערה אך גברה.
בלית ברירה הם פנו אל ה',
והתחננו שלא יתן עליהם דם נקי.
הם לא רצו אבל נכפה עליהם
לזרוק את יונה למים.
כנגד כל החינוך והערכים שלהם.
אבל אין ברירה.
זהו הם או הוא:
"וַיִּשְׂאוּ, אֶת-יוֹנָה, וַיְטִלֻהוּ, אֶל-הַיָּם;
וַיַּעֲמֹד הַיָּם, מִזַּעְפּוֹ".
וואלה, הים עמד מזעפו.
ויונה?
הוא יבלה שלושה ימים במעי הדג
(לא לוויתן!).
בסוף הוא יגיע לנינוה,
וישא את דבר האל.
הלקח מסיפור זה ברור.
לקיחת אחריות על מעשינו היא חיונית.
ואתם, האם אתם לוקחים אחריות על מעשיכם?
האם אתם מבינים את חשיבות לקיחת האחריות?
החיים מזמנים לנו מגוון החלטות אותן אנו מחליטים.
להחלטות שלנו עלולות להיות תוצאות מרחיקות לכת.
בדרך הטבע חלק מהחלטותינו הן טובות, ואחרות פחות.
חלק מניבות תוצאות משביעות רצון.
אחרות מניבות אכזבות צורבות.
עם זאת – חיוני שניקח אחריות על כל ההחלטות שלנו.
טובות ורעות כאחת.
קבלת אחריות גם על החלטה רעה שלנו היא חשובה.
חשובה לצורך הפקת לקחים לעתיד.
חשובה לאופן בו אחרים רואים אותנו.
ידידים ויריבים כאחד.
חשובה לאופן בו אנו תופסים את עצמנו.
נכון, תוצאה גרועה היא מבאסת.
אבל אם לא נבין מה הקשר ביננו לבין התוצאה הרעה,
התוצאה הרעה תחזור שוב ושוב.
אם נשכיל לקחת אחריות על החלטות רעות שלנו
נתקדם בכל תחומי החיים.
(בתמונה: ים יפו).
אשמח לשיתופים והמלצה על הדיוורים שלי 🙂
האם תרצו תכנים נוספים שמאירים את התנ"ך וההיסטוריה באור מוחשי ומעשי יותר?
או אולי תחפצו ליטול חלק בסיורים הסדירים שלי?
או שמא תבקשו להזמין סיורי איכות מהנים ומעניינים ברחבי ארצנו המופלאה ואתריה ההיסטוריים?
כמובן שתמיד כדאי להזמין הרצאות והדרכות לארגון, לקבוצה או לחברה שלכם?
והכי מומלץ לעשות מנוי לאתר שלי!
)למנויי האתר יש הנחה בסיורים!!!)
כתבו לי בדואל חוזר או לדואל ilan@ilanabc.co.il את הנייד שלכם
ואתקשר אליכם בהקדם –
או התקשרו עכשיו ל- 052-3464376
שלכם,
ד"ר אילן אבקסיס
סופר, היסטוריון, מורה דרך מוסמך ומומחה בינלאומי לתנ"ך ולמזרח קדום.
