לאיש הלוי (שמו לא נזכר)
הייתה פילגש מבית לחם יהודה.
מסיבה לא ברורה עבר בינהם חתול שחור.
חתול שחור בגודל של נמר בנגלי.
הפילגש עזבה את בעלה
וחזרה לבית אביה.
('פילגש' בלשון המקרא
היא אשה נשואה.
אך מעמדה נמוך).
אחרי ארבעה חודשים הגעגועים הכריעו.
"וַיָּקָם אִישָׁהּ (האיש שלה) וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ,
לְדַבֵּר עַל-לִבָּהּ להשיבו (לַהֲשִׁיבָהּ),
וְנַעֲרוֹ עִמּוֹ, וְצֶמֶד חֲמֹרִים".
(הסופר רמז לסיפור אחר.
פה היו שני חמורים ונער.
הפוך מעקדת יצחק.
שם היו חמור ושני נערים).
השמחה הייתה רבה:
"וַיִּרְאֵהוּ אֲבִי הַנַּעֲרָה, וַיִּשְׂמַח לִקְרָאתוֹ.
וַיַּחֲזֶק-בּוֹ חֹתְנוֹ אֲבִי הַנַּעֲרָה,
וַיֵּשֶׁב אִתּוֹ שְׁלֹשֶׁת יָמִים;
וַיֹּאכְלוּ, וַיִּשְׁתּוּ, וַיָּלִינוּ, שָׁם ".
שלושה ימים ושלושה לילות
עברו חלפו הלכו להם.
לכל דבר טוב יש סוף.
הגיעה העת לשוב הביתה.
"וַיְהִי בַּיּוֹם הָרְבִיעִי,
וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיָּקָם לָלֶכֶת".
האיש הלוי נהג לפי הכלל:
'אורח ודגים מסריחים תוך ימים'.
החם דווקא רצה שישארו:
"וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל-חֲתָנוֹ:
'סְעָד לִבְּךָ פַּת-לֶחֶם--וְאַחַר תֵּלֵכוּ'.
וַיֵּשְׁבוּ, וַיֹּאכְלוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו--וַיִּשְׁתּוּ".
'שומע, מה אתה ממהר?
קודם כל תאכלו כמו בני אדם.
אחרי זה תלכו'.
אז האיש הלוי נשאר ואכל.
ובעיקר שתה. ולא מים...
"וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה, אֶל-הָאִישׁ:
'הוֹאֶל-נָא וְלִין, וְיִיטַב לִבֶּךָ'".
לאיש הלוי הוצעה הצעה מפתה.
להישאר לישון, ובינתיים הם ישתו.
כטוב לבם ביין, מה שנקרא.
האיש הלוי, למרות היין הרב
ניסה לדבוק במשימה.
"וַיָּקָם הָאִישׁ, לָלֶכֶת".
לא ברור עד כמה הליכתו
הייתה יציבה בשלב הזה.
החותן לא ויתר:
"וַיִּפְצַר-בּוֹ, חֹתְנוֹ,
וַיָּשָׁב, וַיָּלֶן שָׁם".
אלכוהול בדם, עייפות בגוף
וחותן נודניק עשו את שלהם.
הם נשארו לישון לילה נוסף.
האיש הלוי קם למחרת בהחלטה נחושה.
היום הוא יצא לדרך ויהי מה!
אבל מה שקרה אמש קרה גם היום.
"וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי, לָלֶכֶת,
וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה: 'סְעָד-נָא לְבָבְךָ'".
'רגע! לאן אתה ממהר?
בוא ואכול ארוחת בוקר כמו בן אדם'.
וכך היה...
"וְהִתְמַהְמְהוּ עַד-נְטוֹת הַיּוֹם;
וַיֹּאכְלוּ, שְׁנֵיהֶם.
וַיָּקָם הָאִישׁ לָלֶכֶת, הוּא וּפִילַגְשׁוֹ וְנַעֲרוֹ;
וַיֹּאמֶר לוֹ חֹתְנוֹ אֲבִי הַנַּעֲרָה:
'הִנֵּה נָא רָפָה הַיּוֹם לַעֲרוֹב,
לִינוּ-נָא הִנֵּה חֲנוֹת הַיּוֹם.
לִין פֹּה וְיִיטַב לְבָבֶךָ,
וְהִשְׁכַּמְתֶּם מָחָר לְדַרְכְּכֶם,
וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶךָ".
'מה? עכשיו אתם יוצאים לדרך?
השתגעת? השמש כבר עבר
את נקודת הצהריים.
עוד מעט הוא ישקע.
הישארו לישון פה היום.
מחר, על הבוקר, צאו לדרך'.
האיש הלוי לא קנה את דברי חמו.
הוא הלוא היה בסרט הזה.
הוא החליט שהוא יצא היום –
אז הוא יצא היום. ויהיה מה!
"וְלֹא-אָבָה הָאִישׁ, לָלוּן,
וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ וַיָּבֹא עַד-נֹכַח יְבוּס,
הִיא יְרוּשָׁלִָם;
וְעִמּוֹ, צֶמֶד חֲמוֹרִים חֲבוּשִׁים,
וּפִילַגְשׁוֹ, עִמּוֹ.
הֵם עִם-יְבוּס, וְהַיּוֹם רַד מְאֹד".
הרעיון לצאת לדרך בכל מחיר
התברר כרעיון בעייתי.
דרך שאורכת יום הליכה
אם מתחילים בבוקר,
פוגשת את הערב, כשיוצאים בצהריים.
הלילה קרב, ומי יודע מה מחכה שם.
הלילה הוא ממלכת השודדים והשדים.
בן תרבות לא נמצא בלילה בחוץ.
לנער המלווה, שחשש מהלילה, יש רעיון:
"וַיֹּאמֶר הַנַּעַר אֶל-אֲדֹנָיו:
'לְכָה-נָּא וְנָסוּרָה אֶל-עִיר-הַיְבוּסִי הַזֹּאת—
וְנָלִין בָּהּ".
'שמע, תיכף הערב ירד.
בוא נכנס מהר אל יבוס.
עדיף מאשר ככה בחוץ'.
האיש הלוי לא התלהב, בלשון המעטה:
"וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲדֹנָיו:
'לֹא נָסוּר אֶל-עִיר נָכְרִי,
אֲשֶׁר לֹא-מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵנָּה!
וְעָבַרְנוּ, עַד-גִּבְעָה'.
וַיֹּאמֶר לְנַעֲרוֹ:
'לְךָ וְנִקְרְבָה בְּאַחַד הַמְּקֹמוֹת;
וְלַנּוּ בַגִּבְעָה, אוֹ בָרָמָה".
'אתה השתגעת?!?!
לישון אצל היבוסים?!?!
אני לא סומך עליהם!
לא!!! נלך עוד קצת.
אפילו שמתקרב החושך.
העיקר שנישן בעיר של ישראלים'.
ההמשך ידוע.
הם הגיעו לעיר גבעה, שם נאנסה הפילגש,
והתחילה מלחמת אחים.
הלקח מסיפור זה ברור:
דחיות ועיכובים משבשים את החיים.
ואתם, האם אתם יודעים לא לדחות?
האם אתם מבינים שדחיינות מסבה נזק?
החיים מלאים משימות ומטלות.
חלקן נעימות יותר, וחלקן נעימות פחות.
באופן מאוד טבעי יש לנו נטיה לדחות
את המשימות הנעימות פחות.
אך מעשה שטן הוא, שדווקא רוב המשימות הללו
הן החשובות והחיוניות.
דחיה של משימה לא נעימה – לא רק שלא תפתור את המצב,
אלא, במרבית המקרים, תחמיר אותו.
אם נשכיל 'להרוג את הג'וק כשהוא קטן'
נפנה זמן רב, ומשאבים יקרים לטובת משימות נעימות יותר.
(בתמונה: הלוי נתקל בפילגש. תחריט מאת גוסטב דורה).
אנא שתפו והמליצו על הדיוורים שלי. תודה.
צפו בסדרת הרשת החדשה שלי: חגבים
האם תרצו תכנים נוספים שמאירים את התנ"ך וההיסטוריה באור מוחשי ומעשי יותר?
או אולי תחפצו ליטול חלק בסיורים הסדירים שלי?
או שמא תבקשו להזמין סיורי איכות מהנים ומעניינים ברחבי ארצנו המופלאה ואתריה ההיסטוריים?
כמובן שתמיד כדאי להזמין הרצאות והדרכות לארגון, לקבוצה או לחברה שלכם!
כתבו לי בדואל חוזר או לדואל ilan@ilanabc.co.il את הנייד שלכם
ואתקשר אליכם בהקדם –
או התקשרו עכשיו ל- 052-3464376
שלכם,
ד"ר אילן אבקסיס
סופר, היסטוריון, מורה דרך מוסמך ומומחה בינלאומי לתנ"ך ולמזרח קדום.
