לא אכפת לי מה את חושבת – דוד ומיכל

ארון הברית נפל בשבי הפלשתים.

לאחר הרפתקאות שונות ומשונות

הגיע הארון לקרית יערים.

שם היה הארון ימים רבים.

דוד החליט שמקומו הראוי של הארון

הוא בירושלים.

בירתו החדשה.

אין ברירה צריך להעלות את הארון.

הארון התקדם קצת ונתקע

בשל מות טראגי של עוזא.

הארון שהה שלושה חודשים

בבית עובד אדום הגתי.

ואז הגיע נסיון נוסף.

הפעם זה הצליח.

"וַיֵּלֶךְ דָּוִד, וַיַּעַל אֶת-אֲרוֹן הָאֱלֹהִים

מִבֵּית עֹבֵד אֱדֹם עִיר דָּוִד--בְּשִׂמְחָה.

וַיְהִי, כִּי צָעֲדוּ נֹשְׂאֵי אֲרוֹן-יְהוָה-

-שִׁשָּׁה צְעָדִים: וַיִּזְבַּח שׁוֹר, וּמְרִיא".

הארון התקדם לאט.

מאוד לאט.

כל ששה צעדם – עצרו כדי לזבוח.

אבל בסופו של דבר הארון

הגיע לירושלים.

דוד לא ידע את נפשו מרוב אושר.

"וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל-עֹז, לִפְנֵי יְהוָה;

וְדָוִד, חָגוּר אֵפוֹד בָּד".

בלבוש הדור של אפוד בד,

דוד הוכיח כשרון ריקוד.

מכרכר בכל עוז. לא פחות!

גם נעים זמירות ישראל.

גם נגן מוכשר.

וגם רקדן עולמי.

דוד לא רק פזז וכרכר בעוז

אלא דאג לאווירה הולמת את גודל המעמד:

"וְדָוִד וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל,

מַעֲלִים אֶת-אֲרוֹן יְהוָה, בִּתְרוּעָה, וּבְקוֹל שׁוֹפָר".

יותר מזה?

אבל לא כולם התחברו אל דוד המרקד

ואל המהומה הנלווית.

"וְהָיָה אֲרוֹן יְהוָה, בָּא עִיר דָּוִד;

וּמִיכַל בַּת-שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן,

וַתֵּרֶא אֶת-הַמֶּלֶךְ דָּוִד

מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי יְהוָה,

וַתִּבֶז לוֹ, בְּלִבָּהּ".

מיכל ראתה את דוד המקפץ.

תחושת הבוז והגועל היו חריפות.

'מה? זה האיש שהתחתנתי איתו?

מה הוא קופץ?

לא הבנתי.

הוא ליצן החצר או המלך?'

החגיגה המשיכה במלוא העוז.

ואין אין אין חגיגה

בלי בלי בלי בלי עוגה.

או עוגיה במקרה הזה:

"וַיְחַלֵּק לְכָל-הָעָם לְכָל-הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל,

לְמֵאִישׁ וְעַד-אִשָּׁה,

לְאִישׁ חַלַּת לֶחֶם אַחַת,

וְאֶשְׁפָּר אֶחָד (כנראה מנה בשרית כלשהי).

וַאֲשִׁישָׁה אֶחָת (עוגית צימוקים);

וַיֵּלֶךְ כָּל-הָעָם, אִישׁ לְבֵיתוֹ".

Panem et circenses

'לחם ושעשועים' גרסת המקרא.

וכך כשהאדרנלין שוצף בעורקיו

הגיע דוד לביתו.

"וַיָּשָׁב דָּוִד, לְבָרֵךְ אֶת-בֵּיתוֹ".

מדוע לא?

הוא באחד מרגעי השיא של חייו.

הוא ישמח לחלוק את רגשותיו

עם אנשי משפחתו.

אבל פה ציפתה לו הפתעה...

"וַתֵּצֵא מִיכַל בַּת-שָׁאוּל,

לִקְרַאת דָּוִד, וַתֹּאמֶר:

'מַה "נִּכְבַּד" הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל

אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו,

כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים".

'באמת "כל הכבוד".

אתה ראית את עצמך בכלל?

אתה יודע איך נראית?

כל התנועות המזורות שלך,

כל הקפיצות הלא ברורות הללו.

ובפני מי?

לא בפני העבדים. הו, לא!

אלא בפני השפחות של העבדים.

הזבל של הזבל.

אתה עלוב ופתאטי.

אתה ריק, חלול ונבוב'.

דוד לא התרגש מהמקלחת הקרה הזו:

"וַיֹּאמֶר דָּוִד, אֶל-מִיכַל:

'לִפְנֵי יְהוָה אֲשֶׁר בָּחַר-בִּי

מֵאָבִיךְ וּמִכָּל-בֵּיתוֹ,

לְצַוֺּת אֹתִי נָגִיד עַל-עַם יְהוָה עַל-יִשְׂרָאֵל;

וְשִׂחַקְתִּי, לִפְנֵי יְהוָה

וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת,

וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי;

וְעִם-הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ,

עִמָּם אִכָּבֵדָה".

'אשתי "היקרה",

בואי לא נשכח שה' בחר בי

להחליף את אביך.

אני חייב דין וחשבון לה'.

לא לך!

אילו הייתי צריך

הייתי מקל בכבודי עוד יותר.

להיות שפל מול האל –

אין מעלה גדולה מזו.

והאמות שאת כה מזלזלת בהן

הן עדיפות עליך פי כמה.

לא אכפת לי מה את חושבת!

לא מזיז לי מה את אומרת'.

הריחוק בין דוד למיכל הפך סופי.

"וּלְמִיכַל, בַּת-שָׁאוּל,

לֹא-הָיָה לָהּ, יָלֶד--עַד, יוֹם מוֹתָהּ".

 

הלקח מסיפור זה ברור –

לא כל דבר צריך להזיז לנו.

ואתם, האם אתם יודעים שמה אכפת לכם?

האם אתם מבינים שמה זה מזיז לכם בכלל?

 

בחיים אנו שומעים דברים רבים.

רובם הם דברים לא חשובים מפי אנשים חשובים עוד פחות.

הנטיה הכה אנושית היא

לקחת ללב,

להתייחס ברצינות,

להתחשב בנאמר.

במקרים רבים זו טעות.

האנשים החשובים

באמת באמת באמת

בחיינו הם מעטים

רוב האנשים קצת פחות חשובים.

ביקורת היא דבר חשוב. מאוד חשוב.

בטח כאשר היא מובילה לשיפור.

אבל לא כל בקורת היא 'בקורת בונה'.

חלק גדול מהנאמר לנו הוא חסר משמעות,

חסר חשיבות או שתיהן גם יחד.

אם לא נתרגש ממה שאומרים לנו ועלינו

נמקד את משאבינו בדברים החשובים באמת.

נכון, קל לכתוב וקשה ליישם.

אבל המאמץ שוה את התוצאה.

(בתמונה: פסיפס קדום במנזר 'גבירתנו של ארון הברית', מקום הארון טרם עלייתו לירושלים).

אנא שתפו והמליצו על הדיוורים שלי. תודה.

צפו בסדרת הרשת החדשה שלי: חגבים

האם תרצו תכנים נוספים שמאירים את התנ"ך וההיסטוריה באור מוחשי ומעשי יותר?

או אולי תחפצו ליטול חלק בסיורים הסדירים שלי?

או שמא תבקשו להזמין סיורי איכות מהנים ומעניינים ברחבי ארצנו המופלאה ואתריה ההיסטוריים?

כמובן שתמיד כדאי להזמין הרצאות והדרכות לארגון, לקבוצה או לחברה שלכם!

כתבו לי בדואל חוזר או לדואל ilan@ilanabc.co.il את הנייד שלכם

ואתקשר אליכם בהקדם –

או התקשרו עכשיו ל- 052-3464376

שלכם,

ד"ר אילן אבקסיס

סופר, היסטוריון, מורה דרך מוסמך ומומחה בינלאומי לתנ"ך ולמזרח קדום.