יפתח הגלעדי נולד עם כפית חלודה בפיו.
גם חלודה וגם מתפוררת.
ייחוסו מצד אמו היה לא משהו.
אם נהיה עדינים...
וְהוּא, בֶּן-אִשָּׁה זוֹנָה.
השופט הראשון שזכה לקללה
'השופט בן ז...'.
לאביו הייתה אשה ראשית.
אשה מכובדת.
בניה של האשה הראשית
לא אהבו את אחיהם המפוקפק.
בן זונה – פשוטו כמשמעו.
מה עושים? מגרשים!
וַיִּגְדְּלוּ בְנֵי-הָאִשָּׁה וַיְגָרְשׁוּ אֶת-יִפְתָּח.
יפתח הבין את הרמז
וַיִּבְרַח יִפְתָּח מִפְּנֵי אֶחָיו.
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב.
אבל יפתח קורץ מחומר אחר.
שאפתן, מוביל ומנהיג.
וַיִּתְלַקְּטוּ אֶל-יִפְתָּח אֲנָשִׁים רֵיקִים, וַיֵּצְאוּ עִמּוֹ.
כאדם דחוי וכריזמטי הוא משך אליו
את אנשי השוליים והיה למנהיגם.
אחי יפתח פתרו את הבעיה.
אבל בעיה אחרת, גדולה יותר,
התקדרה מעל ראשיהם.
וַיְהִי, מִיָּמִים; וַיִּלָּחֲמוּ בְנֵי-עַמּוֹן, עִם-יִשְׂרָאֵל.
ארץ עמון שכנה במרכז ירדן של ימנו.
בירת עמון 'רבה' או 'רבת עמון'
היא בירת ירדן של ימנו.
אנשי הגלעד היו במצוקה.
אין כמו מצוקה כדי לגרום לנו
לחשב מסלול מחדש.
וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר-נִלְחֲמוּ בְנֵי-עַמּוֹן עִם-יִשְׂרָאֵל;
וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי גִלְעָד, לָקַחַת אֶת-יִפְתָּח מֵאֶרֶץ טוֹב.
הבחור הדחוי והמבוזה, בן הזונה
הוא היחיד שיש לו כח צבאי.
הוא היחיד שיכול להושיע.
זקני הגלעד מחלו על כבודם.
הם הלכו ליפתח כדי שיצילם.
בקשתם היא פשוטה:
וַיֹּאמְרוּ לְיִפְתָּח: לְכָה, וְהָיִיתָה לָּנוּ לְקָצִין;
וְנִלָּחֲמָה, בִּבְנֵי עַמּוֹן
'יפתח היקר, הצל אותנו בבקשה'.
זהו.
יפתח ראה שהם צריכים אותו.
הוא הבין שהם לחוצים.
הוא לא דחה אותם על הסף.
יפתח רמז שהמחיר התייקר:
וַיֹּאמֶר יִפְתָּח, לְזִקְנֵי גִלְעָד:
הֲלֹא אַתֶּם שְׂנֵאתֶם אוֹתִי, וַתְּגָרְשׁוּנִי מִבֵּית אָבִי;
וּמַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלַי, עַתָּה, כַּאֲשֶׁר, צַר לָכֶם?
זקני גלעד הבינו שהמחיר עלה.
אם רוצים את יפתח המושיע
צריך לשלם לו בהתאם
לָכֵן עַתָּה שַׁבְנוּ אֵלֶיךָ, וְהָלַכְתָּ עִמָּנוּ,
וְנִלְחַמְתָּ בִּבְנֵי עַמּוֹן;
וְהָיִיתָ לָּנוּ לְרֹאשׁ, לְכֹל יֹשְׁבֵי גִלְעָד
המחיר עלה בחדות.
יפתח יהיה מנהיג הגלעד.
לא פחות!
בן הזונה הבזוי והעלוב יהפוך למנהיג.
יפתח לא חייב לאנשי הגלעד דבר וחצי דבר.
להיפך! הוא שונא אותם.
הם גירשו אותו, נידו אותו, ביזו אותו.
אין שמחה כמו שמחה לאיד.
אבל במאבק בין הרגש להגיון
גבר ההגיון.
הוא, הדחוי, המגורש, המנודה - חוזר ובגדול!
הכי גדול שאפשר.
אבל הוא לא ממש האמין להם.
אנחנו הלוא מכירים את ההבטחות שניתנות
בזמן מצוקה – וכאשר המצוקה חולפת
גם ההבטחה חולפת יחד עמה...
כדי להיות בטוח שזה אמיתי יפתח
חזר על ההצעה, באופן מפורש.
כך הוא עיגן אותה כהתחייבות הזקנים.
וַיֹּאמֶר יִפְתָּח אֶל-זִקְנֵי גִלְעָד:
אִם-מְשִׁיבִים אַתֶּם אוֹתִי לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן,
וְנָתַן יְהוָה אוֹתָם, לְפָנָי--אָנֹכִי, אֶהְיֶה לָכֶם לְרֹאשׁ
יפתח דרש התחייבות מפורשת.
לא חתימה על הקרח.
זקני גלעד הבינו שיפתח מסוייג.
בלית ברירה זקני הגלעד התחייבו
ברמה הגבוהה ביותר:
וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי-גִלְעָד, אֶל-יִפְתָּח:
יְהוָה, יִהְיֶה שֹׁמֵעַ בֵּינוֹתֵינוּ—
אִם-לֹא כִדְבָרְךָ, כֵּן נַעֲשֶׂה
הם נשבעו בה'.
אין דרך חזרה!!!
עכשיו יפתח האמין להם.
וַיֵּלֶךְ יִפְתָּח עִם-זִקְנֵי גִלְעָד,
וַיָּשִׂימוּ הָעָם אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם לְרֹאשׁ וּלְקָצִין
הלקח מהסיפור הזה ברור.
במאבק בין הרגש החם להגיון הקר – ההגיון ניצח.
יפתח יכול היה לדחות אותם.
אבל הוא שם את הרגש (הצודק) בצד
ונתן להגיון להכתיב את תשובתו.
ואתם, האם אתם נותנים להגיון לגבור על הרגש?
האם אתם מזהים את האינטרס שלכם מבעד לערפל התחושות?
אם תתנו להגיון הוביל אתכם
(קל לכתוב קשה מאוד לבצע. מנסיון אישי...).
הסיכוי שתעשו את הצעד הנכון – יגבר מאוד.
במשפחתיות, זוגיות, כלכלה, לימודים ובכל תחום בעצם.
(בתמונה: שופט. מאת Jason Gulledge - originally posted to Flickr as IMG_0435, CC BY 2.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=11369708).
רוצים תכנים נוספים שמאירים את התנ"ך וההיסטוריה באור "מוחשי" ומעשי יותר?
רוצים להזמין סיורים מהנים ומעניינים ברחבי ארצנו המופלאה ואתריה ההיסטוריים?
רוצים להזמין הרצאות והדרכות לארגון, לקבוצה או לחברה שלכם?
כתבו לי בדואל חוזר או לדואל ilan@ilanabc.co.il את הנייד שלכם
ואתקשר אליכם בהקדם –
או התקשרו עכשיו ל- 052-3464376
שלכם,
ד"ר אילן אבקסיס
סופר, היסטוריון ומומחה בינלאומי לתנ"ך ולמזרח קדום.
