ירמיהו היה בודד.
הוא שחה נגד הזרם.
הוא היה נגד מרידה בבבל.
לירמיהו הייתה בעיה.
המסר שלו נטחן עד דק.
הוא היה צפוי,
ולכן משעמם.
מי מקשיב לו בכלל?
'שוב פעם הנודניק הזה
עם נבואות החורבן שלו?
יאללה יאללה. שמענו אותו'.
איך מעבירים את המסר המילולי
ודואגים שהקהל יקשיב?
ובעיקר יזכור את המסר המילולי?
צריך גימיק כלשהו,
שימשוך את תשומת הלב
ובעיקר שימחיש את המסר.
אלהים נחלץ לעזרה.
הוא שלח את ירמיהו למקום סמלי:
"קוּם וְיָרַדְתָּ, בֵּית הַיּוֹצֵר;
וְשָׁמָּה, אַשְׁמִיעֲךָ אֶת-דְּבָרָי".
'ירמיהו היקר, רד לבית היוצר
(הקדר) ושם כבר אעדכן אותך'.
דברי האל כללו השוואה בין העם
לבין הטין ממנו עשויים הכלים.
"הִנֵּה כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר,
כֵּן-אַתֶּם בְּיָדִי בֵּית יִשְׂרָאלֵ".
עם ישראל הוא כמו טין (חומר)
ביד הקדר (היוצר).
כשם שהקדר יכול לעצב את הטין כרצונו,
כך ה' יכול לעצב את העם כרצונו.
(טין מכונה כיום בטעות 'חימר'.
'חימר' בלשון המקרא משמעו אספלט).
אלהים ניצל את ההזדמנות.
"הָלֹךְ וְקָנִיתָ בַקְבֻּק יוֹצֵר חָרֶשׂ (חרס)...
וְיָצָאתָ, אֶל-גֵּיא בֶן-הִנֹּם,
אֲשֶׁר, פֶּתַח שַׁעַר החרסות (הַחַרְסִית);
וְקָרָאתָ שָּׁם, אֶת-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ".
'שומע? אם אתה כבר אצל היוצר,
אז קנה ממנו בקבוק,
לך לשער החרסית,
ושם תקבל הוראות נוספות'.
ירמיהו בצע את המוטל עליו,
ונשא נבואת פורענות קשה:
"וּבַקֹּתִי אֶת-עֲצַת (ביקעתי את עץ) יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם
בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וְהִפַּלְתִּים בַּחֶרֶב
לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם, וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם;
וְנָתַתִּי אֶת-נִבְלָתָם לְמַאֲכָל,
לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ...
וְהַאֲכַלְתִּים אֶת-בְּשַׂר בְּנֵיהֶם,
וְאֵת בְּשַׂר בְּנֹתֵיהֶם,
וְאִישׁ בְּשַׂר-רֵעֵהוּ, יֹאכֵלוּ; בְּמָצוֹר, וּבְמָצוֹק".
נבואה קשה ללא ספק.
אנשי ירושלים ימותו.
אבל לא סתם, אלא גופתם תאכל,
ובשל זוועות המצור
הם יאכלו איש את בשר רעהו.
אבל למרות הנבואה המזוויעה
זה לא משהו שהם לא ידעו כבר.
זה נכנס מאוזן אחת ויצא מהאוזן השניה.
ירמיהו היה צפוי כאמור.
והנה הגימיק שימחיש את דבריו.
שירכוש את תשומת לב הקהל.
שיעניק למסר המילולי תאריך תפוגה רחוק.
"וְשָׁבַרְתָּ, הַבַּקְבֻּק
לְעֵינֵי, הָאֲנָשִׁים, הַהֹלְכִים, אוֹתָךְ.
וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: 'כֹּה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת:
כָּכָה אֶשְׁבֹּר אֶת-הָעָם הַזֶּה!
וְאֶת-הָעִיר הַזֹּאת!
כַּאֲשֶׁר יִשְׁבֹּר אֶת-כְּלִי הַיּוֹצֵר,
אֲשֶׁר לֹא-יוּכַל לְהֵרָפֵה עוֹד".
לאחר נבואת הזעם
ירמיהו ישבור את הבקבוק.
הרעש, הרסיסים ובעיקר ההפתעה –
ימחישו את המסר הרצוי.
את הטין הלח הקדר יכול לתקן.
את הבקבוק השבור לא ניתן לתקן.
ניפוץ הבקבוק היה המחשה דרמטית של המסר.
הלקח מסיפור זה ברור.
המסר וההמחשה חייבים להתאים זה לזה
ואתם, האם אתם ממחישים את המסר בצורה ראויה?
האם אתם מבינים את חשיבות ההמחשה?
בעידן בו אנו חיים ישנה הצפת מידע.
מידע זורם בכל הכיוונים ובמגוון ערוצים.
המסר שאנחנו רוצים להעביר
נבלע בים המידע הכללי.
המסר שלנו עלול ללכת לאיבוד.
(כתבתי 'עלול' מפאת הנימוס.
הולך לאיבוד!).
על מנת להגדיל את תוחלת החיים של המסר
חשוב לחזק אותו.
אחד החיזוקים היעילים הוא המחשה.
כך המסר מקבל מכפיל כח.
גם אם המסר המילולי יאבד בשטף המידע
ההמחשה הויזואלית תעזור לו.
מה אנחנו זוכרים מחטא העגל?
את שבירת לוחות הברית.
מה אנחנו זוכרים מדברי נתניהו נגד הסכם הגרעין?
את הקו האדום על הפצצה.
במקרים הללו (ועוד רבים אחרים)
ההמחשה חיזקה את המסר כך
שהמסר נקלט היטב
גם אם המילים המדויקות אינן זכורות לנו.
אם נמחיש את המסר המילולי
הסיכוי שהמסר שלנו ייקלט יעלה פלאים.
(בתמונה: בקבוק מתל שבע עם החרותת: לנריהו לאמריהו. מאה שמינית לפה"ס).
אשמח לשיתופים והמלצה על הדיוורים שלי 🙂
האם תרצו תכנים נוספים שמאירים את התנ"ך וההיסטוריה באור מוחשי ומעשי יותר?
או אולי תחפצו ליטול חלק בסיורים הסדירים שלי?
או שמא תבקשו להזמין סיורי איכות מהנים ומעניינים ברחבי ארצנו המופלאה ואתריה ההיסטוריים?
כמובן שתמיד כדאי להזמין הרצאות והדרכות לארגון, לקבוצה או לחברה שלכם!
והכי מומלץ לעשות מנוי לאתר שלי!
)למנויי האתר יש הנחה בסיורים!!!)
כתבו לי בדואל חוזר או לדואל ilan@ilanabc.co.il את הנייד שלכם
ואתקשר אליכם בהקדם –
או התקשרו עכשיו ל- 052-3464376
שלכם,
ד"ר אילן אבקסיס
סופר, היסטוריון, מורה דרך מוסמך ומומחה בינלאומי לתנ"ך ולמזרח קדום.
