יונה נשלח אל נינוה
כדי להזהיר את אנשיה מפני רוע מעלליהם.
מי יודע? אולי יחזרו בתשובה?
לאחר 'סירוב פקודה' והרפתקאות שונות
הוא הגיע לנינוה.
הוא אמר חמש מילים בסך הכל:
"עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם, וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת".
אנשי נינוה הבינו את המסר מיד
"וַיַּאֲמִינוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה, בֵּאלֹהִים;
וַיִּקְרְאוּ-צוֹם וַיִּלְבְּשׁוּ שַׂקִּים, מִגְּדוֹלָם וְעַד-קְטַנָּם
וְיָשֻׁבוּ, אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה...
וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת-מַעֲשֵׂיהֶם,
כִּי-שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה;
וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים, עַל-הָרָעָה
אֲשֶׁר-דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת-לָהֶם--וְלֹא עָשָׂה".
וואלה. עבד.
הם חזרו בתשובה,
ואלהים סלח להם.
אבל לא כולם היו מרוצים.
מישהו יצא פה פארש.
הבטיח ולא קיים...
"וַיֵּרַע אֶל-יוֹנָה, רָעָה גְדוֹלָה; וַיִּחַר לוֹ...
וַיֹּאמַר: 'אָנָּה יְהוָה הֲלוֹא-זֶה דְבָרִי...
עַל-כֵּן קִדַּמְתִּי, לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה:
כִּי יָדַעְתִּי, כִּי אַתָּה אֵל-חַנּוּן וְרַחוּם,
אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד, וְנִחָם עַל-הָרָעָה.
וְעַתָּה יְהוָה, קַח-נָא אֶת-נַפְשִׁי מִמֶּנִּי!
כִּי טוֹב מוֹתִי, מֵחַיָּי'".
'אלהים יקר, ידעתי!
פשוט ידעתי שזה מה שיקרה!
לכן ברחתי מהמשימה.
אני מכיר אותך.
אתה אל רחמן, סלחן, ותרן.
ידעתי שתסלח להם.
ידעתי שתוותר להם.
ידעתי שתוציא אותי פארש.
תהפוך אותי לנביא שקר בעצם.
לכן ברחתי לתרשיש.
לא רציתי לצאת דביל.
אבל יצאתי.
אני מעדיף למות!
ולא להתבזות ככה'.
אבל עדיין לא אפסה התקווה.
אולי אנשי נינוה לא באמת חזרו בתשובה.
אולי בסופו של דבר הכל 'יסתדר'?
"וַיֵּצֵא יוֹנָה מִן-הָעִיר,
וַיֵּשֶׁב מִקֶּדֶם לָעִיר;
וַיַּעַשׂ לוֹ שָׁם סֻכָּה,
וַיֵּשֶׁב תַּחְתֶּיהָ בַּצֵּל,
עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה, מַה-יִּהְיֶה בָּעִיר".
יונה עלה לתצפית מזרחית לעיר.
וחיכה. מי יודע מה יקרה?
אלהים החליט להסביר ליונה כמה דברים.
אם לא בטוב אז ברע.
העיקר שיבין.
"וַיְמַן יְהוָה-אֱלֹהִים קִיקָיוֹן
וַיַּעַל מֵעַל לְיוֹנָה, לִהְיוֹת צֵל עַל-רֹאשׁוֹ,
לְהַצִּיל לוֹ, מֵרָעָתוֹ;
וַיִּשְׂמַח יוֹנָה עַל-הַקִּיקָיוֹן, שִׂמְחָה גְדוֹלָה.
וַיְמַן הָאֱלֹהִים תּוֹלַעַת,
בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר לַמָּחֳרָת;
וַתַּךְ (הכתה) אֶת-הַקִּיקָיוֹן, וַיִּיבָשׁ.
וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ,
וַיְמַן אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים חֲרִישִׁית,
וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל-רֹאשׁ יוֹנָה, וַיִּתְעַלָּף;
וַיִּשְׁאַל אֶת-נַפְשׁוֹ, לָמוּת,
וַיֹּאמֶר: 'טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי'".
אלהים הקל על מצוקת יונה.
הוא סידר לו שיח שיתן קצת צל.
יונה שמח.
אבל השמחה הייתה מוקדמת מידי.
למחרת אלהים דאג למינוי אישי לתולעת.
התולעת עשתה מה שהיא יודעת לעשות.
כרסמה בקיקיון וגרמה לו לקמול.
במקביל לתועלת יצא כתב מינוי לרוח קדים.
רוח מזרחית חמה.
חמה מאוד.
יונה לא האמין.
הצל הקריר התחלף בשמש יוקדת ממעל
ורוח כבשן מתחת.
הוא התעלף ורצה רק דבר אחד.
למות. ויפה שעה אחת קודם.
התנאים להעברת המסר האלהי ליונה
היו מוכנים.
"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-יוֹנָה:
'הַהֵיטֵב חָרָה-לְךָ עַל-הַקִּיקָיוֹן?'
וַיֹּאמֶר: 'הֵיטֵב חָרָה-לִי עַד-מָוֶת!".
'- יונה, מה אתה אומר?
כעסת על הקיקיון?
- ועוד איך כעסתי!!!'.
"וַיֹּאמֶר יְהוָה:
'אַתָּה חַסְתָּ עַל-הַקִּיקָיוֹן,
אֲשֶׁר לֹא-עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ:
שֶׁבִּן-לַיְלָה הָיָה, וּבִן-לַיְלָה אָבָד.
וַאֲנִי לֹא אָחוּס, עַל-נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה?
אֲשֶׁר יֶשׁ-בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם
אֲשֶׁר לֹא-יָדַע בֵּין-יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ,
וּבְהֵמָה, רַבָּה?".
'יונה, אתה בכלל שומע את עצמך?
אתה התבאסת רצח על הקיקיון הזה.
שלא השקעת בו אפילו קלוריה אחת!
שנוצר וקמל מעכשיו לעכשיו.
שבא בקלות והלך בקלות.
אבל אתה מצפה שאני לא ארחם
על עיר שלמה.
עיר שיש בה יותר ממאה ועשרים אלף איש?!?!
כולם 'תינוקות שנשבו',
ובהמות שאין להן אחריות פלילית.
על קיקיון קיקיוני אתה מתבאס
אבל על האנשים לא?!'.
הלקח מסיפור זה ברור.
לא תמיד אנחנו מודעים לתמונה הגדולה.
לא תמיד אנחנו מבינים את 'שיקולי ההנהלה'.
ואתם האם אתם מבינים שלא תמיד אתם יודעים הכל?
האם אתם יודעים שלפעמים אתם חלק קטן בתצרף?
החיים מזמנים לנו משימות שונות.
לפעמים בצד המבצע, לפעמים בצד המטיל.
לפעמים גם וגם.
כשאנו הצד המבצע – לא תמיד נבין את מכלול השיקולים.
לא כל המידע זמין לנו, לא כל השיקולים ידועים לנו,
לא כל יחסי הגומלין מוכרים לנו ועוד ועוד.
כשאנו הצד המטיל – לא תמיד נוכל או נרצה
להסביר את מכלול השיקולים.
מטעמי זמן, מטעמי בטחון שדה ועוד ועוד.
על כן יחסי אמון הם חיוניים.
גם ביננו לבין הממונים עלינו,
וגם ביננו לבין הכפופים לנו.
חשוב שנסמוך על שיקול דעתם של הממונים,
ושהכפופים יסמכו על שיקול הדעת שלנו.
גם אם הוא אינו מובן באותו רגע.
אמון בין הדרגים השונים (הנבנה לאורך זמן) –
חיוני להצלחת המשימה.
(בתמונה: יונה הנביא. פסל מאת לורנצו לוטי. 1520
מאת Peter1936F - נוצר על־ידי מעלה היצירה, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=31831099).
אנא שתפו והמליצו על הדיוורים שלי. תודה.
האם תרצו תכנים נוספים שמאירים את התנ"ך וההיסטוריה באור מוחשי ומעשי יותר?
או אולי תחפצו ליטול חלק בסיורים הסדירים שלי?
או שמא תבקשו להזמין סיורי איכות מהנים ומעניינים ברחבי ארצנו המופלאה ואתריה ההיסטוריים?
כמובן שתמיד כדאי להזמין הרצאות והדרכות לארגון, לקבוצה או לחברה שלכם!
והכי מומלץ לעשות מנוי לאתר שלי!
למנויי האתר יש הנחה בסיורים!!!
כתבו לי בדואל חוזר או לדואל ilan@ilanabc.co.il את הנייד שלכם
ואתקשר אליכם בהקדם –
או התקשרו עכשיו ל- 052-3464376
שלכם,
ד"ר אילן אבקסיס
סופר, היסטוריון, מורה דרך מוסמך ומומחה בינלאומי לתנ"ך ולמזרח קדום.
