כשמאבדים שליטה – אלה בן בעשא

בעשא בן אחיה לבית יששכר

רצח את מלך ישראל נדב בן ירבעם.

היה זה בעת המצור שהטיל צבא ישראל

על גבתון אשר לפלשתים

(תל מלאט לא רחוק מרמלה.

מסילת הרכבת רמלה – בית שמש

עוברת ממש למרגלות התל).

"וַיִּקְשֹׁר עָלָיו בַּעְשָׁא בֶן-אֲחִיָּה, לְבֵית יִשָּׂשכָר,

וַיַּכֵּהוּ בַעְשָׁא, בְּגִבְּתוֹן אֲשֶׁר לַפְּלִשְׁתִּים;

וְנָדָב, וְכָל-יִשְׂרָאֵל, צָרִים, עַל-גִּבְּתוֹן.

וַיְמִתֵהוּ בַעְשָׁא".

בעשא מלך 24 שנה,

וחיזק מאוד את כוחה הצבאי

של ממלכת ישראל.

חיזק מאוד! חיל הרכב הישראלי

גדל, תפח והתעצם עד כדי כך,

שכבר נחלק בין שני מפקדים.

את בעשא החליף בנו אלה

(בתנ"ך אלה הוא שם של בן).

כמו שקורה מידי פעם,

לאב מוכשר, חכם ומוצלח

נולד בן קצת פחות מוכשר מהאב.

התפוח נופל רחוק מהעץ,

ובסוף מתברר שהוא אגס בכלל.

למרבה הצער, אלה היה בדיוק כזה.

מסיבה לא ברורה

צבא ישראל שוב צר על גבתון.

אבל איזה הבדל בין המצור הקודם לנוכחי!

אז המלך נדב היה בשדה הקרב

ופיקד על הצבא.

הפעם המלך נשאר בתרצה הבירה.

'הנהיג מאחור' (כמו שיאמר בעתיד אובמה).

לא כולם אהבו את ההתנהגות הזו.

בעוד עמרי שר הצבא

נמצא בשדה הקרב וצר על העיר,

זמרי, שר מחצית הרכב, היה מובטל.

כוחו של חיל הרכב יפה בקרב שדה.

כאשר יש מישור המאפשר הסתערות רכובה.

בקרב מצור חיל הרכב הוא נטל ולא נכס.

לזמרי שהיה מובטל כאמור היה זמן לחשוב.

הוא חשב וחשב, ולבסוף זהה הזדמנות.

זמרי הוא בחור שלא יתן להזדמנות פז כזו לחמוק.

הוא פעל!

"וַיִּקְשֹׁר עָלָיו עַבְדּוֹ זִמְרִי, שַׂר מַחֲצִית הָרָכֶב".

זמרי לא סתם קשר על המלך,

אלא ניצל את הנסיבות לטובתו:

"וְהוּא (אלה בן בעשא) בְתִרְצָה, שֹׁתֶה שִׁכּוֹר,

בֵּית אַרְצָא, אֲשֶׁר עַל-הַבַּיִת בְּתִרְצָה".

במקום להיות בשדה הקרב ולפקד על הצבא,

המלך נשאר בבירה.

שם הוא שתה לשכרה עם ארצא שר הארמון.

סביר מאוד שזו לא הייתה

הפעם הראשונה בה המלך השתכר.

זמרי למד את דפוסי השכרות של המלך.

זמרי היה נחוש והחלטי.

הוא חיכה ששוב המלך ישתכר.

ששוב יהיה נטול יכולת שיפוט,

ללא הבנת המציאות

וללא הערכת הסיכונים שבחרב מתקרבת...

כשהמלך עירני, בשליטה, דרוך, עם שומרי ראשו –

קשה מאוד להפתיע אותו.

כשהמלך שיכור, סרוח, ללא שומרים, מעורפל וספק בהכרה –

קשה מאוד שלא להפתיע אותו (אם הוא מבין בכלל מה קורה).

וזה בדיוק מה שקרה.

כשהרגע הגיע זמרי פעל מהר, חזק ובאופן אלגנטי.

"וַיָּבֹא זִמְרִי, וַיַּכֵּהוּ וַיְמִיתֵהוּ... וַיִּמְלֹךְ, תַּחְתָּיו. 

וַיְהִי בְמָלְכוֹ כְּשִׁבְתּוֹ עַל-כִּסְאוֹ,

הִכָּה אֶת-כָּל-בֵּית בַּעְשָׁא

לֹא-הִשְׁאִיר לוֹ, מַשְׁתִּין בְּקִיר; וְגֹאֲלָיו, וְרֵעֵהוּ

וַיַּשְׁמֵד זִמְרִי, אֵת כָּל-בֵּית בַּעְשָׁא".

ההמשך ידוע.

המזל האיר פנים לזמרי במשך שבוע.

עד עמרי שר הצבא הפסיק את המצור,

עלה על תרצה, שרף את זמרי בארמון,

והפך למלך בעצמו.

הלקח מסיפור זה ברור:

איבוד שליטה עלול לגרום לתוצאות קשות.

 

ואתם האם אתם יודעים לא לאבד שליטה?

האם אתם מבינים את הצורך להיות קשובים לסביבה?

 

החיים מזמנים לנו מגוון מצבים לא נוחים.

לא פעם אין לנו שליטה על המתרחש.

לפעמים אנחנו רק נגררים או לכל היותר מגיבים.

זה בסדר. אלו החיים.

אבל גם כשאין לנו שליטה על המתרחש –

הרי ברוב המקרים אנחנו ערניים,

מגיבים לאותות מהסביבה, ומנסים לשפר את המצב.

אבל מצב בו אנו מוותרים מרצוננו על השליטה

(מלאה או חלקית), על הערנות ועל הקשר עם הסביבה

(שכרות, התנתקות, שמים את מבטחנו בגורם שטיבו לא ברור...)

לא מצמיח טוב. בלשון המעטה.

נכון, אי אפשר להיות בשליטה מלאה כל הזמן.

ברוב המקרים השליטה היא חלקית

ואי הודאות גדולה.

אם נקפיד להיות קשובים לסביבה, ערניים ובהכרה –

נשפר את מצבנו בכל תחום שהוא.

(בתמונה: יין).