לאחאב מלך ישראל היה שכן.
לשכן היה כרם במיקום מעולה.
"וַיְדַבֵּר אַחְאָב אֶל-נָבוֹת לֵאמֹר
תְּנָה-לִּי אֶת-כַּרְמְךָ וִיהִי-לִי לְגַן-יָרָק,
כִּי הוּא קָרוֹב אֵצֶל בֵּיתִי,
וְאֶתְּנָה לְךָ תַּחְתָּיו, כֶּרֶם טוֹב מִמֶּנּוּ;
אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ, אֶתְּנָה-לְךָ כֶסֶף מְחִיר זֶה".
'נבות היקר, תן לי כרמך.
תקבל כרם אחר, טוב ממנו.
או כסף תמורת הכרם'.
(כסף – המתכת. לא מטבעות).
הצעה הוגנת לכל הדעות.
אך לא לדעתו של נבות:
"וַיֹּאמֶר נָבוֹת, אֶל-אַחְאָב:
חָלִילָה לִּי מֵיְהוָה, מִתִּתִּי
אֶת-נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ".
'אחאב היקר,
נחלת אבות. לא למכירה.
תודה'.
אחאב המאוכזב אינו יכול לעשות דבר.
חוק זה חוק.
נגד 'נחלת אבות' לא ניתן לעשות מאום.
"וַיָּבֹא אַחְאָב אֶל-בֵּיתוֹ סַר וְזָעֵף...
וַיִּשְׁכַּב, עַל-מִטָּתוֹ, וַיַּסֵּב אֶת-פָּנָיו,
וְלֹא-אָכַל לָחֶם".
אחאב כעס, היה עצבני וחסר תיאבון.
איזבל אשתו ביררה בעדינות מה קרה?
אחאב סיפר לה את הסיפור.
איזבל הנהנה בראשה, והבטיחה:
"אֲנִי אֶתֵּן לְךָ, אֶת-כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי!".
אמרה ועשתה!
איזבל דאגה לשופטים אוהדים,
להאשמת שוא שדינה מות, ולעדי שקר.
מה שכתבי הספורט היו מכנים:
'משחק מכור'.
נבות הואשם שהוא קילל אלהים ומלך.
הוא הורשע כצפוי ונסקל למות.
"וַתֹּאמֶר אִיזֶבֶל אֶל-אַחְאָב,
'קוּם רֵשׁ אֶת-כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי
אֲשֶׁר מֵאֵן לָתֶת-לְךָ בְכֶסֶף—
כִּי אֵין נָבוֹת חַי, כִּי-מֵת!'".
'אחאב יקירי סגרתי לך את הפינה.
אוהבת, אשתך'.
אחאב לא שאל שאלות מיותרות.
הוא לא תהה מה קרה לפתע?
הוא פשוט הלך אל הכרם:
"וַיָּקָם אַחְאָב, לָרֶדֶת
אֶל-כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי— לְרִשְׁתּוֹ".
קל ופשוט...
דבר לא עמד בין אחאב לבין הכרם הנחשק.
כמעט.
"וַיְהִי, דְּבַר-יְהוָה, אֶל-אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי, לֵאמֹר...
כֹּה אָמַר יְהוָה, הֲרָצַחְתָּ, וְגַם-יָרָשְׁתָּ?!?!
וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְהוָה:
בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת-דַּם נָבוֹת,
יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת-דָּמְךָ גַּם-אָתָּה!".
אלהים לא אהב את מה שהוא ראה.
הוא שלח את אליהו,
שגם ככה היה חם על אחאב.
אליהו ניבא לאחאב מות מבזה.
ובהמשך הוא הבטיח
שושלת אחאב תוכחד בשל הרג נבות:
"הַמֵּת לְאַחְאָב בָּעִיר, יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים;
וְהַמֵּת, בַּשָּׂדֶה, יֹאכְלוּ, עוֹף הַשָּׁמָיִם".
הלקח מסיפור זה ברור.
המטרה אינה מקדשת את כל האמצעים.
ואתם, האם אתם מקדשים את האמצעים ללא סייג?
האם אתם 'לא רואים בעיניים'?
האם 'אין לכם אלהים'?
דבקות במשימה היא ערך חשוב.
ערך היכול להביא אותנו לשלל הישגים מרשימים.
לעיתים המשימה דורשים אמצעים אחרים.
לאו דווקא אמצעים לא חוקיים
(אם כי גם הם נוטים לצוץ ברגעי חולשה).
בעיקר אמצעים לא מוסריים.
מה שמכונה 'כשר אבל מסריח'.
התנהגות כזו יכולה להניב פירות לפרק זמן קצר.
אולם בחשיבה לפרק זמן ארוך נזקה מרובה מתועלתה.
גם אנשים חסרי מצפון, שאין להם בעיה 'לדרוך על גופות'
יגלו במוקדם או במאוחר (בדרך כלל במוקדם)
שאחרים מתרחקים, מתחמקים ונמנעים מהם.
אין ערוך למוניטין שלנו כאנשים שניתן לסמוך עליהם.
שמירה על 'כללי המשחק' תשפר את מצבנו
במשפחה, בעבודה, בקריירה, ובכל תחום שהוא.
(בתמונה: תצפית מתל יזרעאל מזרחה לעמק חרוד).
האם תרצו תכנים נוספים שמאירים את התנ"ך וההיסטוריה באור מוחשי ומעשי יותר?
או אולי תחפצו ליטול חלק בסיורים הסדירים שלי?
או שמא תבקשו להזמין סיורי איכות מהנים ומעניינים ברחבי ארצנו המופלאה ואתריה ההיסטוריים?
כמובן שתמיד כדאי להזמין הרצאות והדרכות לארגון, לקבוצה או לחברה שלכם?
והכי מומלץ לעשות מנוי לאתר שלי!
)למנויי האתר יש הנחה בסיורים!!!)
כתבו לי בדואל חוזר או לדואל ilan@ilanabc.co.il את הנייד שלכם
ואתקשר אליכם בהקדם –
או התקשרו עכשיו ל- 052-3464376
שלכם, שלכם,
ד"ר אילן אבקסיס
סופר, היסטוריון, מורה דרך מוסמך ומומחה בינלאומי לתנ"ך ולמזרח קדום.
