בני ישראל ניגפו לפני הפלשתים.
תבוסה הייתה חמורה במיוחד:
"וַיִּנָּגֶף יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים;
וַיַּכּוּ בַמַּעֲרָכָה בַּשָּׂדֶה,
כְּאַרְבַּעַת אֲלָפִים אִישׁ".
ברור שמפלה כזו אינה קורית סתם כך.
"וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל:
'לָמָּה נְגָפָנוּ יְהוָה הַיּוֹם לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים?'".
שאלה טובה.
אבל שאלה טובה וחשובה עוד יותר היא:
איך נוודא שזה לא יקרה שוב?
חשבו, הרהרו, גירדו בראש ומצאו:
"נִקְחָה אֵלֵינוּ מִשִּׁלֹה,
אֶת-אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה,
וְיָבֹא בְקִרְבֵּנוּ, וְיֹשִׁעֵנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ".
'חברים, מצאנו פתרון!
נקח את ארון הברית.
אנחנו נסחב אותו למערכה.
אלהים כבר יעשה את השאר'.
קל ופשוט.
וכך היה:
"וַיִּשְׁלַח הָעָם, שִׁלֹה, וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם אֵת
אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה צְבָאוֹת, יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים".
כגודל השם (ארון – ברית – ה' – צבאות – יושב – הכרובים)
כך גודל ההתלהבות מהארון:
"וַיָּרִעוּ כָל-יִשְׂרָאֵל, תְּרוּעָה גְדוֹלָה;
וַתֵּהֹם, הָאָרֶץ".
העם הריעה והארץ הייתה מהומה.
לא פחות!
סוף סוף הגיע נשק שובר השוויון.
האמצעי המיוחד שיכריע את הפלשתים.
כמו שידוע לכל:
צריך שניים לטנגו וגם למלחמה.
בצד השני נמצאים הפלשתים.
והפלשתים, מה לעשות, שמעו את הקולות:
"וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים,
אֶת-קוֹל הַתְּרוּעָה. וַיֹּאמְרוּ:
'מֶה קוֹל הַתְּרוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת
בְּמַחֲנֵה הָעִבְרִים?'".
'רגע! הם נחלו תבוסה.
מה הם צועקים? מה קרה שם?
זה מריח לא טוב!!!'
אפשר להגיד על הפלשתים הרבה דברים.
טיפשים הם לא.
הם עשו 1 + 1, אולי נעזרו במודיע כלשהו,
אבל המסקנה ברורה:
"וַיֵּדְעוּ--כִּי אֲרוֹן יְהוָה, בָּא אֶל-הַמַּחֲנֶה".
הפלשתים יודעים דבר או שניים
על ארון הברית.
הם בלחץ. ובצדק!
"וַיִּרְאוּ (פחדו), הַפְּלִשְׁתִּים--כִּי אָמְרוּ:
'בָּא אֱלֹהִים אֶל-הַמַּחֲנֶה';
וַיֹּאמְרוּ: 'אוֹי לָנוּ!!!
כִּי לֹא הָיְתָה כָּזֹאת אֶתְמוֹל שִׁלְשֹׁם
אוֹי לָנוּ!!!
מִי יַצִּילֵנוּ, מִיַּד הָאֱלֹהִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה?!?!
אֵלֶּה הֵם הָאֱלֹהִים, הַמַּכִּים אֶת-מִצְרַיִם
בְּכָל-מַכָּה—בַּמִּדְבָּר!!!'".
'חברים, מה עושים?
זה ארון ה'.
הארון של האל האדיר!
האל שהכה את המצרים!
את המצרים!!!
מה נעשה?
יש פה נשק שובר שוויון!'
רוח הגייסות הפלשתים היה בשפל.
תמונת ראי של רוח צבא ישראל.
אבל פה הענינים התחילו להשתבש.
הארון, שהיה אמור למוטט את רוח הפלשתים
וגם להכות בהם מכה ניצחת
השיג את התוצאה ההפוכה בדיוק!
במקום לגרום למורך לב ופיק ברכיים
קרה ההיפך הגמור!
במצבם הנואש הפלשתים לא התייאשו:
"הִתְחַזְּקוּ וִהְיוּ לַאֲנָשִׁים, פְּלִשְׁתִּים—
פֶּן תַּעַבְדוּ לָעִבְרִים,
כַּאֲשֶׁר עָבְדוּ לָכֶם;
וִהְיִיתֶם לַאֲנָשִׁים, וְנִלְחַמְתֶּם!"
'חברים, ארון או לא
זה להיות או לחדול!
נילחם עד הסוף!!!
אחרת נהיה עבדים להם,
כמו שהם היו עבדים לנו.
מי שלא רוצה להיות עבד לעברים,
שיעלה למגרש ויתאבד על כל כדור!!!'
"וַיִּלָּחֲמוּ פְלִשְׁתִּים,
וַיִּנָּגֶף יִשְׂרָאֵל וַיָּנֻסוּ אִישׁ לְאֹהָלָיו,
וַתְּהִי הַמַּכָּה, גְּדוֹלָה מְאֹד;
וַיִּפֹּל, מִיִּשְׂרָאֵל, שְׁלֹשִׁים אֶלֶף, רַגְלִי!!!
וַאֲרוֹן אֱלֹהִים, נִלְקָח;
וּשְׁנֵי בְנֵי-עֵלִי מֵתוּ, חָפְנִי וּפִינְחָס".
לא רק שהארון לא הועיל,
אלא הנזק היה גדול הרבה יותר.
והארון עצמו נפל בשבי הפלשתים.
הלקח מסיפור זה ברור:
גם מעשה מתוכנן היטב עלול לגרום לתוצאה הפוכה מהמקווה.
ואתם האם אתם מבינים שתכניות ותוצאות לא תמיד תואמות?
האם אתם לוקחים בחשבון תרחיש הפוך מהמתוכנן?
רובנו מתכננים את העתיד בצורה כזו או אחרת.
חלק ממעשינו משיגים את התוצאה המקווה.
חלק משיג תוצאות חלקיות.
ככה זה. אין מאה אחוזי הצלחה.
אבל חלק משיג את התוצאה ההפוכה.
נכון, לא ניתן להמנע לחלוטין מהתוצאה ההפוכה.
אבל ניתן לצמצם את הסיכון שכך יקרה.
אם נשקול תרחישים שונים, נחשוב 'הפוך',
נצא מהנחת יסוד אחרת, ונשקול אפשרויות נוספות –
נהיה ערוכים לכך שפעולה כלשהי עלולה להשיג תוצאה הפוכה.
אין זה אומר שלא ננקוט בפעולה המסוימת –
אבל אם התרחיש ההפוך יתממש
הדבר לא יפתיע אותנו.
(בתמונה: פריחה בשילה).
