יעקב גנב את הברכה מעשו.
הוא ברח לחרן מחמת חמת אחיו.
באזור חרן הוא הגיע לבאר גדולה
ולידה רובצים שלושה עדרי צאן.
הבאר הייתה מכוסה באבן.
כמקובל. לצורך שמירה על נקיון,
וגם בטיחות.
האבן הייתה כבדה.
כה כבדה עד שנזקקו לכמה וכמה רועים
על מנת לגלגל אותה ממקומה.
"וְנֶאֶסְפוּ-שָׁמָּה כָל-הָעֲדָרִים,
וְגָלְלוּ (הרועים) אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר,
וְהִשְׁקוּ, אֶת-הַצֹּאן;
וְהֵשִׁיבוּ אֶת-הָאֶבֶן עַל-פִּי הַבְּאֵר, לִמְקֹמָהּ".
יעקב לא היה סגור על מקומו.
אז הוא שאל:
"וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב: 'אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם?
וַיֹּאמְרוּ: 'מֵחָרָן אֲנָחְנוּ'".
אז הוא במקום הנכון.
חסר רק האדם הנכון:
"וַיֹּאמֶר לָהֶם: 'הַיְדַעְתֶּם אֶת-לָבָן בֶּן-נָחוֹר'?
וַיֹּאמְרוּ, יָדָעְנוּ".
התקדמנו. המקום הנכון והאדם הנכון.
אבל חסר עוד פרט מידע:
"וַיֹּאמֶר לָהֶם: 'הֲשָׁלוֹם לוֹ?'
וַיֹּאמְרוּ 'שָׁלוֹם'".
'מה שלומו? טוב, תודה'.
הרועים הוסיפו עוד פרט
שהזדמן למקום:
"וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ, בָּאָה עִם-הַצֹּאן".
יעקב הרים את מבטו
ונשימתו נעתקה.
"וְרָחֵל, הָיְתָה, יְפַת-תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה".
אהבה ממבט ראשון.
קופידון לא ירה חץ אחד בלבד
אלא רוקן אשפת חצים שלמה
ישר ללב יעקב.
יעקב הבין שזו אהבת חייו.
הוא חייב אבל חייב לדבר איתה.
אבל לדבר איתה בפרטיות.
לא להיות ממש לבד,
אלא מספיק רחוק משאר הרועים.
בכל זאת אשה מהוגנת לא נמצאת לבד
עם גבר שאינו בעלה אביה או אחיה.
מספיק רחוק על מנת שיוכל להכיר אותה.
אבל הרועים שם.
צמוד לבאר.
מה עושים?
יעקב ניסה מתק שפתיים:
"וַיֹּאמֶר: 'הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל—
לֹא-עֵת, הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה;
הַשְׁקוּ הַצֹּאן, וּלְכוּ רְעוּ'".
'חברים, היום עוד צעיר.
זה לא הזמן לאסוף את הצאן.
אנא השקו את עדריכם
וזוזו בבקשה.
אני מנסה לבנות פה משהו'.
הרועים אולי הבינו את הרמז
אבל יש להם בעיה:
"וַיֹּאמְרוּ: 'לֹא נוּכַל,
עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל-הָעֲדָרִים,
וְגָלְלוּ אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר;
וְהִשְׁקִינוּ, הַצֹּאן'".
'בחורצ'יק, לא הבנת.
האבן כבדה. מאוד כבדה.
אנחנו לבד לא מצליחים להזיז אותה.
אז נחכה שכל הרועים יגיעו,
וביחד נזיז אותה.
ואז ואך ורק אז נוכל להשקות את הצאן'.
יעקב ראה את תקוותו לזמן איכות עם רחל
עולה באש המציאות...
והמצב רק החמיר.
"עוֹדֶנּוּ, מְדַבֵּר עִמָּם;
וְרָחֵל בָּאָה, עִם-הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ—
כִּי רֹעָה, הִוא".
וואו. מרחוק היא יפה!
מקרוב היא הרבה יותר יפה!!!
איך מסלקים את הנודניקים האלה?
"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת-רָחֵל,
בַּת-לָבָן אֲחִי אִמּוֹ,
וְאֶת-צֹאן לָבָן, אֲחִי אִמּוֹ;
וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב, וַיָּגֶל אֶת-הָאֶבֶן
מֵעַל פִּי הַבְּאֵר,
וַיַּשְׁקְ (השקה), אֶת-צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ".
פשוט מאוד.
יעקב גלל את האבן לבד.
כוחו ועוצם ידו עמדו לו במשימה זו.
כשגבר מפלס דרכו ללב אשה
הוא מסוגל למעשים יוצאי דופן...
במעשהו זה יעקב השיג שתי מטרות.
הראשונה והחשובה היא הרחקת
הגורמים המפריעים.
השניה, וחשובה לא פחות
היא עשיית רושם על רחל.
גבר חסון ושרירי מזיז את האבן.
לכבודה!!!
הלקח מסיפור זה ברור.
כשיש גורמים מפריעים – צריך לפנותם מהדרך.
ואתם, האם אתם מזהים את הגורמים המפריעים לכם?
האם אתם יודעים לסלקם מהדרך?
החיים מזמנים לנו המון הפרעות והסחות דעת.
לחלקן השפעה זניחה ולחלקן השפעה רבה.
(לא תמיד ניתן לזהות בזמן אמת את ההפרעה,
קל וחומר להבין את השפעתה).
אולם לא פעם אנו מזהים את הגורם המפריע
אך מסיבות שונות לא פועלים בנדון.
סיבה רגשית (בעיקר), הרגל ישן,
עצלנות או כל סיבה אחרת.
אם לא נסלק את הגורם המפריע
אנו עלולים לא להגיע למטרתנו.
או להגיע אליה במחיר גבוה יותר
(זמן, משאבים, יחסים...).
אם נשכיל להבין מהו הגורם המפריע
(ולא תמיד זה קל)
ולסלק אותו - נתקדם בכל תחומי החיים.
נכון, זה לא תמיד זה קל.
ודאי כשמדובר במעצור רגשי.
אך ברוב המקרים התוצאה שוה
את הקושי.
(בתמונה: יעקב ורחל בבאר. פרנסואה למויין.
מאת Didier Descouens - נוצר על־ידי מעלה היצירה, נחלת הכלל, https:commons.wikimedia.org/w/indexphp?curid=101279127 ).
אשמח לשיתופים והמלצה על הדיוורים שלי 🙂
האם תרצו תכנים נוספים שמאירים את התנ"ך וההיסטוריה באור מוחשי ומעשי יותר?
או אולי תחפצו ליטול חלק בסיורים הסדירים שלי?
או שמא תבקשו להזמין סיורי איכות מהנים ומעניינים ברחבי ארצנו המופלאה ואתריה ההיסטוריים?
כמובן שתמיד כדאי להזמין הרצאות והדרכות לארגון, לקבוצה או לחברה שלכם?
והכי מומלץ לעשות מנוי לאתר שלי!
)למנויי האתר יש הנחה בסיורים!!!)
כתבו לי בדואל חוזר או לדואל ilan@ilanabc.co.il את הנייד שלכם
ואתקשר אליכם בהקדם –
או התקשרו עכשיו ל- 052-3464376
שלכם,
ד"ר אילן אבקסיס
סופר, היסטוריון, מורה דרך מוסמך ומומחה בינלאומי לתנ"ך ולמזרח קדום.
