Skip to content

בסוף נפטרו ממנו – לַבַּאיַ מלך שכם

בתקופת הברונזה המאוחרת

(1550 – 1200 לפני הספירה בקירוב)

נשלטה ארץ כנען על ידי המצרים.

(ההתנחלות הישראלית תקרה עוד כמה דורות).

בארץ כנען היה מערך של ערי מדינה.

ערי מדינה שיחסיהם ידעו עליות

ובעיקר מורדות.

אחד השליטים הבולטים היה

לַבַּאיַ (Labaya) מלך שכם.

(שמו נגזר כנראה משם העצם 'לביא').

במכתביו לפרעה אחנתון הוא תיאר עצמו כנאמן:

"אם למען אשתי כתב המלך,

כיצד אני יכול להחזיק בה?

משום שלוּ כתב המלך אלי:

'תקע פגיון ארד בלבך ומות!'

וכי לא הייתי שומע (מציית) לפקודת המלך?"

לַבַּאיַ היה מוסר את אשתו לפרעה, ואף מתאבד

לו פרעה אך היה מבקש זאת ממנו.

אך מכתבי התלונה אודותיו

מצד שליטים אחרים נערמו

בחצר המלך המצרי אחנתון.

מהמכתבים עולה, שלַבַּאיַ

גרם צרות צרורות לשכניו.

'פגע רע' מהלך.

בִּרדַיַ (Birdaya) מושל מגידו,

ששטחיו גבלו בשטחי לַבַּאיַ,

סבל במיוחד:

"ידע נא המלך אדוני (פרעה),

כי מאז כניסת (שיבת) הצבא הסדיר (למצרים)

עשה לַבַּאיַ מעשי איבה נגדי,

ואיננו יכולים לגזוז (את הצמר),

ואיננו יכולים לצאת את שער (העיר) מפני לַבַּאיַ...

אין כוונה אחרת ללַבַּאיַ.

את תפיסת מגידו הוא מבקש".

התלונות החוזרות ונשנות על לַבַּאיַ

מצאו אוזן קשבת אצל המלך המצרי.

פרעה דרש ללכוד את לַבַּאיַ

להביאו לעכו, משם הוא ישוט למצרים

לצורך בירור ההאשמות נגדו.

אבל לא איש כלַבַּאיַ יוותר כה מהר.

הגעה למצרים משמעה עבורו היא כלא.

במקרה הטוב...

לַבַּאיַ סגר עסקה עם שליט עכו.

כך כתב בִּרדַיַ:

"אבל סֻרַתַ (שליט עכו) לקח את לַבַּאיַ ממגידו

ואמר לי: 'באוניה אשלח אותו למלך".

ואכן, סֻרַתַ לקח אותו,

ושחרר אותו מחנתון לביתו!

וסֻרַתַ לקח את כסף פדיונו מידו!"

לַבַּאיַ שיחד את שליט עכו

וקנה את דרכו אל החופש.

אבל לא לעולם חוסן.

בדרכו מחנתון לשכם

היו מי שחיכו לו...

כך כתב שליט אחר לפרעה:

"ושני בני לַבַּאיַ כה (מוסיפים) לומר לי

'הִלחם באנשי גִנַ (אולי ג'נין)

משום שהרגו את אבינו".

הלקח מסיפור זה ברור.

אפשר לריב עם חלק מהאנשים חלק מהזמן.

אי אפשר לריב עם כל האנשים כל הזמן.

 

ואתם, האם מקפידים לא לריב עם כולם כל הזמן?

האם אתם נזהרים לא לצבור יותר מידי אויבים?

בחיים אנו נתקלים באנשים שונים ומשונים.

לא כולם חביבים עלינו באותה מידה.

בלשון המעטה...

עם חלק מאותם אנשים נריב.

חלקם יהפכו להיות יריבים שלנו.

במקום העבודה, בעסק, בלימודים וכו'.

אם כבר רבנו עם מישהו (ענין לגיטימי לכשעצמו).

חשוב להפוך את בר הפלוגתא לאויב מר.

המאבק בו יגזול שמן ומשאבים יקרים.

נכון, לא תמיד ניתן להימנע מאויבים.

לפעמים הדבר נכפה עלינו.

אבל לפחות לא נוסיף אויבים במו ידינו.

(בתמונה: תל שכם. עירו של לַבַּאיַ).

אשמח לשיתופים והמלצה על הדיוורים שלי  🙂

האם תרצו תכנים נוספים שמאירים את התנ"ך וההיסטוריה באור מוחשי ומעשי יותר?

או אולי תחפצו ליטול חלק בסיורים הסדירים שלי?

או שמא תבקשו להזמין סיורי איכות מהנים ומעניינים ברחבי ארצנו המופלאה ואתריה ההיסטוריים?

כמובן שתמיד כדאי להזמין הרצאות והדרכות לארגון, לקבוצה או לחברה שלכם?

והכי מומלץ לעשות מנוי לאתר שלי!

)למנויי האתר יש הנחה בסיורים!!!)

כתבו לי בדואל חוזר או לדואל ilan@ilanabc.co.il את הנייד שלכם

ואתקשר אליכם בהקדם –

או התקשרו עכשיו ל- 052-3464376

שלכם,

ד"ר אילן אבקסיס

סופר, היסטוריון, מורה דרך מוסמך ומומחה בינלאומי לתנ"ך ולמזרח קדום.

נגישות